אהלן. אולי תוכלו לעזור לי..

[אומרים שהיה פה שמח ל]

אהלן. אולי תוכלו לעזור לי..

היי היי, מקווה ששלומכם טוב... הוי... הימים האחרונים של שנת הלימודים על גבול החופש הגדול... אני נזכרת בימי הפנימייה העליזים, וזוכרת תקופה קשה, מורכבת אבל גם יפה... (סוג של שבירת דיסטנס- כולם מסתובבים יחפים, שזופים יותר, הימים ארוכים, יש יותר שעות איכות ורוגע... אבל יחד עם זאת- הבטלה הביאה לידי עבירה... ביג טיים...והיה קשה! ), בכל אופן- לכל מי שעדיין בעניין- תנצלו את הפלוסים של התקופה, תהנו ממה שאפשר... ותמצאו כמה שניות לעצמכם. החלטתי לרוץ עם איזה מיזם שקשור לכפרי נוער- ובשלב הראשון, אני זקוקה לנתונים מאד בסיסיים כדי להתקדם. אולי תדעו לעזור לי עם זה... אני מחפשת מידע מהימן אודות: א. סטטיסטיקה- מספרים/אחוזים של הנוער המתחנך בחינוך הפנימייתי. ב. רשימה של הפנימיות והתפלגות שלהם לפי חינוכי/טיפולי וכו'... אם במקרה יש לכם את זה בשלוף- אני מאד אשמח. תודה... שבת שלום.

 

[my sTar]

אהלן, טוב לראות אותך

לגבי הסטטיסקה, אני לא חושבת שתהיה בעיה למצוא את זה בגוגל או משהו ולגבי רשימת פנימיות יש רשימה כזאת בטאגס (גם עם פילוג לחינוכי טיולי וכו'..) אפשר לדעת מהו המיזם הזה? האם יש עוד דרך שאפשר לעזור? שיהיה בהצלחה!!!

 

[אומרים שהיה פה שמח ל]

טוב לראות גם אותך...

היי, טוב לראות גם אותך... מצחיק, את כבר שנה באזרחות... הזמן טס! מקווה שיצא לך שנה טובה. אם את שוב בהתחבטויות ובהתלבטויות לגבי שנה הבאה- שתפי.. נשמח לעזור. האמת שלא מצאתי סטטיסטיקות מספיק מהימנות... הייתי רוצה למצוא דו"ח מטעם המנהך לחינוך פנימייתי/ משרד הרווחה/ משרד החינוך כללי... אבל בכל אופן אני אמשיך לנסות דרך גוגל. תודה. המיזם אמנם בחיתוליו- ולכן קשה לי לפרט יותר מידי- אבל בסה"כ מדובר בניסיון ליצור 'עמותת גג' שתאפשר שיתוף פעולה מפרה בין הפנימיות השונות (שת"פ בניסיון חינוכי שנצבר, ברעיונות גדולים, בכשלונות ובהצלחות, וכו' וכו'..). זה בשלבים כ"כ ראשוניים שאני דיי סקפטית לגבי היכולת שלי להרים דבר כזה. אבל מה שבטוח- זה שווה ניסיון... (ומכסימום כישלון...) שוב תודה, שיהיה שבוע טוב.

 

[צ י נ י כ א ן]

קודם כל סחטיין על המיזם

למרות שאני סקפטי לגבי התמיכה שתקבלי להקמתו, כי בארצנו הקטנטונת החינוך וההשקעה בחלשים נמצא תמיד בראש הרצונות של כל השרים, אך לאו דווקא בראש מעשיהם. לגבי סטטיסטיקות - השאלה היא מה את מחפשת. אני חושב שאם תפני ישירות לפנימיות יש לך יותר סיכוי לקבל סיוע. חוץ מזה, מי שבאמת יכולים להחזיק מידע רב זה המפקחים של הפנימיות, שווה לנסות אצלם. שיהיה בהצלחה בכל מקרה.

 

[אומרים שהיה פה שמח ל]

תודה...

הי ציניקאן, מה המצב?! - אני לא אבקש תמיכות כספיות ממוסדות מוכרים בישראל. כמו כל דבר טוב- זה חייב לבא בעיקר מתורמים בארץ ובחו"ל. מסודבר סה"כ בכסף יחסית קטן ולא מצטבר והיו לא מעט שהביעו עניין... ומבחינת משיכת הלקוחות הפוטנציאלים- אני אצטרך לכתת את רגליי בין הפנימיות וברור לי שזה הארד-קור לא קטן... אבל נקווה לטוב. תחזיקו אצבעות. - זה רעיון מצויין להשתמש בידע שיש למפקחים. באמת לא חשבתי על זה. בגדול- אני מחפשת לקבל תמונה כללית ומעודכנת של התפלגות הפנימיות השונות, אחוז הנוער המתחנך בחינוך הפנימייתי וכו'. [זה יכול להועיל בשלב הזה- של כתיבת הצעות תקציב וכו'...]. אני מגיעה מהדרכה פרונטלית בתוך פנימיה אחת וחייבת להוציא את עצמי להסתכלות ברזולוציה נמוכה יותר ולהכיר את כל הגזרה בראיית מאקרו. בכל אופן- תודה. ומה אתכם? מה עושים בימים אלו? מה התוכניות להמשך? ציניקאן - איזה פנימייה אתה מנהל?? (טוב נו.. לא באמת ציפיתי שתענה לשאלה הזו ממש כאן... אבל בכל זאת- תן כיוון... )

 

[צ י נ י כ א ן]

אני מנהל?

המנהל הקודם שלנו אמר לי : "תפסיק להתנהל ותתחיל לנהל" אצלנו מתכוננים לסוף השנה (המדומה). מיום א' יש בי"ס קייץ, עובדים חזק על הפרידות מאנשיי הצוות (נשבר ה-ז' להתמודד עם עזיבה של אחרים, למה הם הולכים, אני נשאר ובסוף הילדים כועסים עלי?). תוכניות להמשך? רק חזרתי מלילה+השכמה, נראה לי שכדאי שאלך לישון, אח"כ נתכנן את העתיד.

 

[אומרים שהיה פה שמח ל]

טוב, אז עוד לא מנהל...

ואוו, פרידות מצוות זה ממש קשה. באמת אירוני שאתה בעצם סופג את כל הריז'קטים... בכל אופן, תן לנו קצת הגיגים על רגשותיו של מדריך ו-ת-י-ק.. ספר על החוויה של לסיים כל פעם שנה, על התמורות שעברת במהלך השנים, ואיזה תובנה או שניים... אתה יודע, ככה לקראת שבת...

 

[צ י נ י כ א ן]

איך זה לסיים כל פעם שנה...

אתה מסתכל על העוזבים ושואל את עצמך עד כמה דפוק אתה שאתה נשאר. אתה כבר יודע איזה חרא (תסלחו לי על הביטוי) אתה תקבל שנה הבאה, כמה פעמים תשאל את עצמך למה נשארתי ותשבע ששנה הבאה אתה לא ממשיך... מצד שני - אתה פוגש את הילדים בתחילת השנה ואחריי שהם מאכילים אותך בכל מה שספגו בחופש בבית, אפשר לראות שהם שמחים שנשארת, שיש להם דמות יציבה. בגלל שאני דפוק כנראה חזק מאוד, זה יותר חשוב לי מכל השטויות של הצוות, של המנהלים ושל ההורים. והגרוע מכל - אני מוכן לקבל את השכר הלא הוגן כדי להנות מרגעיי חסד שכאלה. כבר אמרתי שאני דפוק? אני מניח שכולנו קצת דפוקים...

 

[אומרים שהיה פה שמח ל]

אכן... כולנו קצת דפוקים. שריטה משותפת..

תגיד, כמה פעמים יצא לי לראות שאתה כותב בעניין השכר. הוא כזה גרוע אצלכם? וותק לא עוזר? ההנהלה לא נותנת לך תוספת אחוזים על כך שאתה נשאר? ניסית לעשות משהו בנידון?

 

[צ י נ י כ א ן]

השכר הוא "סביר" יחסית לפנימיות

מקבלים יותר מפנימיות אחרות, אבל אין מגורים. הבעייה היא שעובדיי פנימיות לא מרוויחים את מה שמגיע להם. הסיבה לכך היא שהם מוכנים לעבוד בשכר נמוך יחסית למה שמגיע להם באמת, כי הם רואים בזה יותר מעבודה. עכשיו, שיהיה ברור שאני לא מתכוון להשוות את שכרנו לשכר בכירים, אבל לקרב אותנו לרמות של עובדיי חברות ממשלתיות כמו בזק, מקורות, ח"ח וכיו"ב. כתבה קצת ישנה בנושא: http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-1984134,00.html ואחת חדשה יותר: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3301009,00.html הכי עצוב לדעתי זה השכר של אלה בדרגות הניהול הזוטרות, העו"סים והפסיכולוגים. הבעייה היא שכשהם מקבלים שכר כמוך אחרי 15 שנה בעסק, למי תבוא בטענות...

 

[me991]

באמת כיף

לשמוע שיש עוד אנשים משוגעים כמוך בעולם..ציניכאן, בשנתיים הכוונה לזה שאתה נשאר עד שהקבוצה מסיימת? אוף אני בעומק הדילמה.. אני מסיימת תואר בעו"ס,והציעו לי עבודה מה זה שווה, (לא בפנימיה, אבל גם עם ילדים בסיכון,אבל פחות עבודה hands on עם הילדים..) ,אני מדריכה בפנימיה דפוקה מהיסוד, אני גרה רחוק, השכר מעפן,אני מותשת נפשית ונכנסת לשנה החמישית בהדרכה,הצוות הנהלה באמת על הפנים (יותר מבפנימיות אחרות,ואני אומרת את זה במאת מנסיון!), אבל אני לא מסוגלת לעזוב!!!!!!! כל פעם שאני חושבת על זה, אני מתמלאת בבאסה, וממש מפחדת מהמחשבה הזאת... איך אתה נשאר שנה אחרי שנה, איך אתם הצלחתם לעזוב ובכלל , האם אתם חושבים שנכון להישאר במצב כזה? אני משנה את דעתי כל 10 דקות בממוצע.. הצילו

 

[צ י נ י כ א ן]

זה הכל בגללם...

אני לא נשאר. אני הושארתי. מעשה שהיה כך היה (לא לבעליי לב חלש): השנה זה כבר נטה לעזיבה (כמו תמיד בעצם). ערב אחד מצאתי את עצמי מנסה להרגיע ילד ומגייס את מיטב היכולות והזכרונות כדי לעלות על מה מציק לו. בסוף התעצבנתי ואמרתי לו: חלאס, אני איתך כבר 3 שנים, קיבלתי אותך לפה, לימדתי אותך דברים, טיילנו ביחד, נהננו ביחד והיה לנו קשה ביחד ואני תמיד איתך. הילד הסתכל עלי בהלם, אבל אז זה יצא לו: אתה עוזב (האמת שהוא גם אמר שעוד אנשים כאלה שאפילו לא חשבו לעזוב וכאלה שכן, אז קשה לומר אם הוא הרגיש את ההתלבטות). בכל אופן, זה החזיר אותי שנתיים אחורה לעזיבה הראשונה שהוא חווה - של בת שירות שמאוד אהב ואז הוא היה בטוח שהיא תשאר איתו עד שיעזוב. כשהיא עזבה הוא התנחם בעובדה שאני אשאר איתו עד הסוף. הילד לקח אותי בן ערובה. זה למה אני נשאר. זה לא רק הוא, זה כמעט כל הילדים. אני באמת נשאר בגלל שזה חשוב לגמור איתם את התהליך וגוד דאם איט, על גופתי מישהו אחר יבוא ויהרוס את כל מה שבניתי ואחרי כל הסבל של השנים הראשונות... לא?

 

[אומרים שהיה פה שמח ל]

ואוו

וואו.. אתה מדהים! אתה לגמרי צודק לגבי סיום התהליך.. והחשש שלך לגבי מישהו אחר שיבוא ויהרוס -מוצדק... סחטיין על ההחלטה, האומץ, וההתמסרות! אבל אני לא בטוחה שההחלטה שלך נכונה לכל אחד, ולכל סיטואציה... סה"כ - מדריך (עם כל הוותק שיש לו) שהוא שחוק, ממורמר ועייף, לא תמיד יצליח למרות כל הרצון הטוב. (וראיתי מדריכים כאלה... שהסתובבו עם מועקה, שכבר לא יכלו להסתגל לצוות מתחדש, ומיחזרו את עצמם בפעילויות, שנעדרו בשעות הקריטיות, לא התרגשו מסיפורי חניכים, שידרו אפאטיות וזרקו על המד"נית/בת שרות את כל העבודה... ) במקום מסויים אנשים חייבים להביא גם את עצמם לתוך מערכת השיקולים...עם כל הקושי וכל והאידיאלים... לגבי השכר- אתה צודק! אני זוכרת איך פעם נדהמתי לדעת שמנהלת הלשכה הסוציאלית בפנימייה (שזו עבודה מערכתית, מתישה, שואבת וקשה...) קיבלה פחות מזו שניקתה לה את החדר... מ ט ו ר ף.

 

[צ י נ י כ א ן]

מסכים איתך

מי שאין לו את הכוח הנפשי יותר, שלא מסוגל להיות בשביל החניכים, אין לו מה לעשות בעבודה. גם אני ראיתי מדריכים שכבר רק מחפשים איך לא לעשות, לפעמים אפילו השקיעו הרבה מאמץ בפתרונות לאי-עשייה (בד"כ ניסו לתת לילדים או לבנות שירות את היוזמה והאחריות ואח"כ היו צריכים לתקן את הנזקים). לעומת זאת, גם ראיתי כאלה שקמו ואמרו שהם לא מסוגלים יותר, נתנו מה שהם יכולים כדי לסיים יפה והלכו הביתה גם אם אחרי השיא, עדיין במצב שהם עוד טיפוליים. הלוואי ומשהו היה משתנה בארץ הזאת והיו דואגים לעובדיי וילדיי הפנימיות יותר ולא רק חושבים איך להעביר את האחריות למישהו אחר.

 

[me991]

אני לא אוהבת אותך!

אתה נותן דרור לכל המחשבות החולניות שלי ,ועוד עושה כאילו זה בסדר וזה טוב! הצילו! אני טובעת בעמקי הדילמה להשאר עם החניכים המופרעים שלי,שהשבוע היו מדהימים,אבל יכלום שבוע הבא להפוך הכל או 'להתקדם' וללכת להיות עובדת סוציאלית פלצנית במקום שהוא הרבה יותר טוב, וביננו גם הרבה יותר עוזר לילדים.. אני צריכה להחזיר תשובה השבוע. למה אני כזאת מופרעת? למה הילדים האלה מזיזים לי יותר ממה שהם מזיזים לחלק מההורים שלהם?יותר ממה שהם מזיזים להנהלה המעפעפעפנה שיש לנו?למה זה ממלא אותי בסיפוק עצמי כל פעם שאני מתליחה להחזיק נער בהתפרצות?.... HELP!!!!!!

 

[צ י נ י כ א ן]

השכל אומר תברחי

הלב... אם את נשארת, לכמה זמן? יש לכם קבוצות רצף, או שהחניכים "מתקדמים" לקבוצות גדולות יותר, או מה? חוץ מזה, אני אומר שתשארי, אחרת אני באמת אהיה המדריך האחרון פה (כתומית וכל הששאר כבר עזבו את "המקצוע")

 

[me991]

האמת היא שעכשיו גם הלב אומר לי לברוח

היתה לי שיחה עם המנהלת הנוראית שלנו.אני בתמימותי ניסיתי להעלות כל מיני דברים שמפריעים לי ,ובתגובה היא האשימה אותי על המרדת צוות המדריכים נגדה.אתם לא מכירים אותי,אבל בואו נגיד שאני אחד האנשים היותר לא אסרטיבים שאלוקים ברא עלי אדמות. בקיצור ראיתי שהסיכוי לשינוי והתקדמות של הפנימיה נמוך מאד, ויהיה לי דכאון לעזוב את הילדים,אבל נמאס ממנה כבר! מה שמפחיד אותי כרגע,זה שאני אאלץ להתקע שם הרבה זמן עכשיו עד שאמצא עבודה.. לגבי השאלות שלך,זו קבוצה אחת שכרגע יש בה 12 ילדים, ההנהלה מקווה לגדול ל21,יש 3 מדריכים במשמרת,כל יום מביאים מדריכים חדשים. אין שום חלוקה לקבוצות או משהו בסגנון . כיף כיף כיף לך שאתה נשאר בצער רב אני מקווה שאני לא,אבל אני עוד מקווה לשוב. עם כל החלומות, בינתיים אני תקועה שם! איך עובדת אצלכם החלוקה לקבוצות? יש לך קבוצה משלך?

 

[צ י נ י כ א ן]

יש לי קבוצה משלי...

אני חולק אותה עם עוד 2 מדריכים. יש בסה"כ 3 קבוצות בפנימייה. ילדיי שמנת (חמוצה...) כיף לי שאני נשאר? אני מקווה שבשנה הבאה המצב בקבוצה יהיה טוב יותר ואז אולי יהיה כיף. בינתיים יותר מידי התעסקויות בגבולות וחוקים.

 

[me991]

הכיטוב

קבוצה משלך... כן כיף לך וגם העיסוק במשמעת וחוקים הוא כיף! אני בעקרון החלטתי לעזוב, ואני ממש מתבאסת מההחלטה!אבל כמושאמרתי אני לא יכולה לסבול עוד את ההנהלה הזאת. מקוה עוד לשוב...