BRAND NEW 3
New member
אוהבת . לא יותר מדי.
שתיים בלילה . יושבת ומסתכלת על הספר מחזור. מסתכלת על החברים שלי. נזכרת בדברים. מחייכת. מגיעה לתמונה שלך. נופל האסימון. כנראה שאני באמת הייתי מאוהבת בך. יש לי חברים ואף אחד לא הרגשתי מה שהרגשתי כלפיך. נראה לי שהדחקתי את זה כל הזמן. "לא יכול להיות", חשבתי, "זה פשוט בגלל שאת כ"כ אוהבת אותו, הוא כמו אח שלך". תמכתי כשיצאת עם בנות. הייתה לי מין צביטה בלב, לא ידעתי מה זה היה. יצאתי עם מישהו לפני כמה זמן, הוא רצה שנמשיך לצאת. לא רציתי. סיפרתי לחברה שלי, ובעצם לא הייתה סיבה ממשית למה לא רציתי להמשיך לצאת איתו. לא נתתי לו סיכוי. היא אמרה לי שזה מובן, בגלל שאני מאוהבת בך. היא השאירה אותי בשוק. חשבתי שהיא לא נורמלית. היא נורמלית לחלוטין. אני באמת חושבת שאהבתי אותך, יותר מדי. הקטע הוא שאני לא רוצה אותך, לא רוצה אותך בתור חבר שלי. רוצה אותך בתור החבר הכי טוב. אבל זו מחשבה כואבת, שלעולם לא תאהב אותי כמו שאהבתי אותך. לא רוצה להיות מאוהבת בך. ובגלל זה, הייתי ממש בייסורים בימים האחרונים. מצד אחד, אנחנו חוזרים להיות בקשר, וזה בדיוק מה שרציתי , התגעגעתי אליך כל כך. מצד שני, יש בזה מן כאב. יש לך חברה, ואני באמת שמחה בשבילך, הייתי רוצה להכיר אותה. אבל מה איתי? לא מגיע לי סיכוי לחיות "חיים נורמליים"? לאהוב אותך כמו שאהבתי אותך, זה לא בריא בשבילי. חשבתי לנתק אותך ממני, לחלוטין. אבל אתה יודע מה? אני לא יכולה, ואני לא רוצה. השאלה היא מה עכשיו. האמת שסוף סוף שתפסתי את זה, זה מתחיל לעבור. אני חושבת שהייתי צריכה להודות בזה כדי שזה יעבור. אז כן, אני מודה, הייתי מאוהבת בך או יותר נכון אהבתי אותך יותר מדי – אני מעדיפה לקרוא לזה ככה כי לא רציתי שנהיה זוג. גם אתה לא רצית וזה בסדר. אני רוצה להישאר איתך בקשר, כי זה עובר לי. ואז אני ארגיש שיש לי מערכת יחסים נורמלית איתך. ואנחנו נחזור להיות החברים הכי טובים שהיינו פעם. שנינו רוצים בזה. ועכשיו זה יהיה ברור. עכשיו אני ארגיש את הגבולות. אוהבת אותך, כבר לא יותר מדי. וטוב שכך.
שתיים בלילה . יושבת ומסתכלת על הספר מחזור. מסתכלת על החברים שלי. נזכרת בדברים. מחייכת. מגיעה לתמונה שלך. נופל האסימון. כנראה שאני באמת הייתי מאוהבת בך. יש לי חברים ואף אחד לא הרגשתי מה שהרגשתי כלפיך. נראה לי שהדחקתי את זה כל הזמן. "לא יכול להיות", חשבתי, "זה פשוט בגלל שאת כ"כ אוהבת אותו, הוא כמו אח שלך". תמכתי כשיצאת עם בנות. הייתה לי מין צביטה בלב, לא ידעתי מה זה היה. יצאתי עם מישהו לפני כמה זמן, הוא רצה שנמשיך לצאת. לא רציתי. סיפרתי לחברה שלי, ובעצם לא הייתה סיבה ממשית למה לא רציתי להמשיך לצאת איתו. לא נתתי לו סיכוי. היא אמרה לי שזה מובן, בגלל שאני מאוהבת בך. היא השאירה אותי בשוק. חשבתי שהיא לא נורמלית. היא נורמלית לחלוטין. אני באמת חושבת שאהבתי אותך, יותר מדי. הקטע הוא שאני לא רוצה אותך, לא רוצה אותך בתור חבר שלי. רוצה אותך בתור החבר הכי טוב. אבל זו מחשבה כואבת, שלעולם לא תאהב אותי כמו שאהבתי אותך. לא רוצה להיות מאוהבת בך. ובגלל זה, הייתי ממש בייסורים בימים האחרונים. מצד אחד, אנחנו חוזרים להיות בקשר, וזה בדיוק מה שרציתי , התגעגעתי אליך כל כך. מצד שני, יש בזה מן כאב. יש לך חברה, ואני באמת שמחה בשבילך, הייתי רוצה להכיר אותה. אבל מה איתי? לא מגיע לי סיכוי לחיות "חיים נורמליים"? לאהוב אותך כמו שאהבתי אותך, זה לא בריא בשבילי. חשבתי לנתק אותך ממני, לחלוטין. אבל אתה יודע מה? אני לא יכולה, ואני לא רוצה. השאלה היא מה עכשיו. האמת שסוף סוף שתפסתי את זה, זה מתחיל לעבור. אני חושבת שהייתי צריכה להודות בזה כדי שזה יעבור. אז כן, אני מודה, הייתי מאוהבת בך או יותר נכון אהבתי אותך יותר מדי – אני מעדיפה לקרוא לזה ככה כי לא רציתי שנהיה זוג. גם אתה לא רצית וזה בסדר. אני רוצה להישאר איתך בקשר, כי זה עובר לי. ואז אני ארגיש שיש לי מערכת יחסים נורמלית איתך. ואנחנו נחזור להיות החברים הכי טובים שהיינו פעם. שנינו רוצים בזה. ועכשיו זה יהיה ברור. עכשיו אני ארגיש את הגבולות. אוהבת אותך, כבר לא יותר מדי. וטוב שכך.
