אובדת עצות

[פיצית35]

אובדת עצות

אמא לתינוק בן 11 חודשים שמראה הרבה סימנים... אהבה לגלגלים, נפנופי ידיים, קשר עין יש אבל לא כמו שאמור להיות. לומד דברים ולא חוזר עליהם, היה ממלמל אבבא, גאגא, ובקושי שומעים את זה גם. אין לו חרדת זרים ולא מעניין אותי שאני או אבא שלו הולכים או חוזרים( אולי חיוך קל לפעמים..) התחלנו תהליך במרכז להתפתחות הילד אבל אני מרגישה שזה לא מספיק. בדיקת eeg תקינה הסביבה בטוחה שאני הוזה ורק המלחמות לשכנע אותם שהילד לא בסדר ממוטטות אותי. הוא אמור להכנס בספטמבר לגן פרטי ואני חוששת שיגידו לי שהוא לא מתאים נמנעת מלצאת איתו לגן השעשועים כי קשה לי לראות אותו נטפל לגלגלים וברגים. הימים לא עוברים וקשה לי נפשית מאוד!!! עצות?

 

[לאקיג]

גם אני הייתי האותו מצב

אני חוויתי אותו דבר עם הבן שלי, קודם כל תתני להתפתחות הילד לעושת את כל האבחונים שנדרשים ותבררי גם על מכון פרטי קרוב לאזור מגורים שלך שיתן לך חוות דעת אובייקטיבית, הרבה פעמיים בקופות חולים (הם סיפרו לי את זה בעצמם, יצרתי קשרים חברתים הדוקים איתם אז שיתפו אותי) לא ממהרים לתת אבחנה כדי לעכב/למנוע טיפולים שעולים להם הרבה כסף. וברגע שתהיה לך אבחנה (לא משנה איזה אבחנה) תתחילו לעבוד על בניית טיפול מתאים לילד. בעניין יציא לגינה, זה היה לי גם ממש קשה , גם לראות ילדים אחרים "נורמליים" וגם התביישתי קצת בהתנהגות של בן שלי, אבל עם השנים למדתי (היום בן שלי כמעט 6 ) שהבעיה היא אצלם ולא אצלי, תתני לילד לחוות ולהנות, ותנסי לשחחר, כל כך הרבה פעמים אמרו לי ולא הקשבתי. לשחחר ולקבל אותו כמו שהוא.
בהצלחה!!!

 

[TikvaBonneh]

אכן, אלה הימים הכי קשים

אני זוכרת את סחרחורת הרגשות שחויתי כשהמתנתי לסיום האיבחון בהתפתחות הילד.
כדאי לך לפנות לאיבחון פרטי באסף הרופא.
בגיל הזה הם עושים איבחון מזורז, ואת אכן צריכה לקבל תשובות עד ספטמבר.
לדעתי לא כדאי להכניס אותו לגן עד שלא יהיה איבחון.
הוא עלול לחוות קושי גדול מאוד להשתלב, ושניכם תסבלו.
הבן שלי סבל מאוד בגן פרטי ללא סיוע.
תבדקי שזה גן פרטי מוכר ואז את יכולה לקבל סייעת אישית עבורו לאחר האיבחון.
אני מציעה לך, אם את יכולה להרשות לעצמך כלכלית, ואם את מחליטה להכניס אותו לגן בכל זאת, להתחיל כבר לחפש עבורו סייעת אישית שתלווה אותו בגן.

 

[אמא חמסה]

שולחת לך חיבוק

לדעתי, במצב שבו את נמצאת שום דבר לא יעזור לך חוץ מאבחון.

מעניין אותי לשאול אותך דבר אחד:
איך התחלת להילחץ? מה היה הדבר הראשון או הדברים הראשונים שגרמו לך לחשוב ולהבין שמשהו לא תקין?

האם הילד שלך יוצר קשר עין עם חפצים?
איך התינוק שלך מגיב כשהוא רואה אותך או שומע אותך?
האם הוא מתייחס אלייך כשהוא רואה אותך?
אני מבינה שכשאת עוזבת אותו הוא לא מגיב בכלל ואיך הוא מגיב אם הוא רואה אדם זר שהוא לא מכיר?
במה מתבטאת האהבה שלו לגלגלים?
איך הוא מנפנף בידיים? באיזה הקשרים?

 

[אימוש35]

בהחלט מבינה אותך

אני התחלתי לחשוד בגיל שנה וחצי כשלא הצביע , לא אמר מספיק מילים ולא הגיב ליציאות/כניסות שלי הביתה.
הוא אובחן בגיל שנה ושמונה.
מה שחשוב גם בשבילך (נפשית) וגם בשביל הילד (התפתחותית), לא לשבת בבית אלא לסגל שגרת חיים רגילה שכוללת גני שעשועים (נדנדה, ארגז חול, ריצה על דשא), גימבורי של תינוקות, ישיבה בגיגיות מים או בריכה קטנה עם צעצועים, לשחק איתו במשחקי אצבעות ודגדוגים (10 אצבעות לי יש, קוקו מי אני, ידיים למעלה...). חשוב לדבר איתו לשיר ולרקוד איתו, כל הפעולות הרגילות שמחייבות ומקדמות תקשורת והדדיות.
זו תקופה לא קלה עד שהכל מתבהר.
תנשמי עמוק ותשתדלי לקדם תצפית של רופא התפתחות במכון (לא בדיקות שגרתיות בטיפת חלב).