נופלת וקמה
New member
"אוהבת כואבת"-סיפור../images/Emo63.gif
הם ישבו כל החבר'ה אחריארוחת צהריים בבסיס. דיברו,סיפרו,צחקו ואז הוא הגיע.."אהלן, אני רונן הנהג החדש של יהלומי" היא הסתכלה עליו, על הפנים המושלמות, העיניים החמות ושפתיו המלאות והחושניות וידעה הוא יהיה בעלה. היא חייכה אליו ואמרה "ואני איריס הפקידה הישנה של יהלומי" והושיטה את ידה אליו. הוא אחז בידה וחייך. היא הסתכלה במראה והיתה מרוצה, ראתה אשה ילדה בת 19 וחצי עם פנים אקזוטים בתוך שמלה לבנה."איריס הוא הגיע" שמעה את בעלת הסלון לכלות אומרת. הוא נכנס גבוה, בתוך חליפת חתן מרשימה. כן חשבה, הוא הכי יפה בעולם הגבר שלי.הוא הסתכל עליה, היה נראה קצת המום "את יפה" אמר, היא רעדה קלות,זו הפעם הראשונה שאמר לה שהיא יפה. הם ישבו מול הרופא מתוחים,היא כיווצה את ידיה בעצבנות מה והוא ישב עם מבט מהורהר. "נתחיל עם כדורים שיסדרו את רמת ההורמונים בגוף" אמר הרופא ונקווה לטוב. אחרי שנה וחצי של ניסיונות עקרים להביא ילד לעולם הבינו שיש בעיה. שישה חודשים תמימים היתה לוקחת את הכדורים, מודדת חום כל בוקר ומציירת דיאגרמות וכלום לא קרה. שנתיים תמימות,כמהה לפרי אהבה וכל חודש הופיע הסימן שמראה שנחלה עוד כישלון. הוא החל לאבד סובלנות, היה מתוח ועצבני. בפעם הראשונה שהחטיף לה סטירה, בכתה כל הלילה והיתה בטוחה שזו מעידה חד פעמית. אהבה אותו כל כך וסלחה לו. אחרי אותה פעם ההשפלות,הקללות והמכות הפכו לשיגרה כמעט יומיומית. היא היתה בטוחה שביום שיתגשם חלומה ותהיה הרה הוא ירגע והכל יהיה כלא היה. היא שכבה על שולחן הניתוחים זוכרת שספרה עד 6 כשהתעוררה מצאה לידה את אימה שאחזה בידה וליטפה. כל איזור הבטן התחתונה כאב, היתה מסוחררת "איפה רונן?" שאלה ואימה ענתה "בעבודה עוד מעט יגיע". אחרי 10 ימים יצאה מביה"ח מלאת תקוות שהניתוח לפתיחת החצוצרות יהיה השלב האחרון בניסיונותיהלהרות ולהביא ילד לעולם אחרי 4 שנות נישואים. הרופא אמר שאם לא תהרה תוך חצי שנה סימן שהניתוח לא הצליח. כל חודש ציפתה לאיחור המיוחל וכלום לא קרה. לפעמים היה נידמה לה שהיא נלחמת בטחנות רוח, הרגישה בודדה, פעם הם היו מדברים,צוחקים, הוא הפך להיות מרוחק ומנוכר והיא נותרה עם התקוה שכשהטיפול יצליח המתח יחלוף והוא יחזור אליה. אהבתה אליו העניקה לה את הכח להמשיך להלחם ולסלוח לו על התנהגותו המשפילה והמבזה,על הקללות והמכות. זה יעבור לו, חשבה.מעולם לא העיזה לספר לאיש על מה שעברה, תמיד חשבה שיום אחד הכל יסתדר, לא צריך להשאיר משקעים אצל בני המשפחה והחברים. וכך חלפה לה עוד שנה ועוד שנה. בשנה העשירית לנישואיהם אמר לה "אם הטיפול הזה לא יצליח, אנחנו מתגרשים". הפריית מבחנה שביעית, היא נהגה ברכב עיניה דמעו ובקושי ראתה את דרכה ואז הרימה ראשה לשמיים והצרחה השתחררה "אלוהים תעזור לי, אני אוהבת אותו". היא הגיעה לביה"ח ישבה על כיסא הטיפולים מתוחה, הרופא הסתכל בצג האולטרסאונד. היא כל כך פחדה מאכזבה נוספת זה הצ'אנס האחרון שלה. ואז אמר "מזל טוב, זה הצליח יש לך תאומים".היא הסתחררה קלות קולה נעתק ואז פרצה בבכי, בכי של שמחה ואושר. בכי של הקלה מאין כמותה. כל הדרך הביתה במכוניתה דיברה לעצמה והודתה ליושב במרומים ששמע את קולה. כשבישרה לו, הוא היה מאושר והיא הרגישה שקיבלה את כל העולם ומלואו. זהו חשבה,תמו ימי הסבל, הכל ישתנה מעכשיו. תשעה חודשים עברו ונולדו לה שתי בנות יפיפיות. הוא השתדל רוב הזמן לשמור על קור רוח ולא להתפרץ אבל קשה היה לו והיה מאבד שליטה מידיי פעם. שנה אחרי שנולדו התאומות גילתה שהיא שוב בהריון והעימותים הקללות והמכות שבו להיות שיגרה בבית. היא ראתה איך כל התקוות והחלומות נגוזו בזה אחר זה מול עיניה והבינה שאהבתה אליו לא מספיקה בשביל לשנות דברים ועכשיו יחד איתה, סובלות עוד 3 בנות קטנטנות ומקסימות. משך שנה נלחמה לקבל את החופש המיוחל מהיסורים של 15 שנות נישואיה. "הרי את מגורשת ומותרת לכל אדם" אמר והיא פרצה בבכי קורע לב. היא יודעת שתאהב אותו עד יום מותה, אבל לעולם לא תוכל לחלוק איתו את האהבה הזו.
הם ישבו כל החבר'ה אחריארוחת צהריים בבסיס. דיברו,סיפרו,צחקו ואז הוא הגיע.."אהלן, אני רונן הנהג החדש של יהלומי" היא הסתכלה עליו, על הפנים המושלמות, העיניים החמות ושפתיו המלאות והחושניות וידעה הוא יהיה בעלה. היא חייכה אליו ואמרה "ואני איריס הפקידה הישנה של יהלומי" והושיטה את ידה אליו. הוא אחז בידה וחייך. היא הסתכלה במראה והיתה מרוצה, ראתה אשה ילדה בת 19 וחצי עם פנים אקזוטים בתוך שמלה לבנה."איריס הוא הגיע" שמעה את בעלת הסלון לכלות אומרת. הוא נכנס גבוה, בתוך חליפת חתן מרשימה. כן חשבה, הוא הכי יפה בעולם הגבר שלי.הוא הסתכל עליה, היה נראה קצת המום "את יפה" אמר, היא רעדה קלות,זו הפעם הראשונה שאמר לה שהיא יפה. הם ישבו מול הרופא מתוחים,היא כיווצה את ידיה בעצבנות מה והוא ישב עם מבט מהורהר. "נתחיל עם כדורים שיסדרו את רמת ההורמונים בגוף" אמר הרופא ונקווה לטוב. אחרי שנה וחצי של ניסיונות עקרים להביא ילד לעולם הבינו שיש בעיה. שישה חודשים תמימים היתה לוקחת את הכדורים, מודדת חום כל בוקר ומציירת דיאגרמות וכלום לא קרה. שנתיים תמימות,כמהה לפרי אהבה וכל חודש הופיע הסימן שמראה שנחלה עוד כישלון. הוא החל לאבד סובלנות, היה מתוח ועצבני. בפעם הראשונה שהחטיף לה סטירה, בכתה כל הלילה והיתה בטוחה שזו מעידה חד פעמית. אהבה אותו כל כך וסלחה לו. אחרי אותה פעם ההשפלות,הקללות והמכות הפכו לשיגרה כמעט יומיומית. היא היתה בטוחה שביום שיתגשם חלומה ותהיה הרה הוא ירגע והכל יהיה כלא היה. היא שכבה על שולחן הניתוחים זוכרת שספרה עד 6 כשהתעוררה מצאה לידה את אימה שאחזה בידה וליטפה. כל איזור הבטן התחתונה כאב, היתה מסוחררת "איפה רונן?" שאלה ואימה ענתה "בעבודה עוד מעט יגיע". אחרי 10 ימים יצאה מביה"ח מלאת תקוות שהניתוח לפתיחת החצוצרות יהיה השלב האחרון בניסיונותיהלהרות ולהביא ילד לעולם אחרי 4 שנות נישואים. הרופא אמר שאם לא תהרה תוך חצי שנה סימן שהניתוח לא הצליח. כל חודש ציפתה לאיחור המיוחל וכלום לא קרה. לפעמים היה נידמה לה שהיא נלחמת בטחנות רוח, הרגישה בודדה, פעם הם היו מדברים,צוחקים, הוא הפך להיות מרוחק ומנוכר והיא נותרה עם התקוה שכשהטיפול יצליח המתח יחלוף והוא יחזור אליה. אהבתה אליו העניקה לה את הכח להמשיך להלחם ולסלוח לו על התנהגותו המשפילה והמבזה,על הקללות והמכות. זה יעבור לו, חשבה.מעולם לא העיזה לספר לאיש על מה שעברה, תמיד חשבה שיום אחד הכל יסתדר, לא צריך להשאיר משקעים אצל בני המשפחה והחברים. וכך חלפה לה עוד שנה ועוד שנה. בשנה העשירית לנישואיהם אמר לה "אם הטיפול הזה לא יצליח, אנחנו מתגרשים". הפריית מבחנה שביעית, היא נהגה ברכב עיניה דמעו ובקושי ראתה את דרכה ואז הרימה ראשה לשמיים והצרחה השתחררה "אלוהים תעזור לי, אני אוהבת אותו". היא הגיעה לביה"ח ישבה על כיסא הטיפולים מתוחה, הרופא הסתכל בצג האולטרסאונד. היא כל כך פחדה מאכזבה נוספת זה הצ'אנס האחרון שלה. ואז אמר "מזל טוב, זה הצליח יש לך תאומים".היא הסתחררה קלות קולה נעתק ואז פרצה בבכי, בכי של שמחה ואושר. בכי של הקלה מאין כמותה. כל הדרך הביתה במכוניתה דיברה לעצמה והודתה ליושב במרומים ששמע את קולה. כשבישרה לו, הוא היה מאושר והיא הרגישה שקיבלה את כל העולם ומלואו. זהו חשבה,תמו ימי הסבל, הכל ישתנה מעכשיו. תשעה חודשים עברו ונולדו לה שתי בנות יפיפיות. הוא השתדל רוב הזמן לשמור על קור רוח ולא להתפרץ אבל קשה היה לו והיה מאבד שליטה מידיי פעם. שנה אחרי שנולדו התאומות גילתה שהיא שוב בהריון והעימותים הקללות והמכות שבו להיות שיגרה בבית. היא ראתה איך כל התקוות והחלומות נגוזו בזה אחר זה מול עיניה והבינה שאהבתה אליו לא מספיקה בשביל לשנות דברים ועכשיו יחד איתה, סובלות עוד 3 בנות קטנטנות ומקסימות. משך שנה נלחמה לקבל את החופש המיוחל מהיסורים של 15 שנות נישואיה. "הרי את מגורשת ומותרת לכל אדם" אמר והיא פרצה בבכי קורע לב. היא יודעת שתאהב אותו עד יום מותה, אבל לעולם לא תוכל לחלוק איתו את האהבה הזו.
