אהוב יקר
אהובי המתוק, הגעת הבייתה רק בשבילי רק בגללי ביקשת חופש. היו לי 5 ימים של אושר מוחלט, אומנם היית רחוק אבל בליבי היית בתוך גופי, התינוק שלך היה בי והייתי מאושרת רחפתי על העננים הכי ורודים שיש, דיברנו טלפונית אמרת לי תשמרי על עצמך תשמרי עליו ואני בלילות התפללתי לשלומך ולשלום העובר הקטנטן שלנו ואז אמרת אני בדרך הבייתה לחופש קטן שנהיה ביחד אנחנו צריכים לדבר ברצינות נשמעת כל כך מאושר ואני? פשוט התמוססתי מהאושר שלך, שאלתי למה אתה כל כך מאושר? וענית לי: יהיה לי תינוק ועומדת להיות לי אישה, ואני.............. ואז כשאתה אי שם בדרכך הבייתה קיבלתי את הבשורה הנוראית העובר הקטנטן שלנו, אהבתינו הזעירה איננה, ההריון הזה אבד. הרגשתי שאני מתרסקת, נופלת, איך אמשיך הלאה? איך אגיד לך? אני עדיין רואה מול עיני את המבט שלך כשהגעת ועמדת מולי והאושר שלך נעלם מהפנים מהעיניים היינו יחד בבית 3 ימים, היינו ולא היינו אני הסתגרתי במיטה ללא רצון ללא יכולת להביט בעינייך או אפילו להביט בעיניי במראה וראיתי מזוית העין את המבטים שלך, איך ניסית לתפוס את מבטיי בעיניך ולנחם אותי. ניסית לגעת בנפשי הכואבת ניסית לנחם את הלב השבור שלי ואני כלום, שוכבת לי שם מנותקת מהכל לא רוצה לראות לשמוע להבין אמרת שאין דבר יהיה אחר, אמרת שאתה אוהב, אמרת שזה לא משנה את הרצון שלך לשאת אותי ואני לא שם. הבוקר אהובי נסעת חזרה ורק עכשיו אני מבינה: אתה היית שם עבורי ואני לא הייתי עבורך. אני מתנצלת יקירי, הכאב היה לא רק שלי הוא היה שלך עמוק יותר משלי ואני לא הייתי שם לנחם אותך, אז עכשיו כשאתה שם, שומר עלי עלינו על כולנו, אני רוצה לומר לך את כל מה שהייתי צריכה לומר לך כשהיית בבית: אני אוהבת אותך עד מוות, ואני אהיה גאה להיות אישתך ובעתיד אם ילדיך סלח לי אהובי על האטימות.
אהובי המתוק, הגעת הבייתה רק בשבילי רק בגללי ביקשת חופש. היו לי 5 ימים של אושר מוחלט, אומנם היית רחוק אבל בליבי היית בתוך גופי, התינוק שלך היה בי והייתי מאושרת רחפתי על העננים הכי ורודים שיש, דיברנו טלפונית אמרת לי תשמרי על עצמך תשמרי עליו ואני בלילות התפללתי לשלומך ולשלום העובר הקטנטן שלנו ואז אמרת אני בדרך הבייתה לחופש קטן שנהיה ביחד אנחנו צריכים לדבר ברצינות נשמעת כל כך מאושר ואני? פשוט התמוססתי מהאושר שלך, שאלתי למה אתה כל כך מאושר? וענית לי: יהיה לי תינוק ועומדת להיות לי אישה, ואני.............. ואז כשאתה אי שם בדרכך הבייתה קיבלתי את הבשורה הנוראית העובר הקטנטן שלנו, אהבתינו הזעירה איננה, ההריון הזה אבד. הרגשתי שאני מתרסקת, נופלת, איך אמשיך הלאה? איך אגיד לך? אני עדיין רואה מול עיני את המבט שלך כשהגעת ועמדת מולי והאושר שלך נעלם מהפנים מהעיניים היינו יחד בבית 3 ימים, היינו ולא היינו אני הסתגרתי במיטה ללא רצון ללא יכולת להביט בעינייך או אפילו להביט בעיניי במראה וראיתי מזוית העין את המבטים שלך, איך ניסית לתפוס את מבטיי בעיניך ולנחם אותי. ניסית לגעת בנפשי הכואבת ניסית לנחם את הלב השבור שלי ואני כלום, שוכבת לי שם מנותקת מהכל לא רוצה לראות לשמוע להבין אמרת שאין דבר יהיה אחר, אמרת שאתה אוהב, אמרת שזה לא משנה את הרצון שלך לשאת אותי ואני לא שם. הבוקר אהובי נסעת חזרה ורק עכשיו אני מבינה: אתה היית שם עבורי ואני לא הייתי עבורך. אני מתנצלת יקירי, הכאב היה לא רק שלי הוא היה שלך עמוק יותר משלי ואני לא הייתי שם לנחם אותך, אז עכשיו כשאתה שם, שומר עלי עלינו על כולנו, אני רוצה לומר לך את כל מה שהייתי צריכה לומר לך כשהיית בבית: אני אוהבת אותך עד מוות, ואני אהיה גאה להיות אישתך ובעתיד אם ילדיך סלח לי אהובי על האטימות.
מקווה שהוא יקרא את זה. דינה