אכן, היופי של החופשיות, שלמרות
הריבים, שלמרות הכעסים, שלמרות המלחמות, יש בה עדיין לומר לנו את חשיבותה דרך הלבבות, גם אם היא לא תואמת לצד האחר, גם אם לא תואמת לצד שלנו, זה בכל זאת עיר של שנים רבות, עם הרבה דתות, ומחשבות ואהבה לעיר שנשמעת כמו שירה ישנה שמצאנו במגירה לאחר 50 שנה. עדיין מרתקת ותמיד תמיד שלנו ומאיתנו. שני, עם חלומות על אוצר אבוד ששמנו מתחת לאדמה, כדי שאף אחד לא ימצא, עם תקוות שרשמנו, ובחירה בשלום. מכתבים שלא שלחנו, תמונות של אנשים יקרים שאולי כבר חלפו, וסיום. גם היום. גם מחר. והתחלה חדשה של היכרות מחודשת. שני