אובדת עצות ובוכה פה מרוב ייאוש

[ilovenoam]

אובדת עצות ובוכה פה מרוב ייאוש

הבנים שלי (בני 3 ו-5) כל הזמן בודקים גבולות.
היום בגינה הם חצו כביש לבד, זרקו אבנים על גדר. אמרתי להם להפסיק וכמובן שזה הזיז להם כקליפת השום.
אח"כ אמרתי שהולכים הביתה, לא הזיז להם, התחלתי ללכת וחיכיתי בפינה נסתרת מס' דקות, לא הזיז לאף אחד שהלכתי...בלית ברירה חזרתי.
ואז הדובדבן שבקצפת, הגדול שלי פשוט ברח עם חבר שלו ונעלם. חיפשתי אותו בכל השכונה (בזמן שאני צריכה להשגיח על אחיו).

איך הייתן מתמודדות?

 

[דאינאריס]

כשילדים בודקים גבולות כל הזמן זה אומר שהגבולות לא ברורים להם

בדוגמא שלך, ברגע שאמרת שהולכים הביתה והם לא באו - הייתי תופסת ילד אחד בכל יד והולכת הביתה. גם אם זה אומר לגרור אותם.
אם את מסוגלת מבחינה פיזית - אפילו להרים ולקחת הביתה.

היות וזה לא קרה, לדעתי את צריכה מחר להגיד להם שאת לא יכולה לסמוך עליהם שהם יקשיבו לך ויתנהגו כראוי בגינה, ולכן אתם לא יכולים ללכת לגינה עד שהם יראו לך שאת יכולה שוב לסמוך עליהם. והכי חשוב - לעמוד בזה. לא ללכת לגינה עד שתרגישי שאת יכולה לסמוך עליהם.

 

[ilovenoam]

זה לא קרה כי אני לא יכולה מבחינה פיזית

הם גדולים וחזקים.

בקשר לגינה, כרגע אין גינה עד להודעה חדשה.

 

[danakama10]

הם גדולים וחזקים?

מה יהיה כשיהיו בני 8 ו- 10? 15 ו- 17?
הם יהיו עוד יותר חזקים, וכנראה כבר חזקים ממך. מה אז?

אני מציעה לך להפסיק עם התירוצים - הם חזקים ואת חלשה, הם ממושמעים אבל החברים שלהם לא והם נגררים.
תירוצי קוקוס.

אם את אינך מסוגלת להשתלט עליהם פיזית, לכי עם בייביסיטר או בעלך לגינה. תבהירי להם מראש, שאם הם עושים משהו שאסור, אתם תתנו אזהרה אחת להפסיק, ואם הם ממשיכים, אתם מיד חוזרים הביתה, ותוכלו לחזור לגינה רק למחרת. אם מדובר במשהו מסכן חיים, אין שום אזהרה, מיד חוזרים. וכך כל יום.
הכי חשוב לא להישבר. לא להחליט, נו טוב, עוד הזדמנות, כי אין לך חשק להאבק איתם או אין לך חשק שיתגלגלו משועממים בבית. חינוך ילדים זו עבודה קשה ומעייפת מאוד, אבל אין ברירה, ההורים חייבים לבצע אותה, אחרת גדלים ילדים בריונים.

וכך לגבי כל דבר אחר. אם הילד בורח עם חבר, דבר ראשון תביני שהאשמה היא בילד שלך, לא בחבר. הילד בגינה ונעלם עם חבר? הוא נשאר למחרת בבית (בייביסיטר או כשאבא חוזר) בזמן שאת הולכת עם האח לגינה. וכמובן שבזמן שלא הולכים לגינה בגלל ההתנהגות, לא נותנים להם פרסים בבית (מסכים,חברים, ממתקים ועוד). תקפידי שהעונש יהיה קשור למעשה שביצעו, ושהעונש יהיה משהו שאת מסוגלת לעמוד בו, אחרת יקרוץ לך מאוד לוותר "רק הפעם". תכיני את עצמך לבכי ויללות ונסיונות שכנוע והבטחות ועוד הרבה בכי, ואל תשברי. קני לך אוזניות שבולמות רעשים, שימי על האוזניים, וקראי ספר. אל תראי שזה מעצבן אותך, תהיי אדישה לחלוטין.

כמו שהילדים שלך למדו מהר מאוד שהמילים שלך שוות לקליפות שום, כך הם ילמדו מהר מאוד שכאשר את אומרת משהו, את מתכוונת לזה, וכדאי מאוד להקשיב לך. זה תלוי אך ורק בך. הילדים רק מגיבים להתנהגות שלך.

 

[ilovenoam]

הם יודעים את הגבולות

אבל נסחפים אחרי חברים שאין להם גבולות ברורים.

 

[כבשה0פועה]

הייתי שוקלת להפחית מגע עם חברים בעייתיים...

 

[מימי מייאו 1]

תסלחי לי שאני בוטה למי שאין גבולות ברורים זה לילדים שלך

ילדים עם גבולות לא נסחפים אלא מקשיבים למבוגר האחראי עליהם

 

[חייבתלהגיב]

המבוגר האחראי לא אומר משהו בכל רגע.

מהניסיון שלי ילדים ממושמעים דווקא נוטים י-ו-ת-ר לשמוע גם לדברי חבריהם. ילדים שלא עושים מה שאומרים להם לרוב לא עושים גם מה שהחברים אומרים - הם אלה שיוזמים, והממושמעים הולכים אחריהם, אם אין סמכות אחרת שאומרת להם מה לעשות באותו רגע.

 

[מימי מייאו 1]

הם לא הקשיבו לך שכאמרת להם לבוא הבייתה, ולא רק קיטרו,אז

ממושמעים הם לא
וטיפלתי 19 שנים בילדים ונתקלתי בממושמעים ובלא ממושמעים

 

[חייבתלהגיב]

לי? אני לא פותחת השרשור.

 

[מימי מייאו 1]

ילד ממושמע נסחף עד גבול מסוים לדעתי, ובמקרה של

פותחת הפוסט אני בכלל לא בטוחה שהילדים שלה הם מהנסחפים

 

[danakama10]

מסכימה עם הרוב

אבל לא ללכת לגינה עד שהיא מרגישה שאפשר לסמוך עליהם, זו לא עיצה טובה.
ילדים צריכים לשחק בגינה, ולאמא זה נותן גם קצת שקט והנאה. בנים שלא נותנים להם להתרוצץ ולהוציא אנרגיה, יהיה להם הרבה יותר קשה להתנהג בצורה שמצפים מהם.
כל יום נותנים עוד נסיון, וברגע שהם לא עומדים בו, חוזרים הביתה. אם פיזית היא לא מצליחה להשתלט על ילד בן 5 וילד בן 3, היא חייבת לקחת עזרה איתה - בייביסיטר, בעל, חברה.

 

[danakama10]

ושכחתי להוסיף

אם יוצאים איתם יום יום לגינה, זה נותן להם הרבה הזדמנויות לתרגל התנהגויות נכונות.

 

[פרפרי אהבה]

ללכת עם עוד מישהו שיוכל לעזור

במידה ואחד מהם בורח או לא מקשיב.
&nbsp
אולי משעמם להם שם? איך הם מתנהגים כשיש חברים באיזור?

 

[ilovenoam]

לא משעמם להם...זה סתם מעשה קונדס

בלי חברים הם די ממושמעים, החברים מסיתים אותם...יש לי ילדים נגררים באופיים.

 

[חייבתלהגיב]

בתור אמא לבת 4 וחצי, אני מכירה את התופעה -

הילדים בגן שלה, לא משנה כמה הם ממושמעים ויודעים שאסור לחצות כביש לבד, וכו' - ברגע שהם עם חברים, הם שוכחים הכל - הם כאילו מתייחסים לילד השני כאילו הוא המבוגר (כל אחד לילד האחר), ונניח יכולים להתחיל לחצות יד ביד את הכביש. וממש ממש לא משנה איך הם בדרך כלל - מהילד הכי ממושמע לילד הכי לא, הם כולם שוכחים שיש להם הורים ושומעים לחבר. ההורים יכולים לקחת בחזרה את המושכות ולהזכיר להם, אבל לפחות רגעית - לא ראיתי ילד אחד שזה לא קרה לו. וזה כולל גם את הבת שלי, שמאוד מאוד ממושמעת בענייני כביש. ועדיין, יד ביד עם הילד/ה האחר/ת, אם לא עוצרים בעדה - תתחיל לחצות את הכביש.
מה שהייתי עושה במקומך - קודם כל הייתי מפנימה את העניין הזה, שחברים משנים את "מצב המשמעת" של הילד (אני לא יודעת איך זה עם אחים קרובים, ואם במקרה שלך הבנים יכולים גם הם להשפיע כך אחד על השני. אצלי היא רחוקה מהבת שמעליה, וכשהבנות הגדולות היו קטנות גרנו במקום שבו לא היו כבישים בדרך). ואחר כך הייתי מתאימה את ההתנהגות שלי - כלומר, למשל, אם אני יודעת שהם הולכים לפגוש חבר - הייתי דואגת ללכת לגינה מגודרת/רחוקה מהכביש/וכו' - או אפילו למשחקייה מתוחמת לחלוטין, גם אם היא עולה כסף. בטיחות מבחינתי היא מספר אחת.
זה לגבי לחצות כביש.
לגבי לזרוק אבנים על הגדר - במקרה כזה (בניגוד לכביש, שפשוט אפשר באמת לא להגיע אליהם בזמן), אם הם לא שומעים לך, אל תסתפקי בלהגיד להם להפסיק - גשי אליהם, תדרשי שיפסיקו ויתנו לך את האבנים, ותזהירי אותם שאם הם לא נותנים לך את האבנים אתם הולכים הבייתה. אם הם נותנים את האבנים, סבבה. אם לא - קחי את האבנים בכוח ולכו הבייתה. אגב, לגבי חבר של הגדול - הוא היה שם לבד? למה רק את חיפשת אותם? איפה היו ההורים של החבר?

 

[MotheRonit]

לתאם ציפיות מראש/כשעושים משהו שאוסר לספק אלטרנטיבות

להוציא את העוקץ/ואם את אומרת שיקרה משהו (סנקציה) אז רק כזאת שאת יכולה לעמוד בה ולממש. תמיד. ולהיות עקבית.