אהלן!!!!! (זה זאת שמבקרת לפעמים) ;-p

[אמא של אלה]

אהלן!!!!! (זה זאת שמבקרת לפעמים) ;-p

אוף, מה לעשות שאין לי זמן לבקר כל יום ?! אז אני מגיבה באיחור על שאלות ששואלים אותי כאן. ובכן, אבא של אלה גר בחו``ל ואין לנו שום קשר איתו. היה לי עד שהיא היתה בת חודשיים בערך ואז הבנתי שזה לא האבא שמגיע לבת שלי. הניתוק היה קל כי הוא גר בקצה השני של העולם ומעולם לא עזר משום בחינה וגם לא יודע עליה כלום. אני בהחלט בדילמות לגבי העתיד מבחינת מה אספר לה (רק את האמת, אבל איך מסבירים לה שאבא לא רצה אותה?!). היא רק בת שנה, האפרוחית שלי, אבל הזמן טס וצריך להיות ערוכים... זאת הסיבה שבגעתי לפורום הזה- תקוה לפגוש אמהות במצבי ממש ופחות גרושות שהאקס רואה את הילד פעמיים בשבוע או רווקות שעשו את זה מתרומת זרע. אני מרגישה שלהן הרבה יותר קל להסביר משלי... מיכל והשאר- גם לאבות של הילדים שלכן אין קשר איתם? יש כאן כאלה שהילד כבר מספיק גדול והסבירו לו? תם- נעים מאוד. אני לא יודעת אם גדלת כששני הורייך בתמונה, אבל אם לא- אשמח לשמוע מה דעתך בשאלת ``מה טוב לספר לילד``. אוף, טיזו הודעה ארוכה! סליחה!

 

[ח.ג.]

מתי לספר לילד מי האבא?

לאמא של אלה שלום שאלתך מעסיקה משפחות חד הוריות לא מעטות,כפי שכתבת טוב לספר את האמת השאלה מתי וכיצד?כאן כדאי להתייחס עינינית לשאלות של הילד בנושא ובהתאם ליכולת הבנתו.בגיל שנה לא צפויה עדין שאלה זו בכל מקרה כאשר תבוא הדרך להתייחס בכבוד לשאלה ולא לתת עודף פרטים אשר לא יוסיפו.מה דעתך?

 

[איפה הדרך אל האושר]

שלום לך אמא של אלה

כמה שאני מבינה אותך - אני פרודה והילד שלי בן שנה ושמונה חודשים והאבא גר כאן בארץ ולא רוצה איתו שום קשר. גם אני חושבת יום יום מה אני אספר לו כשיהיה מספיק גדול להבין. דבר אחד בטוח שקר מוביל לעוד שקר - כמו שאמרת רק האמת אסור לסנגר על האבא כמובן לא לדבר עליו שום דבר רע ליד הילד אבל בשום פנים ואופן לא לתרץ תירוצים בשמו.

 

[מיכל לב]

תגובה מהבטן והבלאגן,

אצלי זה די דומה. נפרדנו במהלך ההריון,לצערי,ללא אפשרות בכלל לדבר על הדברים,הכל נשאר פתוח. הוא עזב את הארץ. מאז הוא היה עם ילדתנו (אפילו קשה לי לכתוב ``ילדתנו``) ברוטו 5 שעות. כיום הוא מתגורר בארץ כבר למעלה מחודשיים ונחשי מה? הוא בכלל לא מתעניין ובא! יצא לי לנהל איתו איזו שיחה בעניין כלשהו שלא קשור אלינו,הכל היה נעים ואוהד,השיחה הסתיימה והוא אפילו לא שאל לשלומה. אני מוכרחה לומר לך,שאם יש משהו שמטריד את מנוחתי זה בדיוק השאלות שהעלת. עליו אני כבר לא חושבת,הצטערתי,כעסתי,ריחמתי ושיחררתי.עבר ועובר עליו משהו קשה,הוא אפילו לא מתחיל להבין את זה ואני ממש לא מקנאה בו, מאחלת לו שלא יתפכח,לכאב לא יהיה סוף אם זה יקרה. בעניין הילדה אני כל כך מבינה אותך.גם אני לא חד הורית מבחירה, וכמו שאת מבינה אין כאן הסדרי ראייה. מה אספר לה? מהי הדרך הנכונה? איך להקטין את הפגיעה? מה אוכל לעשות על מנת שלא תרגיש דחויה ויחד עם זאת לא תאגור בתוכה כעס,טינה... זה לא מרפה,הרצון להגן עליה מכל פגיעה חזק מהכל. מה אני עושה עם זה? ותשובה מהזוית היותר מקצועית (ראי למעלה ב``הודעת מנהל הפורום``) בתגובה העוקבת.

 

[מיכל לב]

תגובה מהראש והנסיון לעשות סדר,

המשך... 1. בהירות המחשבה- חשיבותה אצלנו נובעת מהעובדה כי עולמם של הילדים מתעצב בהתאם למה שהם קולטים מסביבתם,הם סופגים מאיתנו הן את מה שאנו אומרים והן את מה שאנחנו חשים,הן ברמה המודעת והן ברמה הלא מודעת. ברגע שהדברים יהיו בהירים ומובנים לך (מה בכלל קרה כאן?איך כיצד? ולמה?) או לחיליפין תקבלי את המצב כפי שהוא,זה מה יש,ועם זה ננצח והכי חשוב ``הלו זה לא סוף העולם`` ככה זה גם יתקבל. 2. אני מושלמת גם כשאנני כזו- אף פעם לא היו,אין לי ומן הסתם גם לא תהיינה לי כל התשובות לכל השאלות. לפעמים הן מגיעות בזמן,לפעמים עם הזמן ולפעמים לא! אין לי כל כוונה לתת לילדתי לחשוב שזה אחרת ואני מניחה שהיא תשמע ממני לא פעם ולא פעמיים את המשפט:`` אני לא יודעת,...אני אשמח לחקור ולגלות...`` ועוד משפטים כאלו ואחרים. ושוב,הכי חשוב הודי בזאת קודם בפני עצמך ואהבי זאת! 3. קטונתי- אין באפשרותי לחסוך מילדתי את כל הפגיעות!!! יש צורך בהסבר? 4.גדולתי- יש באפשרותי להיות שם בשבילה,להאזין לה,לתמוך,לחבק,לאהוב,לכבד ואם צריך גם לפנות מקום,לשחרר ולקבל. אני גדולה ... מכאן נובעת תגובתי השלישית ``הרוחנית``...

 

[מיכל לב]

תגובה מהנשמה.

קשה לי מאד לתמצת את הדברים אני מרגישה שאני יכולה לכתוב ספר..שניים...שלושה.. ארבעה..עשרים ושמונה.. טוב ארגע.ובכן בקצרה,נאום הנשמה: לכל דבר עת וסיבה, כל הלא נודע בתוכנו נמצא,אפשרות הבחירה היא זכותנו היחידה אם נשכיל להשתמש בה נתעלה ונגבהה. אנו בחרנו בנסיבות חיינו על מנת שנוכל דווקא מתוכן,לגדול ולהתעצם. ההולכים עימנו בדרך, הורינו ,ילדנו,בני זוגינו, קרובינו, אויבנו הם למעשה מורינו וידידנו ומכאן חשיבותה הרבה של החמלה בחיינו. תאהבי את עצמך,הפכי עצמך למאושרת,חשקי בחיים,תתכונני לטוב ביותר,עשי את הטוב ביותר שאת יכולה, האמיני בעצמך. היותך מאושרת היא מתנתך הגדולה ביותר. אין דבר טוב יותר שתוכלי להעניק לעצמך ולילדתך,לכל מי שמסביבך ולעולם כולו. עד כאן להפעם, ממני הרבה אור והמון אהבה ותודה תודה תודה. תודה על ששיתפת אותנו, פנית ושאלת, אילולא עשית זאת ,יתכן ולא הייתי מפנה את הזמן לבדוק את הדברים למען עצמי,לעשות קצת סדר בבלגן,להרגע, ולהתחבר למקום שהכי כיף לי להתחבר אליו....הנשמה. נ.ב. איך לא כתבתי בכל התשובה את המילה ``שמחה``?! טוב אז עכשיו אני כותבת, הרי בלעדיה ממש אי אפשר ואיתה הכל הרבה יותר נעים וקל.

 

[מיכל לב]

גרא`לה איפה אתה?????

 

[מיכל לב]

כתבת ``הודעה ארוכה טיכו``....

תראי מה קיבלת!

 

[איפה הדרך אל האושר]

דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב

וואו מיכל - כל הכבוד

 

[מיכל לב]

תודה נשמה

מה את אומרת על כינוי חדש? כבר מצאת את הדרך לאושר

 

[איפה הדרך אל האושר]

הדרך אל האושר רחוק מאוד

אני רק בהתחלת הדרך אבל אני מבינה זה קצת ארוך אמצא משהו .

 

[sh12]

מיכלי

זאת שוב אני ושוב.. כאמור אני קוראת את מה שאת כותבת ואני מסכימה איתך בכל מילה. עד כמה שנרצה להגן על הילדים מהפחדים והתחושות הכל שם. הכל חלק מאיתנו גם התחושות השליליות הן חלק אינטגרלי מהרגשות שלנו וזה בסדר גם להרגיש לפעמים עצב וכעס וכולי. העניין שלדעתי צריך לשים עליו דגש הוא לבטא רגשות שליליים ולתת להם לגיטימציה. היום כהורה אני יודעת שאני לא יכולה לעבור במקום הבת שלי כאב או לחילופין חויות טובות. היא תעבור מה שתעבור בדרך שלה ובקצב שלה אני אהיה שם בשבילה תמיד. אחזיק את היד אנגב את הדמעות ואומר לה כמה היא חשובה בעני אבל לא אוכל לשמור עליה. אני בטוחה שכמוני כל הורה היה רוצה להגן על ילדו במאת האחוזים אבל אני בטוחה גם שתהליך הלמידה הוא כזה שלומדים מתוך הרע וגם הטוב כך שהם לא מתבגרים אם הם לא מתגברים. לסוגית האב המתעלם- לילד שהמציאות הטבעית שלו היא לגדול ללא אב יהיה יותר קל לקבל את העובדה מאשר לילד אשר חווה פרידה בגיל מאוחר יותר אז הוא נושא על עצמו אשמה כך שלילדתך וגם לאלה (לעיל) יהיה קל יתר עם קבלת העודה. ניתן גם להסביר את הדברים בלי לשים דגש על השלילי אלא להתמקד בחיובי יותר. (למצוא כי תמיד יש משהו). הכי הכי חשוב לא לפעול עם ילדים מתוך מקומות של ``אני אשלים את הדמות החסרה`` פשוט לא!1 זה הכי גרוע גם לנו גם להם. להבין ולקבל שאנחנו רק בני אדם עם מצבי רוח חלשות וטעויות אנחנו לא מושלמים רק לומדים לחיות בהשלמה ולהעביר את זה לידלים. ןןאן גם אני הרבצתי הא? יום טוב והרבה אהבה ממני.

 

[גרא.]

ספרי את האמת,בשלבים,לפי יכולתה להבי

אמא של אלה,עלייך לספר לילדתך את האמת,בשלבים.כרגע,בגיל שנה,אין צורך, ואין טעם.אבל עד מהרה,כשהאפרוחית,תתחיל לדבר שוטף,בסביבות גיל שנתיים+ ולהבין הרבה יותר,עוד לפני שתתחיל לשאול למה,את יכולה להתחיל לספר,לא להסביר לה על האבא שאין לה..אבל אסור לך לומר לה כי אבא לא רצה אותה...אם וכאשר זה יעלה,בדרך כלל בגיל ההתבגרות,יש מקום לספר לה הכל,לא רק את העובדה הבסיסית שהעלית,כי הוא לא רצה אותה.במירווח הזמן בין ספור העובדה שהוא איננו,לבין שהוא לא רצה אותה,ייתכן שתופתעי על ידיו.הוא עשוי (עלול?),להתקף בגעגועים,לרצות להשתתף בחינוך שלה,ומה לא. הרי את יודעת שגברים רבים הפכפכים,גם על רקע העובדה שהוא עצמו גדל ומתבגר. לספר,כלומר להשתמש בטכניקה של ספרותרפיה,יש ספורים,ולא מעט ספרים העוסקים בנושא,שנכתבו בדיוק למטרה הזאת.חפשי בכתביו של פרופ` אדיר כהן,למשל באנטלוגיה ``להפליג עם כוכב``,יש שם בין היתר,רשימה ארוכה של ספורים, ספרים בנושא,ולבטח יש עוד אחרים,וחדשים יותר. לסיום,מצרף את שירה של דליה וינשטיין: פי אלף אבא שלי לא גר אתנו, לאבא שלי אין גם זמן לבוא לבקר אותנו אבל לפעמים-לפעמים הוא בא, עושה אתי סבוב באוטו שלו, וקונה לי כל מה שאני רוצה: גלידה וממתקים ופלפל, וכל מיני מתנות. אמא לא כל כך אוהבת לקנות לי כל מיני דברים. אמא אומרת שאסור ללקק גלידה בחורף, שממתקים מקלקלים את השניים ופלפל עושה כאב בטן. אמא גם אומרת שלא כל מה שרואים צריכים לקנות. לפעמים בלילה, כשאני מתעוררת ולא נעים לי להיות לבדי, אמא מרשה לי להכנס למטה שלה. אמא מחבקת אותי ואני שוכבת קרוב-קרוב אליה והיא כזאת רכה וחמה, ולשכב במטה עם אמא זה פי-אלף יותר מכל המתנות של אבא.

 

[מיכל לב]

גרא, תודה רבה על תגובתך

ותרומתך וגם על השיר שעשה לי צביטה. מי ייתן ונשכיל להוביל את עצמנו וילדינו בדרך הקלה והנעימה,עם חיבוק חם ואוהב ועם גלידה טעימה. נ.ב. גרא אתה חושב שגברים הפכפכים יותר מנשים? מאחרים להתבגר ולגדול?

 

[גרא.]

למרות שאסור להכליל,הפכפכים,פחות..

מאחרים להתבגר ולגדול נפשית,בהחלט כן.וזה עובר כחוט השני דרך הפעוטון, גן הילדים,בית ספר במרבית שנותיו..וגם לאחר מכן בבגרות,ומעבר לזה..לכן מיכל,כנראה נשים תמיד מעדיפות גבר הבוגר מהן בכמה שנים..

 

[חנה בית הלחמי]

אמא של אלה שלום

אז ככה - הרבה פרטים וכולם אמת !! התייעצתי בזמנו עם פסיכולוגית שייעצה לי כדלקמן: 1. תאור חיצוני של האבא 2. שם פרטי לפחות 3. כמה שיותר פרטים על המפגש ביניכם 4. סיפור הניתוק - בגישה של ``אם אבא היה מכיר אותך הוא לא היה מוותר עלייך בחיים``. והכל - בפירוט ורק את האמת. מה שילדים לא יודעים הם משלימים בעזרת דמיונם הסוער שהוא מקור כל הפחדים, התסבוכים והתסכולים. להשאיר כמה שפחות מקום לבלתי ידוע. אנחנו קנינו בגיל 3 את הקלטת ילד בא מאהבה של סמדר שיר ובעזרתה הסברתי את סדר הדברים - כולל הפער שבין זמן החיבור של הזרעון לביצית לבין זמן גילוי ההריון, כשבפער הזה אבא ``הלך לאיבוד``. בגיל 3 עומר הכין עבודות בגן עם הקדשה ל``אבא X`` ואני הבטחתי לשמור ולהעביר לו אם נמצא פעם את אבא. אל תשאירי קצוות פתוחים - ואל תתני לכעסים שלך לעבור לילדה. עדיף לבריאותה הנפשית אבא מלאך רחוק ותמים שלא מכיר אותה ולו היה מכיר אותה לא היה מוותר עליה, מאשר להפך.... אני אישית נהנתי ונהנית הנאה מרובה מהשיחות הללו עם הילד ! חנה