פפרמינטפאטי
New member
אובדת עצות
אני באמצע שנות העשרים שלי, וסובלת מהפרעת חרדה בלתי פוסקת. ההתקפות מגיעות מדי לילה (פעמים רבות אני נרדמת לאחר בכי), אך גם במהלך היום (כשיש "זמן ריק", אז לפעמים הוא מתמלא במחשבות כאלו.), וכוללות תרחישים ריאליסטיים להחריד של דברים רעים שיקרו לי, לבני משפחתי, או לבן זוגי. החזיונות הללו כוללים לרוב פגיעה בתאונת דרכים או פיגוע, קטיעת גפיים או פגיעה מוחית במקרה שלי, ומוות במקרה של בן זוגי או של בני משפחתי. למעשה, חזיונות רעים כאלו מלווים אותי רוב חיי, ואף על פי שהייתי בטיפול פסיכולוגי של כשנתיים , ומאוחר יותר טיפול בתרופות נוגדות דיכאון כשנה, לא נרשמה השפעה על החזיונות הללו (לפרקים היו הקלות, אך הם לא נעלמו. הסיבה לפנות לטיפולים, מכל מקום, לא היתה בגינם.). אני רגילה להתוות את חיי על ידי תכנון תכניות ובניית שאיפות, וחתירה להשגת מטרות. עד כה זה עבד מצויין אבל תמיד תמיד תמיד אני חיה בחרדה נוראית , כאילו בגלל ההיבריס שבהעזה לתכנן משהו לקראת בניית עתיד טוב יותר "מגיע" לי עונש נוראי: אבדן של האנשים הקרובים לי . ההרגשה כאילו איזה כוח עליון רוצה ללמד אותי ענווה מהי, וזה הכל שאלה של מתי תגיע מכה אנושה. אני לא חושבת שאני בן אדם רע או יהיר במיוחד, אני סתם סטודנטית, והתכניות שלי הן סתם תכניות, לא איזו מזימת התעשרות והשתלטות גלובלית, כך שאני לא מבינה מאיפה צומחת כל האימה הנוראית הזו. רוב המחשבות האיומות הללו נוגעות בבן זוגי,אני מניחה שזה מאחר והוא הדבר הכי יקר שיש לי, ואני נחרדת מהרעיון שיקרה לו משהו רע. אני יודעת שהחיים כוללים עליות ומורדות, ושלא תמיד הכל יהיה נהדר, אבל אני כ"כ רוצה לחיות את החיים שלי ללא הפחד המצמית הזה, ללא ה"המתנה" לזוועה שתגיע. כיצד עושים זאת?
אני באמצע שנות העשרים שלי, וסובלת מהפרעת חרדה בלתי פוסקת. ההתקפות מגיעות מדי לילה (פעמים רבות אני נרדמת לאחר בכי), אך גם במהלך היום (כשיש "זמן ריק", אז לפעמים הוא מתמלא במחשבות כאלו.), וכוללות תרחישים ריאליסטיים להחריד של דברים רעים שיקרו לי, לבני משפחתי, או לבן זוגי. החזיונות הללו כוללים לרוב פגיעה בתאונת דרכים או פיגוע, קטיעת גפיים או פגיעה מוחית במקרה שלי, ומוות במקרה של בן זוגי או של בני משפחתי. למעשה, חזיונות רעים כאלו מלווים אותי רוב חיי, ואף על פי שהייתי בטיפול פסיכולוגי של כשנתיים , ומאוחר יותר טיפול בתרופות נוגדות דיכאון כשנה, לא נרשמה השפעה על החזיונות הללו (לפרקים היו הקלות, אך הם לא נעלמו. הסיבה לפנות לטיפולים, מכל מקום, לא היתה בגינם.). אני רגילה להתוות את חיי על ידי תכנון תכניות ובניית שאיפות, וחתירה להשגת מטרות. עד כה זה עבד מצויין אבל תמיד תמיד תמיד אני חיה בחרדה נוראית , כאילו בגלל ההיבריס שבהעזה לתכנן משהו לקראת בניית עתיד טוב יותר "מגיע" לי עונש נוראי: אבדן של האנשים הקרובים לי . ההרגשה כאילו איזה כוח עליון רוצה ללמד אותי ענווה מהי, וזה הכל שאלה של מתי תגיע מכה אנושה. אני לא חושבת שאני בן אדם רע או יהיר במיוחד, אני סתם סטודנטית, והתכניות שלי הן סתם תכניות, לא איזו מזימת התעשרות והשתלטות גלובלית, כך שאני לא מבינה מאיפה צומחת כל האימה הנוראית הזו. רוב המחשבות האיומות הללו נוגעות בבן זוגי,אני מניחה שזה מאחר והוא הדבר הכי יקר שיש לי, ואני נחרדת מהרעיון שיקרה לו משהו רע. אני יודעת שהחיים כוללים עליות ומורדות, ושלא תמיד הכל יהיה נהדר, אבל אני כ"כ רוצה לחיות את החיים שלי ללא הפחד המצמית הזה, ללא ה"המתנה" לזוועה שתגיע. כיצד עושים זאת?
