אואזיס החדשה.
כבר בכניסה למקום אהבנו את השינוי. איזה הבדל זה שאתה נכנס למקום ומרגיש שכיף להכנס לשם. שמישהו לא סתם פיזר רהיטים בחלל אלא השקיע מחשבה איך אפשר לגרום למקום לתת אוירה מפנקת. זה לא חייב להיות משהו נוצץ במיוחד ובטח לא חייבים איבזור במיליוני שקלים. זה פשוט צריך להיות מאוזן. ונכון. ונותן אוירה נכונה. ובמקום החדש עמדו במשימה, כך שנרגענו שלפחות על הסעיף הזה אפשר לסמן וי. גם השירות על הבר היה נעים מאד. לא נדבקו יותר מדי אבל היו נגישים ונעימים וזה בערך כל מה שצריך.
השאלה היחידה שנותרה פתוחה היתה בנוגע לאוכל, וכהרגלנו חלקנו את כל המנות כדי לקבל את מירב ההתרשמות.
מנה מספר 1: טרטר בקר בסגנון לאוס. שילוב של מרכיבים קלאסים (הבקר, ביצת השליו) עם נאם-פלה שהוא רוטב דגים (ואשמח להסבר יותר מפורט, אם מישהו יכול). במרקם היה גם משהו שהרגיש כמו ביצי דגים, ובחיפוש בדיעבד הסתבר שאלו כנראה "פניני טפיוקה" אבל אני לא סגור על זה. הוגש יחד עם צ'יפס טפיוקה שגם להם היתה סיומת ימית בטעם. כל השילוב הזה היה מאד נחמד ביחד. אני לא יכול להגיד שלמרות עודף המרכיבים היה שם משהו שהוא מעבר לטרטר רגיל, למעט המרקם השונה, אבל זה היה טעים וכיפי. הדבר היחיד שהיה לי מיותר ומפריע היה נוכחות של עלי נענע במנה, אבל הזזתי אותם הצידה ואז המנה היתה לי מצויינת.
מנה מספר 2: צ'אודר פירות ים מניו אינגלנד. "קלאם צ'אודר" מעולם לא יצא לי לטעום בארץ המקור, אז יכלתי להסתמך רק על התיאור של המנה, ושם דובר על נזיד דגים קרמי, מה שגרם לי לדמיין רוטב יחסית סמיך (זה לא ההגדרה של "קרמי"?) כשבפועל הגיע מרק דליל על בסיס שמנת עם עשבי תיבול וקוביות של תפוחי אדמה. גם כאן בתיאור המנה כתוב תפו"א פריכים (וזה הסתדר לי עם רוטב סמיך, וגם לקח אותי ישר עם האסוציאציות לבלגיה שם הצ'יפסים הם חלק בלתי נפרד מכל מנת מולים) בעוד שבפועל לא הרגשתי כל פריכות. סתם ריבועים של תפו"א מבושל. בכל הכבודה הזו שחו חבורה מכובדת של מולים. הטעם היה בסדר, אבל בגלל שציפיתי למשהו אחר לגמרי (רוטב קרמי, תפו"א מטוגנים למצב פריך, וכו') המנה לא עשתה לנו את זה. היא נאכלה, והיתה בסדר בטעם, אבל רחוקה מלהלהיב.
מנה מספר 3: חזה ברווז על פרנץ' טוסט. חבל שהפעם לא יכלתי לצלם כי בראש ובראשונה - זו מנה מקסימה. בניגוד למנה הקודמת היא היתה בדיוק כמו שזה תואר בתפריט. מדליונים של חזה ברווז שנחו על בריוש מטוגן עם בלילת ביצים. זה היה מגניב ומקסים והיה כאן שילוב טוב של מתקתק וחמצמץ ואלה בדיוק המנות שאני אוהב, שמביאות שילוב שעל פניו מה הקשר ופתאום מסתבר שהם כאילו נועדו לחיות ביחד. המרכיב המיותר של המנה הזאת היתה פסיפלורה טריה שאם הבנתי נכון אמורים להזליף ממנה על המנה אבל זה לא הסתדר לי ולא כל כך הבנתי מה הקשר אז גם כאן, הנחתי לפסיפלורה להשתעמם בצד והתמקדתי במנה עצמה שהיתה כאמור מעולה במיוחד.
מנה מספר 4: ריזוטו בטטה. הקינוחים לא נראו יותר מדי מפתים, ולכן בחרנו במנה נוספת, ואיזה כיף שגם זו היתה מנה מוצלחת במיוחד. הריזוטו עצמו היה מהנה מאד וחוץ מבטטה שתרמה את שמה למנה היו כאן גם שאלוט וכמהין שהעשירו את הטעם וזה היה אחלה קינוח מבחינתי.
מבחינת מחיר, על 4 מנות שילמנו 380 שקלים. ממוצע של קרוב ל-100 שקלים למנה. מצד שני הסטיית תקן די גדולה, אז זה קצת מטעה: הטרטר והריזוטו היו באיזור ה-70. האחרות באיזור ה-130. היין, כרגיל, הוסיף די הרבה - 132 (3 כוסות במחיר 44 ש"ח כל אחת). לא זול, אבל גם לא בשמיים יחסית למסעדה כזו בתל אביב.
הפריע לי מאד היעדר לחם. לא הבנתי את העניין. זה כל כך כיף לנשנש לחם לפני שהמנה הראשונה מגיעה, ובחלק מהמנות אני גם אוהב לנגב איתו את הצלחת. זה כיף וזה תענוג אז מה אכפת לי שזה פרמיטיבי. באמת שזה לא ברור לי ההתנגדות הזאת לנפלאות הפחממה הזאת ולא חושב שלחם טוב יכול להוריד במשהו את ערכה של המסעדה.
אבל גם בלי לחם - היתה ארוחה מצויינת. שלוש מתוך מנות היו טיפ טופ. המנה של הצ'אודר היתה הפחות מוצלחת בעיקר בגלל שדימיינו אותה אחרת ופחות הסתדר לנו ה"מרק" הזה במכלול של הארוחה ואולי היינו צריכים לקחת את הגראטן דגים שנשמע קרוב למנה הזו ברוחו אבל ויתרנו עליו מחמת הדימיון. כנראה שנבדוק את זה בפעם הבאה כי בהחלט שתהיה פעם הבאה. ברוכים השבים לאואזיס וכמה טוב שהם עשו את המעבר הזה.
[מונטיפיורי 17, תל אביב]
הביקור שלנו בגלגול הראשון של אואזיס הותיר אותנו מאוכזבים. בראש ובראשונה בגלל היעדר מוחלט של אוירה במקום. בילוי ערב זה לא עסקית צהרים ואי אפשר לצאת ידי חובה בלפזר ארבעה שולחנות ולהגיד שהנוכחות של רימה זה שווה ערך לאוירה. גם האוכל לא הבריק לנו באותו ביקור, כך שכל פעם שקראנו דיווח משתפך על המקום זה עשה חשק לנסות כי בכל זאת ניסינו רק פעם אחת, אבל כל פעם היינו נזכרים בתחושה של המקום והחשק היה מתפוגג. הידיעה על המעבר למקום החדש התירה את הפלונטר ואיך שקראנו את זה ידענו שזו תהיה הארוחה הבאה שלנו. ביום שישי נפלה הזדמנות.כבר בכניסה למקום אהבנו את השינוי. איזה הבדל זה שאתה נכנס למקום ומרגיש שכיף להכנס לשם. שמישהו לא סתם פיזר רהיטים בחלל אלא השקיע מחשבה איך אפשר לגרום למקום לתת אוירה מפנקת. זה לא חייב להיות משהו נוצץ במיוחד ובטח לא חייבים איבזור במיליוני שקלים. זה פשוט צריך להיות מאוזן. ונכון. ונותן אוירה נכונה. ובמקום החדש עמדו במשימה, כך שנרגענו שלפחות על הסעיף הזה אפשר לסמן וי. גם השירות על הבר היה נעים מאד. לא נדבקו יותר מדי אבל היו נגישים ונעימים וזה בערך כל מה שצריך.
השאלה היחידה שנותרה פתוחה היתה בנוגע לאוכל, וכהרגלנו חלקנו את כל המנות כדי לקבל את מירב ההתרשמות.
מנה מספר 1: טרטר בקר בסגנון לאוס. שילוב של מרכיבים קלאסים (הבקר, ביצת השליו) עם נאם-פלה שהוא רוטב דגים (ואשמח להסבר יותר מפורט, אם מישהו יכול). במרקם היה גם משהו שהרגיש כמו ביצי דגים, ובחיפוש בדיעבד הסתבר שאלו כנראה "פניני טפיוקה" אבל אני לא סגור על זה. הוגש יחד עם צ'יפס טפיוקה שגם להם היתה סיומת ימית בטעם. כל השילוב הזה היה מאד נחמד ביחד. אני לא יכול להגיד שלמרות עודף המרכיבים היה שם משהו שהוא מעבר לטרטר רגיל, למעט המרקם השונה, אבל זה היה טעים וכיפי. הדבר היחיד שהיה לי מיותר ומפריע היה נוכחות של עלי נענע במנה, אבל הזזתי אותם הצידה ואז המנה היתה לי מצויינת.
מנה מספר 2: צ'אודר פירות ים מניו אינגלנד. "קלאם צ'אודר" מעולם לא יצא לי לטעום בארץ המקור, אז יכלתי להסתמך רק על התיאור של המנה, ושם דובר על נזיד דגים קרמי, מה שגרם לי לדמיין רוטב יחסית סמיך (זה לא ההגדרה של "קרמי"?) כשבפועל הגיע מרק דליל על בסיס שמנת עם עשבי תיבול וקוביות של תפוחי אדמה. גם כאן בתיאור המנה כתוב תפו"א פריכים (וזה הסתדר לי עם רוטב סמיך, וגם לקח אותי ישר עם האסוציאציות לבלגיה שם הצ'יפסים הם חלק בלתי נפרד מכל מנת מולים) בעוד שבפועל לא הרגשתי כל פריכות. סתם ריבועים של תפו"א מבושל. בכל הכבודה הזו שחו חבורה מכובדת של מולים. הטעם היה בסדר, אבל בגלל שציפיתי למשהו אחר לגמרי (רוטב קרמי, תפו"א מטוגנים למצב פריך, וכו') המנה לא עשתה לנו את זה. היא נאכלה, והיתה בסדר בטעם, אבל רחוקה מלהלהיב.
מנה מספר 3: חזה ברווז על פרנץ' טוסט. חבל שהפעם לא יכלתי לצלם כי בראש ובראשונה - זו מנה מקסימה. בניגוד למנה הקודמת היא היתה בדיוק כמו שזה תואר בתפריט. מדליונים של חזה ברווז שנחו על בריוש מטוגן עם בלילת ביצים. זה היה מגניב ומקסים והיה כאן שילוב טוב של מתקתק וחמצמץ ואלה בדיוק המנות שאני אוהב, שמביאות שילוב שעל פניו מה הקשר ופתאום מסתבר שהם כאילו נועדו לחיות ביחד. המרכיב המיותר של המנה הזאת היתה פסיפלורה טריה שאם הבנתי נכון אמורים להזליף ממנה על המנה אבל זה לא הסתדר לי ולא כל כך הבנתי מה הקשר אז גם כאן, הנחתי לפסיפלורה להשתעמם בצד והתמקדתי במנה עצמה שהיתה כאמור מעולה במיוחד.
מנה מספר 4: ריזוטו בטטה. הקינוחים לא נראו יותר מדי מפתים, ולכן בחרנו במנה נוספת, ואיזה כיף שגם זו היתה מנה מוצלחת במיוחד. הריזוטו עצמו היה מהנה מאד וחוץ מבטטה שתרמה את שמה למנה היו כאן גם שאלוט וכמהין שהעשירו את הטעם וזה היה אחלה קינוח מבחינתי.
מבחינת מחיר, על 4 מנות שילמנו 380 שקלים. ממוצע של קרוב ל-100 שקלים למנה. מצד שני הסטיית תקן די גדולה, אז זה קצת מטעה: הטרטר והריזוטו היו באיזור ה-70. האחרות באיזור ה-130. היין, כרגיל, הוסיף די הרבה - 132 (3 כוסות במחיר 44 ש"ח כל אחת). לא זול, אבל גם לא בשמיים יחסית למסעדה כזו בתל אביב.
הפריע לי מאד היעדר לחם. לא הבנתי את העניין. זה כל כך כיף לנשנש לחם לפני שהמנה הראשונה מגיעה, ובחלק מהמנות אני גם אוהב לנגב איתו את הצלחת. זה כיף וזה תענוג אז מה אכפת לי שזה פרמיטיבי. באמת שזה לא ברור לי ההתנגדות הזאת לנפלאות הפחממה הזאת ולא חושב שלחם טוב יכול להוריד במשהו את ערכה של המסעדה.
אבל גם בלי לחם - היתה ארוחה מצויינת. שלוש מתוך מנות היו טיפ טופ. המנה של הצ'אודר היתה הפחות מוצלחת בעיקר בגלל שדימיינו אותה אחרת ופחות הסתדר לנו ה"מרק" הזה במכלול של הארוחה ואולי היינו צריכים לקחת את הגראטן דגים שנשמע קרוב למנה הזו ברוחו אבל ויתרנו עליו מחמת הדימיון. כנראה שנבדוק את זה בפעם הבאה כי בהחלט שתהיה פעם הבאה. ברוכים השבים לאואזיס וכמה טוב שהם עשו את המעבר הזה.
