אובססיה לחללי מלחמות
אני לוחמת שנמצאת באמצע המסלול יש לי בעיה, בחודשיים האחרונים נהייתי אובססיבית לגבי סיפורים על חיילים שנהרגו במהלך קרבות, אני מחפשת כל הזמן סיפורים עליהם ומאוד נקשרת לסיפורים ולקורבנות. זה נשמע ממש טיפשי אבל זאת בעיה שממש מפריעה לי. אני בוכה הרבה כשאני קוראת את הסיפורים או רואה תמונות שלהם. אני לא יודעת מה הסיבה לכך, אולי בגלל שרוב החברים שלי הם קרביים וזה בא מתוך פחד שמשהו יקרה להם, אולי בגלל שאני רואה מה זה אחוות לוחמים ואיזה קשר נרקם בין לוחמים (או לוחמות) אני קצת יותר מבינה מה זה לאבד חבר לנשק. חשוב לציין שמעולם לא איבדתי חבר ואני לא מכירה מישהו שקרה לו דבר כזה. אולי יש לכם הצעה מה לעשות, הבעיה הזת ממש משפיעה עלי.
אני לוחמת שנמצאת באמצע המסלול יש לי בעיה, בחודשיים האחרונים נהייתי אובססיבית לגבי סיפורים על חיילים שנהרגו במהלך קרבות, אני מחפשת כל הזמן סיפורים עליהם ומאוד נקשרת לסיפורים ולקורבנות. זה נשמע ממש טיפשי אבל זאת בעיה שממש מפריעה לי. אני בוכה הרבה כשאני קוראת את הסיפורים או רואה תמונות שלהם. אני לא יודעת מה הסיבה לכך, אולי בגלל שרוב החברים שלי הם קרביים וזה בא מתוך פחד שמשהו יקרה להם, אולי בגלל שאני רואה מה זה אחוות לוחמים ואיזה קשר נרקם בין לוחמים (או לוחמות) אני קצת יותר מבינה מה זה לאבד חבר לנשק. חשוב לציין שמעולם לא איבדתי חבר ואני לא מכירה מישהו שקרה לו דבר כזה. אולי יש לכם הצעה מה לעשות, הבעיה הזת ממש משפיעה עלי.
