כל התורה הזאת מוקדשת לכם../images/Emo140.gif
מקור הביטוי לפי בערנשטיין נעוץ בסיפור הבא, ואני מביא אותו כלשונו: אַ ייִד האָט געהאַט אַ וויכּוח מיט אַ קריסט. דער קריסט האָט זיך געוווּנדערט, אַז דער ייִד וויל ניט גלויבן אין די הימלפֿאַרט [=עליה השמימה, ייִ], און האָט אים דערמאָנט אַז משה-רבינו איז דאָך אויך געשטויגן אין דעם הימל אַרײַן. דערויף האָט אים דער ייִד דאָס געענטפּערט. תרגום: יהודי היה לו ויכוח עם נוצרי. הנוצרי התפלא שהיהודי לא רוצה להאמין בעליה השמימה [של ישו הנוצרי, ייִ], והוא הזכיר לו שגם משה רבינו טיפס לשמים. על זה ענה לו היהודי [="נישט געשטויגן, נישט געפֿלויגן", דהיינו, משה רבינו לא טיפס לשמים וישו הנוצרי לא עף לשמים, או משה לא טיפס ולא עף וכן גם ישו לא טיפס ולא עף]. מתוך ספרו המפורסם של איגנאַץ בערנשטיין "ייִדישע שפּריכווערטער און רעדנסאַרטן" (ניו-יורק, 1908). נראה שמקור המילה "געשטויגן" בא מהפועל "שטײַגן". התרגום הלקסיקלי לשטײַגן נותן רק את המשמעות ה"חילונית" והקלאסית של המילה, והיא לטפס, לעלות על הר גבוה. הביטוי שטײַגן אינו מפיעה רק בהקשר פיסי אלא בעיקר בהקשר רוחני – להתגבר על מכשולים בחיים, לעלות בדרגה בעבודה ובכל מקום אחר. המשמעות השניה והיא המוכרת לי מימי הנערות ובזמן לימודי בישיבות, היא משמעות העיון והלימוד בגמרא. "ער האַלט אין איין שטײַגן" – הוא כל הזמן לומד. כבר לא מתכוונים דווקא להבנה חדשה בסוגיה הנלמדת או לדרגת לימוד גבוהה יותר שהלומד הגיע אליה אלא עצם הלימוד לאורך זמן, והדגש הוא על אורר הזמן ועל ההשקעה של הלומד נקרא שטײַגן. המילה אף נכנסה לעברית של הישיבות. אפשר לשמוע בחור שאומר: "אני עושה שטײַגן", כוונתו שהוא יושב ולומד הרבה שעות גמרא. הביטוי אינו מוכר לי בהקשר הישיבתי אלא כאשר מדובר בגמרא. לא שמעתי מישהו אומר שהוא "עושה שטײַגן במשנה ברורה". אופי השטײַגן יכול לבוא לידי ביטוי רק בלימוד הגמרא כאשר הלומד מעמיק יותר ויותר בסוגיה שלפניו, דבר שאינו יכול לעשות כאשר הוא לומד הלכה או משנה סדורה.