אוווהוווווווף
טוב, שלום, אני מתארת לעצמי, קודם כל. אני דנה, בת 15, אחותי הקטנה לירז בת 10 וחצי... אמא ואבא היו אמורים לעבוד היום, לירז הייתה אמורה ללכת לבית הספר... אבל לי ולחברים שלי יש חופש היום, אין בית ספר, והחלטנו להיפגש היום אצלי בבית ולעשות שטויות ולבלגן ולצעוק ולשמוח. ובדרך כלל אני ממש לא עושה דברים כאלה, גם כי ההורים לא מרשים וגם כי פשוט אין לי הזדמנות להיות לבד בבית. ואתם בטח מבינים שכשכולם בבית אי אפשר להשתחרר באמת. אבל מה, אחותי המעצבנת! שמעה שאני נשארת בבית היום, אז התקשרה לאמא (אמא יצאה לפני שלירז הייתה אמורה ללכת לבית ספר) והתבכיינה לה שהיא לא מרגישה טוב, ואמא בלי שום בעיה אמרה לה "בסדר, רק אל תפריעי לילדים". ולי ברור שאחותי מרגישה מצוין וסתם בא לה להתפנק בבית, אז היא קפצה על ההזדמנות שאני נשארת פה ועכשיו היא נמרחת מול הטלוויזיה... וזה כל כך כל כך כל כך מעצבן אותי. בניתי על היום הזה כבר שבועיים, הבטחתי לחברים, תכננו, קמתי מוקדם, אבל לא, היא חייבת להיתקע באמצע. בטח תגידו נו מה, תהיי סובלנית אליה, מה היא כבר מפריעה, בלה בלה בלה, אבל כן, היא מפריעה, היא כל הזמן תבוא לנג'ס, לבקש להשתתף, לבקש לאכול, לבקש את הבובה שהיא שכחה בסלון, את הטלפון, את המגנט מהמקרר, תמיד איכשהו כשאני עם חברים היא פתאום נזכרת שיש המון המון דברים שהיא שכחה וצריכה לקחת. אז מייד כשראיתי אותה נמרחת בסלון התנפלתי עליה, לצערי. אבל היא, בשיטה החדשה שלה, פשוט אמרה "טוב" והמשיכה לכרסם מה שזה לא יהיה, ומן הסתם זה הרתיח אותי עוד יותר. ומה שבא לי עכשיו זה פשוט ללכת אליה ולבעוט בה ולגרום לה לקלוט (אף פעם לא הלכנו מכות, באמת, היחסים שלנו בדרך כלל נהדרים, ודווקא עכשיו היא חייבת לתקוע אותי...)!! אמרתי לחברים שלא יבואו. אי אפשר לבלות ככה. מה אתם חושבים שאני צריכה לעשות, אם בכלל? לכעוס על ילדה בת 10 שאין לה שום ערכי חברות? לכעוס על אמא שנותנת לה לעשות מה שהיא רוצה ולא אכפת לה אם היא דופקת אותי בדרך? או פשוט להמשיך לשבת כאן ולהתפוצץ מזעם ולבכות בידיעה שהיא משמינה למטה מכל השוקולדים שהיא קיבלה במשלוח מנות... תודה על ההקשבה, דנה, מתוסכלת...
טוב, שלום, אני מתארת לעצמי, קודם כל. אני דנה, בת 15, אחותי הקטנה לירז בת 10 וחצי... אמא ואבא היו אמורים לעבוד היום, לירז הייתה אמורה ללכת לבית הספר... אבל לי ולחברים שלי יש חופש היום, אין בית ספר, והחלטנו להיפגש היום אצלי בבית ולעשות שטויות ולבלגן ולצעוק ולשמוח. ובדרך כלל אני ממש לא עושה דברים כאלה, גם כי ההורים לא מרשים וגם כי פשוט אין לי הזדמנות להיות לבד בבית. ואתם בטח מבינים שכשכולם בבית אי אפשר להשתחרר באמת. אבל מה, אחותי המעצבנת! שמעה שאני נשארת בבית היום, אז התקשרה לאמא (אמא יצאה לפני שלירז הייתה אמורה ללכת לבית ספר) והתבכיינה לה שהיא לא מרגישה טוב, ואמא בלי שום בעיה אמרה לה "בסדר, רק אל תפריעי לילדים". ולי ברור שאחותי מרגישה מצוין וסתם בא לה להתפנק בבית, אז היא קפצה על ההזדמנות שאני נשארת פה ועכשיו היא נמרחת מול הטלוויזיה... וזה כל כך כל כך כל כך מעצבן אותי. בניתי על היום הזה כבר שבועיים, הבטחתי לחברים, תכננו, קמתי מוקדם, אבל לא, היא חייבת להיתקע באמצע. בטח תגידו נו מה, תהיי סובלנית אליה, מה היא כבר מפריעה, בלה בלה בלה, אבל כן, היא מפריעה, היא כל הזמן תבוא לנג'ס, לבקש להשתתף, לבקש לאכול, לבקש את הבובה שהיא שכחה בסלון, את הטלפון, את המגנט מהמקרר, תמיד איכשהו כשאני עם חברים היא פתאום נזכרת שיש המון המון דברים שהיא שכחה וצריכה לקחת. אז מייד כשראיתי אותה נמרחת בסלון התנפלתי עליה, לצערי. אבל היא, בשיטה החדשה שלה, פשוט אמרה "טוב" והמשיכה לכרסם מה שזה לא יהיה, ומן הסתם זה הרתיח אותי עוד יותר. ומה שבא לי עכשיו זה פשוט ללכת אליה ולבעוט בה ולגרום לה לקלוט (אף פעם לא הלכנו מכות, באמת, היחסים שלנו בדרך כלל נהדרים, ודווקא עכשיו היא חייבת לתקוע אותי...)!! אמרתי לחברים שלא יבואו. אי אפשר לבלות ככה. מה אתם חושבים שאני צריכה לעשות, אם בכלל? לכעוס על ילדה בת 10 שאין לה שום ערכי חברות? לכעוס על אמא שנותנת לה לעשות מה שהיא רוצה ולא אכפת לה אם היא דופקת אותי בדרך? או פשוט להמשיך לשבת כאן ולהתפוצץ מזעם ולבכות בידיעה שהיא משמינה למטה מכל השוקולדים שהיא קיבלה במשלוח מנות... תודה על ההקשבה, דנה, מתוסכלת...
