אובססית נעורים
- פותח הנושא Deosette
- פורסם בתאריך
המכתב של אובססית נעורים .../images/Emo26.gif
לאל הישן שלי… הלוואי שהייתי לומדת בפנימיית בנות. זה היה מקל על הלימודים בחטיבה ובתיכון. כי אם לא אתה, אולי היו עוד כמה נקודות משמעותיות בציונים שלי והמורים לא היו מתלוננים על חוסר הריכוז… או לפחות היית יושב מחוץ לטווח הראייה שלי ולא בשולחן לידי, בדיוק ביני לבין השמש החודרת לחלון ומשווה לך פרופיל קסום- עם ריסים מוארכים, שפתיים בשרניות ועור שזוף כזה שהשווה לך מראה של אל יווני, תווי פנים מפוסלות כאילו רודן עשה אותך. יושב לך שם באולימפוס, רק כאשר אתה שותק, שותה נקטר מהברזייה של הבית הספר ואוכל בצהריים וסנדביץ´ אמברוזיה שאמא הכינה לך. ואז אתה פותח את הפה וקולך נשמע… נופל מהאולימפוס. שתוק חמודי… כשאתה אתה שותק, אני נהנית מהיופי ומהמוזה שנתת לי. אני מאוהבת כל כך במראה שלך ובעיקר בקסם ששרר סביבך. אפילו החיוך היה כזה… הוווו… ואז אתה צוחק ומתבדח עם החבר´ה שלך- מדגיש את הפערים בנינו… איחס.. שוב מעדת מהאולימפוס. היי אתה, תהיה יפה ותשתוק. אתה סתם בן-אנוש כשאתה מדבר. זה מפריע לפנטזיות שלי ואז אתה סותר את כל הדימוי הרומנטי שבניתי סביבך. הרי אתה המוזה שלי. פסלים יפים לא נועדו לדבר, הם נועדו שנסתכל עליהם. כל השנים במהלך לימודיי, וקצת גם עכשיו, אני כל הזמן תוהה עם היה יכול להיות בנינו משהו, אם הייתי באמת אוזרת אומץ ומתגברת על חוסר הביטחון שלי ועושה את הצעד הראשון… אולי… אף על פי שתמיד הייתי בטוחה שתדחה אותי. הפחד מדחייה תמיד הרתיע אותי ולא משנה כמה דלוקה הייתי עליך. אבל עכשיו, כששנים עברו הבנתי שזה לא היה קשור רק לדחייה, בתור המוזה שלי אם הייתי מגלה מי אתה באמת, יודעת מהו טעמו האמיתי של הנשיקה שלך, הפנטזיה הייתה נהרסת והייתי נותרת רק עם בן-אנוש אחד פשוט, יפה אבל פשוט… כנראה שכל החיים אתהה, אבל לפחות יש לי את החלומות היפים, הפנטזיות שיכולים למלא לי אלפי שירים, סיפורים וכל יצירה אמנותית שרק קיימת. תודה שהיית סתם יפה, שלך, ה"לא-חשובה" מהכיתה.
לאל הישן שלי… הלוואי שהייתי לומדת בפנימיית בנות. זה היה מקל על הלימודים בחטיבה ובתיכון. כי אם לא אתה, אולי היו עוד כמה נקודות משמעותיות בציונים שלי והמורים לא היו מתלוננים על חוסר הריכוז… או לפחות היית יושב מחוץ לטווח הראייה שלי ולא בשולחן לידי, בדיוק ביני לבין השמש החודרת לחלון ומשווה לך פרופיל קסום- עם ריסים מוארכים, שפתיים בשרניות ועור שזוף כזה שהשווה לך מראה של אל יווני, תווי פנים מפוסלות כאילו רודן עשה אותך. יושב לך שם באולימפוס, רק כאשר אתה שותק, שותה נקטר מהברזייה של הבית הספר ואוכל בצהריים וסנדביץ´ אמברוזיה שאמא הכינה לך. ואז אתה פותח את הפה וקולך נשמע… נופל מהאולימפוס. שתוק חמודי… כשאתה אתה שותק, אני נהנית מהיופי ומהמוזה שנתת לי. אני מאוהבת כל כך במראה שלך ובעיקר בקסם ששרר סביבך. אפילו החיוך היה כזה… הוווו… ואז אתה צוחק ומתבדח עם החבר´ה שלך- מדגיש את הפערים בנינו… איחס.. שוב מעדת מהאולימפוס. היי אתה, תהיה יפה ותשתוק. אתה סתם בן-אנוש כשאתה מדבר. זה מפריע לפנטזיות שלי ואז אתה סותר את כל הדימוי הרומנטי שבניתי סביבך. הרי אתה המוזה שלי. פסלים יפים לא נועדו לדבר, הם נועדו שנסתכל עליהם. כל השנים במהלך לימודיי, וקצת גם עכשיו, אני כל הזמן תוהה עם היה יכול להיות בנינו משהו, אם הייתי באמת אוזרת אומץ ומתגברת על חוסר הביטחון שלי ועושה את הצעד הראשון… אולי… אף על פי שתמיד הייתי בטוחה שתדחה אותי. הפחד מדחייה תמיד הרתיע אותי ולא משנה כמה דלוקה הייתי עליך. אבל עכשיו, כששנים עברו הבנתי שזה לא היה קשור רק לדחייה, בתור המוזה שלי אם הייתי מגלה מי אתה באמת, יודעת מהו טעמו האמיתי של הנשיקה שלך, הפנטזיה הייתה נהרסת והייתי נותרת רק עם בן-אנוש אחד פשוט, יפה אבל פשוט… כנראה שכל החיים אתהה, אבל לפחות יש לי את החלומות היפים, הפנטזיות שיכולים למלא לי אלפי שירים, סיפורים וכל יצירה אמנותית שרק קיימת. תודה שהיית סתם יפה, שלך, ה"לא-חשובה" מהכיתה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.