אובדן מאוחר ומין העובר

[רונית 294]

אובדן מאוחר ומין העובר

גיליתי השבוע שאחת משכנותיי החדשות עברה לידה שקטה בשבוע 26 לפניי כמה שנים. הייתה לה בת בבטן ובגלל תוצאות גבוליות בשקיפות עשתה מי שפיר. כמה שבועות אחרי העוברית שלה איבדה דופק. לא ידוע אם יש קשר לבדיקה שעברה. מאז ילדה 2 בנים והיום תלד בעז"ה בקיסרי את בנה השלישי. היא בת 42 ואמרה שככל הנראה זה ההריון האחרון שלה ועצוב לה שלא זכתה לגדל בת. האם לדעתכן יש משמעות ללידת תינוק מאותו המין שאבד? האם יש בזה נחמה גדולה יותר? או אולי בכלל להיפך?

 

[אם הבנות2]

מאוד תלוי

באופן עקרוני לרוב האנשים בא שיהיה גם בן וגם בת. בעיקר לנשים חשוב שתהיה להן בת.
בעלי מאוד רצה בן ולכן שמח שבסוף קיבל בן, פחות משנה לו שבהריון האובדן היה בן. כי ברגע שידענו שזה בן גם ידענו שהוא לא בר חיים, לא הספקנו לשמוח מזה בכלל.
אני חושבת שללא קשר לאובדנים בכלל, אם חשוב לך שני המינים ואין לך אתה תהיה עצוב.
שכנה שלי ילדה לפני שנה בן רביעי והיא לא רוצה יותר ילדים, והיא מאוד עצובה שלא תהיה לה בת. גם היא חוותה אובדן פעם אבל לא חושבת שזה קשור....
מאמינה שעוד הרבה יענו לך פה שאין קשר ושלא חשוב בכלל.

 

[רונית 294]

אצלה זה פחות העניין של גידול 2 המינים

אלא יותר הפיספוס. כי הייתה אמורה להיות לה בת. לדוגמא אצלי, בהתחלה כל מה שעניין אותי אחרי הלידה השקטה זה שאהיה בהריון שוב (אם את זוכרת הייתי אצל הרופא פוריות החולה נפש הזה בבני ברק כמה ימים לפניי שגיליתי שאני בהריון). לא חשבתי בכלל על מין העובר. רק עניין אותי הריון תקין, עובר בריא ולידה בזמן. אבל ככל שההריון התקדם זה התחיל לעניין אותי שוב. כידוע לא ידעתי את מין העובר בהריון ולמרות שהייתה לי בת בבית רציתי עוד בת כי זה מה שאבד לי. גם הבת שלי מאוד רצתה אחות. וכבר הייתה לה אחת בדרך אז מאוד רציתי להחזיר לה את זה. אני בכלליות תמיד ראיתי את עצמי כאמא לבנות. זה היה חלום חיי. כי ראיתי את ההבדל ביחסים ביני לבין אימי ליחסים בין אחי לבין אימי. אין מה להשוות. אנחנו מספרות דברים אחת לשניה. עושות דברים ביחד. כיף לנו. עם אחי זה בעיקר "אמא תביאי לי כסף ומה יש לאכול???" אז תמיד רציתי בת וגם תמיד רציתי אחות. אז שמחתי לגלות שאוכל להעניק את זה לגדולה שלי ואז כשהפלתי אז לא ידעתי אם אוכל לתת לה את זה. ואני מודה שאם הייתי יולדת בן הייתי נקרעת מתמונות של אחיות בפייסבוק והייתי מתה מקנאה לחברות שיש להן 2 בנות. בדיעבד מאוד שמחתי שנולדה לי עוד בת. אני אפילו חושבת שאם היה נולד בן אז הייתי לחוצה מאוד על בת נוספת יותר מאשר אני לחוצה היום על בן. ברור שעכשיו מאוד אשמח ללדת בן בריא וחתיך. ומתארת אותו כבר עם כיפה הולך עם אבא לבית הכנסת. כיף שיש מ 2 המינים. אבל השאלה שלי לא נוגעת דווקא לגידול 2 המינים. אלא אפילו למי שזה ילד ראשון עבורה. האם זה שינה לה.

 

[shira3121]

אני לא יודעת

במקור חלום חיי היה שתהיה לי בת, שיהיו לי רק בנות ושגם אם יהיו לי ארבעה ילדים שכולם יהיו בנות. כשגיליתי בהריון הראשון שאיתן הוא בן התאכזבתי קשות ומיררתי בבכי על זה כמה ימים ולא ממש השלמתי עם זה עד שהוא נולד ואז זה כבר התאהבתי בו. בהריון השני העובר לא פיתח דופק ובהריון השלישי כשגיליתי שזה בן בשקיפות כבר לא היה ממש אכפת לי למרות שקצת קיויתי לבת. בהריון הזה אני רוצה בן כי זה מה שאיבדתי ומוצאת את עצמי מתרגזת מבפנים כשמישהו מציין את האפשרות שזו עשויה להיות בת.

 

[רונית 294]

נכון??????

אז זה לא רק אני מסתבר. מאוד מזדהה ומבינה. כאילו כבר דמיינתי בהריון ההוא איך ייראו חיי עם עוד בת. איך תהיה לגדולה אחות קטנה ואיזה חדר של נסיכות אעשה להן. והיום כשכל זה באמת קורה אז יש בזה נחמה ענקית. בטוחה שאם זה היה בן אז הייתי אוהבת אותו אהבה אין סופית גם כן. אבל משהו בהגשמה של החלום ממש עוזר לי בסופו של דבר. וקצת כואב לי בשבילה שאין לה את הבת שלה.

 

[thekt]

לא יכולה להסכים עם זה יותר

יש לי 2 בנות בבית ואיבדתי בן.
מאוד מאוד מקווה שיהיה לי בן מתישהו

 

[רונית 294]

מאחלת לך מכל הלב! הלוואי

ותקבלי את מה שחסר לך. נשיקות.

 

[שירהד1]

אמממ...אני חושבת שזה מאוד אנדיבידואלי-

בגדול, נראה לי הגיוני שרוצים "לקבל בחזרה" את מה שאבד, למרות שכולנו יודעות בשכל שזה בלתי אפשרי.
אני לא יכולה להעיד לגבי עצמי, משום שהעוברים הפסיקו להתפתח בשלב מאוד מוקדם, וגם במקרה של הפסקת ההריון של הטריזומיה, העובר אמנם כבר היה בשבוע 16, אבל הוא היה כזה דפוק שאפילו את המין שלו אי אפשר היה לקבוע בבירור.

אני כן יודעת לומר שמההריון הראשון לא היה אכפת לי מה יוולד. באמת שלא.
אגב, אני מאוהבת בבן שלי ברמות קשות והוא מדהים, מוכשר ומקסים באותה מידה כמו האחיות שלו

.

לגבי העתיד- שני האחים שלי מאוד קרובים לאמא שלי ומשתפים אותה המון, לא פחות ממני. לעומת זאת, אני מכירה נשים שהן ביחסים מאוד עכורים עם אמא שלהן.
אז אפשר אולי לומר בהכללה שנשים קרובות יותר לאמא שלהן מאשר גברים, אבל זה ממש לא חקוק בסלע


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[רונית 294]

נכון

זה טיפה שונה במקרה שלך. ובכלל במקרים של אובדנים מוקדמים או אולי גם של עוברים מאוד לא תקינים. בניגוד לכך שאצלי לדוגמא היה הריון חולה אבל עוברית בריאה ככל הידוע. למרות שזכור לי שלפי הניפט שעשית בזמנו זה היה בן. צודקת? ובהחלט יש בנים שהם יותר טובים מבנות. כמו בעלי למשל. שהוא הרבה יותר קרוב אליה מאחותו לדוגמא. אז בוודאי שזה לא חקוק בסלע. אבל תחשבי על מצב שיש לך בבית 2 בנים נגיד והייתה אמורה להיות לך בת ואז נולד לך עוד בן. זה קצת כואב. בכל זאת מין הילד משנה באיזשהו אופן. כי ציפית וחלמת שיהיה לך. היית בטוחה שהנה זה קורה. ובסוף החלום נשבר. יש איזשהו רצון להחיות את זה.

 

[שירהד1]

כן, הכל ברור לגמרי. לגבי הניפטי בזמנו-

הוא לא הראה באיזה מין מדובר. ראינו שמדובר בטריזומיה 18 ונסענו לסקירה המוקדמת (בעלי אמר לי את התוצאות בדרך במכונית. הוא קיבל אותן כשעה לפני כן...) ובסקירה הרופאה אמרה שאי אפשר לראות את המין כי העובר כל כך פגוע...זוועה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[רונית 294]

וואלה??

אני הבנתי שדווקא זה התחיל בתור בדיקה למין העובר ואז מצאו שזה מגלה גם תסמונות. או משהו בסגנון. מה שכן, בחלק מהניפט בשוק אפשר לבקש לא לבדוק את זה.

 

[בשדרת האיזדרכת]

כשפיתחו את הטכנולוגיה, התחילו בלמצוא את כרומוזום Y בדם האם

זאת הייתה רק הדרך לבדוק שאפשר למצוא DNA עוברי בדם של האמא שכמובן אין לה כרומוזום כזה. זאת לא הייתה המטרה אלא שלב בדרך.
ומבחינה מדעית מחקרית גם עכשיו אנחנו באמצע התהליך, אני בטוחה שבעתיד אפשר יהיה למפות את כל הקריוטיפ העוברי בלי לסכן את ההריון.

 

[רונית 294]

בטוחה בכך במאה אחוז...

אין ספק שיום אחד בדיקת מי השפיר תעלם. אני לא עשיתי מי שפיר באף הריון. אבל באחרון עשיתי ניפט.

 

[שירהד1]

רונית, מה שהתכוונתי זה

שברגע שראינו במדובר בטריזומיה 18, בכלל לא הסתכלנו הלאה. זה פשוט לא היה רלוונטי בעליל. זה היה עובר פגום נורא ולא היה לנו בכלל רלוונטי האם היה ידוע המין.
כל מה שעניין אותי זה להיפטר מההריון כמה שיותר מהר. היתה הסטריה של בכי וטלפונים מהירים לרופאה שלי עוד בתור לסקירה המוקדמת, וטלפון לאמא שלי עוד ברכב לפני כן, וטלפון לעובדת הסוציאלית שליוותה אותי.
מה שעניין אותי זה להכין רשת גדולה של תמיכה לצד הרגשי, ולעבור בשלום את הפרוצדורה הפיזית.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[רונית 294]

אה. הבנתי....

לא יודעת איך זה בניפטי. אבל בפנורמה זה כתוב על ההתחלה. למעלה ודי בגדול. אי אפשר לפספס. בגלל שלא רציתי לדעת את המין בהריון האחרון אז ביקשתי מהרופא שימחק את זה. כי בעת הבדיקה הוא סימן כן לרשום את המין בטעות. הוא מחק לא הכי טוב. אז ניחשתי שזו בת לפי אורך המילה. אבל לא ידעתי בוודאות עד הלידה.

 

[TheWindCriesMary]

שאלה מעניינת

את ההריון הראשון איבדנו עוד לפני שידענו את מין העובר, אבל נורא רצינו בת ודיברתי לעובר בלשון נקבה. כשגילינו שיש לנו בת בהריון עם דריה, לא הייתה לי תחושה של פיצוי על מה שאבד בהריון הראשון - פשוט שמחתי שתהיה לנו בת כמו שרצינו.
מה שכן - היה לי שם שנורא רציתי לתת לבת ותכננתי עליו עוד בהריון הראשון.
&nbsp
כשהתחלנו לדבר על שמות לדריה, בן הזוג הטיל וטו על השם שרציתי - ובדיעבד זו הייתה קצת הקלה עבורי, הוא שיחרר בשבילי את המשקע הזה של ההריון הקודם.
על השם דריה הסכמנו רק יומיים אחרי הלידה, לאחר דיונים מרובים ואינספור פסילות של שמות אחרים ועכשיו אני פשוט לא מדמיינת אותה עם שם אחר.

 

[רונית 294]

גם לי היה אז

שם בראש. ולכן לא נתתי אותו לקטנה.

 

[בשדרת האיזדרכת]

אצלי זה נתן את הטון לאורך כל ההריון

כמו שסיפרתי כאן בעבר, איבדנו ילדה ומאד מאד רציתי שוב בת. אחרי שני אובדני הריון אפשר היה לצפות שבשלישי כבר לא יהיה לי איכפת, העיקר שההריון יהיה תקין. אבל אני נשארתי לאורך כל ההריון עם האבל על כך שנגזלה ממני ההזדמנות לגדל ילדה, להיות אמא לנערה וללוות אשה צעירה כשתהפוך לאם בעצמה. ובגילי באמת אי אפשר לדעת אם תהיה הזדמנות נוספת.
מאד היה לי קשה להיקשר להריון ולצפות לתינוק שיוולד. ליבי נרעד כשאני נזכרת באיזה מצב נוראי הייתי עד לפני כמה שבועות. ברגע שהתינוק נולד התאהבתי בו מיד וכל הספקות נעלמו. ההזדמנות פשוט להיות שוב אמא הרגיעה כמעט לחלוטין את הרצון להיות שוב אמא לבת.
המחשבה לנסות שוב קיימת, אבל אני בנתיים לא מתמודדת איתה.

 

[רונית 294]

כן. זוכרת את הסיפור שלך...

אצלך זה שונה לגמרי כי זה כבר היה לך ממש בידיים בשונה מאובדן הריון מאוחר. הכרת אותה. גידלת אותה ואיבדת אותה בדרך נוראית (לא שיש דרך קלה). אין מה להשוות בכלל. אני לדוגמא לפעמים אומרת לעצמי שאולי התינוקת שנולדה זו ממש היא. בחרתי אז לא לראות אותה אז אני מדמיינת שזו היא לפעמים. ואפילו נפלט לי בלידה "הנה היא חזרה אליי"... אני שמחה בשבילך שקיבלת את המתנה להיות אמא שוב. ואם תרצי, מאחלת לך להיות אמא בפעם הרביעית. אולי לבת.

 

[בשדרת האיזדרכת]

לו הייתי במקומך גם אני הייתי מרגישה ממש כמוך

הייתי מרגישה שהתינוקת שתמיד הייתה אמורה להיות לי, סוף סוף הגיעה.