אובדן הריון שבוע 11+4 ארוך וכואב

[מורן5987]

אובדן הריון שבוע 11+4 ארוך וכואב

לא יודעת מאיפה להתחיל בככל.. כבר שעה אני כותבת ומוחקת ועדיין בהלם שאני כותבת את זה..
איבדתי הריון אחרי טיפולים של כמה חודשים טובים, הרבה הורמונים מוזרקים לגוף הרבה בדיקות שבאמת אין לי אפשרות בכלל לחפור בראש כמה זה היה קשה מרוב שיצרתי תיבה בראש ונעלתי אותה כל כך חזק שאני לא רוצה לפתוח....ואחרי ניתוח של בעלי שמסתבר שהיה לשווא. ועוד ועוד דרך ארוכה שאני נעלתי בתיבה הלא קטנה הזאת.
מהרגע הראשון שהרופא התקשר ואמר לי מזל טוב הייתי הבנאדם הכי מאושר בעולם הזה, אחרי שבועיים אולטרסאוד של הריון צעיר אמרו לי יש הכל בסדר לחזור בשבוע 8...חזרתי הכל היה נפלא הטכנאית אמרה לנו - ״מזל טוב יש דופק שיעבור ההריון חלק ושיהיה בהצלחה!!!!״
היינו בעננים לא יכולנו לדבר מרוב אושר גדול
לאחר כמה ימים דימום ראשון ניגשנו למוקד הרופא עשה לנו אולטרסאונד - ״הכל בסדר גמור אין ממה לחשוש״.
ושוב אנחנו היינו בעננים לא היה ממה לחשוש !!!
בשבוע 11 אני מתעוררת והפרשות מוזרות (בעלי בעבודה כולי בסבבה) אמרתי לעצמי טוב אלך למוקד בלי להגיד לו בטוח ישלחו אותי בחזרה הביתה ויגידו לי שהכל בסדר....
הגעתי - הרופא ביקש ממני לעלות למיטה בשביל שיבצע לי אולטרסאוד (אני עדיין מחייכת הכל בסדר, בסבבה כן...) הוא שותק....ושותק...ושותק...
הרופא אומר לי -״הגעת לפה עם מישהו?
אני - ״לא אני לבד...״
הרופא - ״אני לא יודע איך להגיד לך את זה אבל העובר ללא דופק והוא לא חי....״
אני - .........לא מוציאה אפלו מילה אחת.
הרופא - ״את צריכה ללכת לבית חולים לבצע הפלה וגם שם יעשו לך הבחנה שניה״
אני -..... עדיין לא מדברת
וככה זה נמשך לא דיברתי חצי שעה מחוץ לרופא ולא מסוגלת לזוז.
מתקשרת לבעלי והוא זה כבר סיפור אחר...
הולכים לבית חולים וכמובן אמרו לנו את אותו הדבר שאין דופק וזה המצב.
ביצעתי הפסקה עם כדורים כי אני מאמינה בכמה שפחות התערבות בכל המערכת של הגוף (כן כן כמה שיש שם מישהו שצוחק עלי בלי סוף, בתור בחורה שעושה יוגה וספורט ולא לוקחת כדורים)
וזה המצב שלי אני אחרי יומים של התהליך הלא פשוט הזה עם המון בכי והמון כאב נפשי ופיסי. חוזרת יום חמישי לבית חולים לבדיקה שהכל בסדר ושלא נשאר כלום מהדבר שגדל לי בבטן ועשה אותי מאושרת.
פרקתי והיה לי לא פשוט ....
מורן

 

[שירהד1]

משתתפת בצערך על אובדן ההריון

תחושת ההלם עולה מכתיבתך- גם באופן גלוי וגם בצורת התיאור שלך את הדברים. ואכן- הלם זו התגובה הראשונה שלנו למשמע בשורה קשה וכואבת.
עברת מספר חודשי טיפולים, וכל כך ציפיתם וכל כך שמחתם, ופתאום- בשורת האיוב של "אין דופק לעובר". באמת עצוב מאוד וכואב מאוד.

אני מתארת לעצמי שגודל העובר היה בערך של 8 שבועות, כי עד גודל זה אפשרי לקחת כדורי ציטוטק. האם הרופא אמר לך מתי פחות או יותר הפסיק הדופק?
האם היו דימומים קשים? כאבים? אני מבינה שיש לך בעוד שבוע בדיקה. אני אכן מקווה שהרחם התנקה, אך פעמים רבות יש צורך במנה נוספת של כדורים.

גם תחושת הריקנות שאת מתארת מוכרת לי ולאחרות היטב.
האם זה היה ההריון הראשון שלך?
טוב שפרקת. בשביל זה אנחנו פה. מקווה מאוד שיש לך סביבה תומכת ושיש לך את מי לשתף וכתפיים להישען עליהן.

שולחת חיבוקי כוחות ותנחומים

שירה.



שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[פיצקולונת]

מורן היקרה

אני קוראת את מה שכתבת והדמעות זולגות ... כי כל מה שרשמת כלכך מובן ומוכר . החזרת אותי אחורה ליום ההוא . ממרומי החודש שכבר עבר , הטיפים שלי הם שתתני לעצמך להוציא את הכאב , תבכי , תצעקי תשתפי כל תגובה היא מותרת , תתני לעצמך להתמודד עם הכאב בדרך שלך .
שולחת לך חיבוק גדול ⁦⁩

 

[secondtime82]

זה בלתי נתפס

אני שבועיים אחרי שגיליתי שהדופק פסק, בשבוע 14. עדיין משחזרת בראש לא מעט את הביקור הזה אצל הרופא, הדאגה על הפנים שלו, הניסיון שלו לחפש עוד ועוד ... אולי בכל זאת ... הפרצוף של בן הזוג שלי שבהתחלה מתבדח עם הרופא ופתאום מתחיל להבין שמשהו לא בסדר ... ובעיקר ההלם שלי, שקלטתי מה קורה ולא נתפס לי שזה קורה באמת!! שולחת לך חיבוק גדול, שאין בו נחמה, אני יודעת. זה כבר אובדן שלישי והמוחשי מכולם (השניים הקודמים היו הריונות מחוץ לרחם, בלי שהתפתח עובר). אני באופן אישי מרגישה צורך לדבר, לשתף, לספר. אני בוכה ומתפרקת. אני לא מסתירה מהמעגלים הסובבים אותי. אני משתדלת להאמין שהטוב עוד יבוא, אבל כרגע זה לא עוזר, חייבת להודות. תודה ששיתפת אותנו. אנחנו פה להיות איתך בכאב הזה, הבלתי נתפס ולתחושתי גם הלא מספיק מובן.