אובדת עצות
נמצאת עם בן זוג כמעט שנה. מתוך זה גרים ביחד משהו כמו 10 חודשים. שנינו בני 37.
הבחור עבר גירושים כואבים לפני כשלוש שנים ועבר טראומה. היחסים התחילו הכי מדהים שאפשר. כשעברנו לגור ביחד צצו כל מיני מחלוקות שבסופו של דבר התבססו על אותו עקרון. העניין שאני מגיבה בצורה מסוימת אם משהו בהתנהגות שלו לא מוצא חן בעיני או אם משהו באופן כללי לא מוצא חן בעיני.
צורת התגובה שלי היא פרצופים. ואז הוא נאלץ לשאול אותי מה קרה כמה פעמים עד שאני עונה לו. הוא אמר לי מהתחלה שצורת התגובה הזאת מחרפנת אותו וביקש שאם משהו מפריע לי שפשוט אגיד לו את הדברים. בנוסף, אני נוטה לראות את חצי הכוס הריקה פעמים רבות ולא את חצי הכוס המלאה. יאמר לזכותו שהיה לצידי בזמנים הכי קשים ולא אכזב לרגע. עשה בשבילי המון ואני בהרבה מקרים במקום לראות את מה שעשה בשבילי חיפשתי מה לא בסדר. זה גרם לו להרגיש חסר תועלת וששום דבר שהוא עושה לא מספיק טוב עבורי. כל ויכוח כזה היה הופך לריב שבהרבה מקרים היה נמשך כמה ימים. בריבים האלה הוא היה מעלה את השאלה האם אני רוצה להפרד והאם הוא לא מספיק טוב בשבילי. בגלל שכבר עבר גירושים כואבים הוא מאוד חשש לעשות איתי צעד קדימה ולהציע נישואין. מכיוון שהרגיש חוסר בטחון בקשר שלנו וכבר ראה תסריט שחור שבו אנחנו מתגרשים עם ילדים והוא נשאר חסר כל. בריב האחרון שהיה בינינו כבר ממש שמנו את האמת על השולחן והגענו למצב של צריך להחליט לכאן או לכאן. הוא מבחינתו מאוד מבולבל ומפוחד ומפחד לעשות צעד קדימה. אני מבחינתי הצעתי לעשות הכל ולשנות את הגישה על מנת שהיחסים יצליחו. הצעתי אפילו שנלך לטיפול זוגי על מנת שיתנו לנו כלים להתמודד והוא לא רצה ואמר שעדין לא התחתנו וכבר נלך לטיפול זוגי??
לאחר כשבועיים מתישים של שיחות ושל זה שלא ישן איתי במשך שבועיים, הבנתי שכנראה כבר אין עם מי לדבר ושהוא הגיע להחלטה.
עזבתי את הבית לפני כשבוע וחצי. כמעט ולא בקשר. קצת הודעות ושיחת טלפון אחת לפני כמה ימים. אני יודעת שגם לו קשה ושהוא מאוד מבולבל.
הוא אומר שהוא יודע שיכול להיות שעושה את טעות חייו ושלא יכיר מישהי כמוני. מנה את היתרונות שלי ואמר שאני מדהימה וכו'. שאלתי אותו אם למרות כל היתרונות שלי ולמרות זה שאמרתי לו שאני רוצה לעשות שינוי הוא עדיין מוכן לוותר אז אמר שכן ושהוא מודע לכך שאולי זה המחיר שיצטרך לשלם. אמר שאם בעתיד אולי ירגיש בטחון לגבי הקשר שלנו ואני אהיה מעוניינת, נחזור וכבר ניקח את זה ישר צעד קדימה, כלומר חתונה.
לא יודעת מה לעשות. מתגעגעת ואובדת עצות..
נמצאת עם בן זוג כמעט שנה. מתוך זה גרים ביחד משהו כמו 10 חודשים. שנינו בני 37.
הבחור עבר גירושים כואבים לפני כשלוש שנים ועבר טראומה. היחסים התחילו הכי מדהים שאפשר. כשעברנו לגור ביחד צצו כל מיני מחלוקות שבסופו של דבר התבססו על אותו עקרון. העניין שאני מגיבה בצורה מסוימת אם משהו בהתנהגות שלו לא מוצא חן בעיני או אם משהו באופן כללי לא מוצא חן בעיני.
צורת התגובה שלי היא פרצופים. ואז הוא נאלץ לשאול אותי מה קרה כמה פעמים עד שאני עונה לו. הוא אמר לי מהתחלה שצורת התגובה הזאת מחרפנת אותו וביקש שאם משהו מפריע לי שפשוט אגיד לו את הדברים. בנוסף, אני נוטה לראות את חצי הכוס הריקה פעמים רבות ולא את חצי הכוס המלאה. יאמר לזכותו שהיה לצידי בזמנים הכי קשים ולא אכזב לרגע. עשה בשבילי המון ואני בהרבה מקרים במקום לראות את מה שעשה בשבילי חיפשתי מה לא בסדר. זה גרם לו להרגיש חסר תועלת וששום דבר שהוא עושה לא מספיק טוב עבורי. כל ויכוח כזה היה הופך לריב שבהרבה מקרים היה נמשך כמה ימים. בריבים האלה הוא היה מעלה את השאלה האם אני רוצה להפרד והאם הוא לא מספיק טוב בשבילי. בגלל שכבר עבר גירושים כואבים הוא מאוד חשש לעשות איתי צעד קדימה ולהציע נישואין. מכיוון שהרגיש חוסר בטחון בקשר שלנו וכבר ראה תסריט שחור שבו אנחנו מתגרשים עם ילדים והוא נשאר חסר כל. בריב האחרון שהיה בינינו כבר ממש שמנו את האמת על השולחן והגענו למצב של צריך להחליט לכאן או לכאן. הוא מבחינתו מאוד מבולבל ומפוחד ומפחד לעשות צעד קדימה. אני מבחינתי הצעתי לעשות הכל ולשנות את הגישה על מנת שהיחסים יצליחו. הצעתי אפילו שנלך לטיפול זוגי על מנת שיתנו לנו כלים להתמודד והוא לא רצה ואמר שעדין לא התחתנו וכבר נלך לטיפול זוגי??
לאחר כשבועיים מתישים של שיחות ושל זה שלא ישן איתי במשך שבועיים, הבנתי שכנראה כבר אין עם מי לדבר ושהוא הגיע להחלטה.
עזבתי את הבית לפני כשבוע וחצי. כמעט ולא בקשר. קצת הודעות ושיחת טלפון אחת לפני כמה ימים. אני יודעת שגם לו קשה ושהוא מאוד מבולבל.
הוא אומר שהוא יודע שיכול להיות שעושה את טעות חייו ושלא יכיר מישהי כמוני. מנה את היתרונות שלי ואמר שאני מדהימה וכו'. שאלתי אותו אם למרות כל היתרונות שלי ולמרות זה שאמרתי לו שאני רוצה לעשות שינוי הוא עדיין מוכן לוותר אז אמר שכן ושהוא מודע לכך שאולי זה המחיר שיצטרך לשלם. אמר שאם בעתיד אולי ירגיש בטחון לגבי הקשר שלנו ואני אהיה מעוניינת, נחזור וכבר ניקח את זה ישר צעד קדימה, כלומר חתונה.
לא יודעת מה לעשות. מתגעגעת ואובדת עצות..