אובדן
[אני בדיוק מעתיקה קטעים ששמרתי במחשב למחברת. שיר עצובעצוב ודמיוני תודה לאל, שנכתב אחרי פרק של "האנטומיה של גריי"] 28.5 לעורקי הדם הפרידה מחלחלת מרוקנת את המוח, מזרזת את זרימת הדם שינתי טרופת דאגה, נפשי מבקשת בתפילה כמו המחלה שמתפשטת, שמאכלת וגונבת קסם אישי מחליק מבין פרקי חיי, האיש שאהבתי שהיכרתי כל זיק של צחוק בעיניים וקמט חיוך כשבאתי לקראתי בבוקר הפחד שקוף, הדמעות מדברות את כל הרע שאסור,ש מפחיד, שכואב לי לתת לו ביטוי. לצד מיטת-בית-חולים עומדת ומנסה לשאוף לתוכי שביב אחרון של ריח מוכר, לספוג אליי זכרון שאוהב. והוא כבר עצוב הרבה זמן, ללא הצבע הייחודי שהיה שלו, רק סדינים כחולים-לבנים מכסים ועגלות תרופות דופקות. האובדן ידוע בתור כזה שיפתיע, אך כמה קיוויתי, לדחות או לפחות ללכת איתו. ולאחר שהפחד והגעגוע נצרבו בי לנצח, ויקירי- איפה הוא? אני לא רוצה לדעת איך ממשיכים מכאן בלעדיו.
[אני בדיוק מעתיקה קטעים ששמרתי במחשב למחברת. שיר עצובעצוב ודמיוני תודה לאל, שנכתב אחרי פרק של "האנטומיה של גריי"] 28.5 לעורקי הדם הפרידה מחלחלת מרוקנת את המוח, מזרזת את זרימת הדם שינתי טרופת דאגה, נפשי מבקשת בתפילה כמו המחלה שמתפשטת, שמאכלת וגונבת קסם אישי מחליק מבין פרקי חיי, האיש שאהבתי שהיכרתי כל זיק של צחוק בעיניים וקמט חיוך כשבאתי לקראתי בבוקר הפחד שקוף, הדמעות מדברות את כל הרע שאסור,ש מפחיד, שכואב לי לתת לו ביטוי. לצד מיטת-בית-חולים עומדת ומנסה לשאוף לתוכי שביב אחרון של ריח מוכר, לספוג אליי זכרון שאוהב. והוא כבר עצוב הרבה זמן, ללא הצבע הייחודי שהיה שלו, רק סדינים כחולים-לבנים מכסים ועגלות תרופות דופקות. האובדן ידוע בתור כזה שיפתיע, אך כמה קיוויתי, לדחות או לפחות ללכת איתו. ולאחר שהפחד והגעגוע נצרבו בי לנצח, ויקירי- איפה הוא? אני לא רוצה לדעת איך ממשיכים מכאן בלעדיו.
