זה נראה כמו דגש, אבל זה לא.
הסימן הזה נקרא 'דְחיק' או 'אתא מרחיק'.
הוא בא בראש מילה הפותחת בדרך כלל בהברה מוטעמת (בעיצור לא גרוני) שהמילה הקודמת לה מסתיימת בהברה פתוחה לא מוטעמת עם טעם מחבר (מסתיימת בקמץ או סגול).
המימוש של הדחיק שנוי במחלוקת: המסורת הספרדית מממשת אותו כמו דגש חזק (עיצור באורך כפול, ובמקרה של בג"ד כפ"ת גם מימוש כעיצור סותם), אבל יש מן החוקרים ששיערו שמימושו היה שונה, בעיקר משום שבמסורת הניקוד הארץ-ישראלית הוא היה מנוקד באות האחרונה של המילה הראשונה, ואילו בניקוד הבבלי הוא מנוקד בין המילים.
גם התפקיד שלו שנוי במחלוקת. כנראה הוא בא לסגור את ההברה הפתוחה הסופית שבמילה הראשונה כדי שההברה החלשה הזו המצויה בין שתי הטעמות מילים לא תיבלע או תישמט.