אובדת עצות

[דר אר]

אובדת עצות

שלום חגית, איני בטוחה שאני בפורום הנכון, אך הרשי לי לבקש את עצתך. אני כרגע יוצאת עם בחור מקסים, כבר כמעט חודשיים, אני לאחר מערכת יחסים קצרה משמעותית שהסתיימה בשברון לב לפני כארבעה חודשים. הבחור עימו אני יוצאת, מקסים ומעריך אותי עד מאוד ומבחינתו "אני השקעה לטווח ארוך" (מילותיו שלו) זו המערכת יחסים השנייה שלי, לפחות לפי ההגדרות שלי, ועד כה היו לי שני בחורים שהיו לי משמעותיים. משום מה איני מצליחה לחוש אליו כמו שהוא חש כלפי, הוא איש טוב ועם הזמן הופך להיות חבר קרוב, אך איני מצליחה לחוש אליו יותר מכך. אני מתקרבת לגיל 30 וכבר חושבת על משפחה והמשך - אני יודעת שהוא יהיה אבא נהדר ובעל משקיע ואוהב, אבל יש לי ספקות לגבי עצמי והוא חש אותם. כיוון וכבר התנסתי במערכת יחסים בה הייתי מאוהבת מעל הראש, אני יודעת שאיני מאוהבת. אימי, שעוברת תהליך גירושים מכוער ואכזרי אומרת שאולי לא התאהבות היא הבסיס לקשר אלא הערכה הדדית גבוהה, וזה מה ששומר על מערכת היחסים. אולי אני תמימה, אבל הערכה יוצרת חברים טובים לא זוג לחיים... לפחות לא כזה בעל תשוקה ואושר. האם אפשר לבנות אהבה לבן זוג, ולא אהבה לחבר קרוב? האם להקשיב לאמי ולהמשיך עימו? אני פוחדת לפגוע בו[ דיברנו על תחושותיי] ובעיקר לחסום לו את האפשרות להכיר בחורה שתאהב אותו כמו שהוא ראוי תודה מראש

 

[חגית ורד]

נראה לי שאת נוטה יותר מידי לנתח את מצבך הרגשי

יותר מאשר להיות בו. הכרת בחור מקסים לדברייך, עוד לא חודשיים, את מעריכה אותו והוא אותך אז כרגע תני למה שצריך לקרות. אני ממליצה לך לא לחשוב מה את מרגישה ולהרגיש אשמה כי את חושבת שהוא רוצה בך יותר מאשר את רוצה בו, תהיי איתו, תבלו ותהנו מהזוגיות וממה שיש לכל אחד מכם להציע לשני, תשוחחו על דברים שמעניינים אתכם (לא על העתיד...) תבשלו יחד, תלכו לבריכה וזהו. תני לרגשות לעלות, את תראי שזה יקרה לך פתאום ותדעי אם את רוצה אותו או שלא. בינתיים בהיסוס שלך ובשיחות שלך בהתלבטויות ובפחד את מעמיסה את האפשרות שיכול להיות לכם טוב.