אובססיה לא בריאה לצבע כחול

[c o r a l 1]

אובססיה לא בריאה לצבע כחול

שלום, יש לי ילדה בת שנתיים וחצי. בשנה האחרונה יש לה אובססיה לצבע כחול. לא התלוננו משך שנה כי חשבנו שזה שלב ויעבור, וזה לא משהו שמזיק. אבל עכשיו זה מזיק לה. היא כל הזמן רוצה דברים כחולים, רוצה להחזיק אותם ביד מציירת בגן רק בכחול, בבית לא מציירת בכחול כדי לא לבזבז את הכחול, אבל זה כל הזמן ביד שלה. בגדים כחולים, היא רוצה להחזיק ביד, היא גונבת מהמגירה תחתונים כחולים כדי להחזיק ביד רבה המון עם ילדים אחרים שלוקחים משהו כחול או שרוצים את הצבעים הכחולים שביד לה. היא קוראת לצבע "כחולי" ומתייחסת אליו כאל חפץ. כשקונים לה מתנה / מאכל או כל דבר אחר.. לא אכפת לה מה זה יהיה אבל שיהיה כחול. חשוב אולי לציין כי לפני 7 חודשים נולדה לה אחות חדשה. אולי הכחול נותן לה ביטחון עוד מתקופת ההריון כשהיא ראתה שרמת תשומת הלב יורדת? אני מנסה לתת לה המון תשומת לב למרות הקטנה, היא המון איתי ואני מתייחסת אליה בלי סוף.לא נראה שהיא מקנאה ברוב הזמן, אך יש לפעמים צעקה לתשומת לב תודה

 

[עינת גבע]

את מספרת ואני שואלת...

שלום רב לך, את מספרת ואני שואלת. איך הגבתם ואיך אתם מתיחסים לרומן עם ה"כחול" של בתכם? עינת גבע, מכון אדלר.

 

[c o r a l 1]

תגוהנ לצבע הכחול

לא הגבנו יותר מדי. זרמנו איתה זה לא נראה לי משהו רציני עד עכשיו, חשבתי שזה משהו שיחלוף קניתי לה דברים מכל צבעי הקשת. כמובן שכשרציתי לצ'פר אותה (פיפי-פרס וכו') דאגתי שזה יהיה כחול, כך שיש לי הרבה דברים כחולים, כשהיא עם חברים ולוקחת להם את הכחול אני מבקשת ממנה לתת להם ואח"כ יחזירו לה. אני לא מונעת ממנה את הכייף בכחול, זה נראה לי שהיא מקבלת מזה ביטחון

 

[עינת גבע]

ועוד שאלות...

שלום רב, למה עכשיו האהבה שלה לכחול ניראית לך מזיקה לילדה? מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות מאהבה כזו? עינת גבע, מכון אדלר .

 

[c o r a l 1]

תשובות

היא התחילה ללכת מכות על הצבעים.... והיא חוזרת הביתה ממש מוכה חוץ מזה זה מתחיל להיות מוגזם.. נמאס לי מהבכי ההיסטרי שלה כי אין לי עכשיו את מה שהיא רצתה בכחול

 

[עינת גבע]

התיחסות אישית

קרול יקרה שלום רב, ילדים מפתחים הרגלים, תביעות מוזרות, התנהגויות ותכונות על פי ההתייחסות שהם מקבלים. ילדים זקוקים להתייחסות אישית, ייחודית, בלעדית ומרוכזת כדי להרגיש שייכים ומחוברים לסביבה החברתית. הם ממציאים דרכים יצירתיות כדי לקבל את ההתייחסות האישית הנכספת. מניסיונה הבינה בתך החכמה שרצון/תביעה וכיו"ב לכחול יזכו אותה בהרבה התייחסות מהסביבה: מאימא, מסבתא, מהגננת ועוד. אגב, ההתייחסות יכולה להיות שלילית או חיובית . זה לא משנה. העיקר יחס. הילדה הבינה ש"צבע כחול" מביא לתשומת לב רבה. אז למה לוותר? מה עושים? נרגעים. נכנסים לשקט בנושא מתייחסים בענייניות בלי רגשנות. בפשטות ובטבעיות. ובעיקר מצמצמים התייחסות לנושא. במקביל, מגדילים התייחסות לילדה איך? מעודדים ומעצימים אותה . נולדה לה אחות לפני 7 חודשים. עד אז כל תשומת הלב הופנה אליה. החוזה שלה עם החיים ואתכם הופר. היא בודקת אתכם: עד כמה היא עדיין יקרה לכם? חשובה לכם? עד כמה אתם עדיין סבלניים וסובלניים אליה? התגובות שלכם אליה הם התשובות לשאלותיה (הלא מודעות). לכן, חשוב להקדיש לה זמן קבוע ביוזמתכם (בלי התינוקת) זמן בלעדי. כך תתנו לה את מה שהיא צריכה ( תחושת שייכות- תחושת חשיבות וערך ) . מחווה עקבית כזו מבחינתכם תעביר לה את המסר שאצלכם בבית ההורים נותנים תשומת לב נדיבה, בכיף וברצון. אט אט היא תירגע, תבטח בקשר ותפסיק לתבוע אותו דרך הכחול. מה דעתך? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.

 

[c o r a l 1]

תודה רבה

לא חשבתי שזה כדי לקבל תשומת לב כי היא לא מקבלת תשומת לב מיוחדת בגלל זה. אני אמנם מתייחסת לזה ולכן קונה לה דברים כחולים אולי לזה את מתכוונת. הילדה מקבלת המון תשומת לב כי יש לי המון עזרה , אבל כמו שציינת נכון - היא אף פעם לא לבד איתנו. תמיד יש את האחות ברקע אני אייסם את תשובותייך. מקווה שיעזור. תודה רבה

 

[עינת גבע]

לבריאות ובבקשה +חידוד

קרול, לבריאות ובבקשה. ילדים שמחפשים ודורשים תשומת לב הם לא ילדים שחסרה להם תשומת לב. אדרבא אלה ילדים שמקבלים מנות גדושות של תשומת לב. לא חשבתי לרגע שלבתך יש חסך בתשומת לב. הפוך הוא. היא משופעת בתשומת לב. יתרה מזו היא אפילו "מכורה "לתשומת לב. אלא שזו מלכודת דבש. אני מחדדת, חשוב לתת לה תשומת לב יזומה, בזמן ובמקום שנוח לך הרעיון הזה עומד בניגוד לרעיון לתת תשומת לב לילד כשהוא דורש. כי אז לרוב הוא תובע ואנחנו טובעים. שימי לב לא לעשות כרגע שינוי דראסטי ולא לנתק לה את ההרגלים. המשיכי בהרגלים הישנים והמוכרים ובמקביל השתמשי בהמלצותיי. רק כאשר הילדה תהיה בטוחה שאין היא צריכה להיאבק על תשומת הלב, רק אז היא תהיה פנויה לשנות את תביעותיה. מקווה שאני ברורה . שאלות כרגיל יתקבלו בברכה. להשתמע, עינת גבע, מכון אדלר.

 

[c o r a l 1]

הי

קודם כך יישר כח, כל הכבוד שאת ממשיכה לענות ולא מתייאשת. מה שאת אומרת זה שאני אזום זמן איכות איתה בלבד. מצטערת על הייקיות אבל את יכולה להגיד לי כמה פעמים בשבוע צריך לשעשות דבר כזה? יש לנו פעם בשבוע חוג הורים ילדים כנראה שזה לא מספיק. ומה לעשות עם הגן? הרי זה קורה גם בגן

 

[עינת גבע]

1. התאימי הכפפה 2. הפרידי תריטוריה

תודה קרול, למה להתייאש? אני כאן כדי לנסות להקשיב ולעזור. נסי לתאם עם בתך יום ושעה שבועיים ע"פ מה שמתאים לך בהם את והיא מבלות בשתיים. זה זמן בו תחליטו יחד מה תעשו. חשוב שזה יהיה זמן מהנה לשתיכן. אפשר בזמן זה: לאפות עוגיות, ללכת יד ביד סביב הבניין, להתחבק וכיד ההשראה הטובה על שתיכן. בנוגע לגן: אני מציעה לך להפריד טריטוריות. כלומר, בגן יש גננת מקצועית שאמורה לדעת איך מתמודדים עם המצב. סמכי עליה. השאירי לה את התפקיד. השתדלי לא לברר עם הגננת או עם בתך אודות ההנהלות בגן סביב נושא זה. אשמח להמשיך "לדבר" איתך. בכבוד רב, עינת גבע, מכון אדלר.