אווווווף
אני יתחיל ברקע קצר על עצמי... כשהגעתי ללשכת גיוס, ציפיתי להגיע למקום מגעיל, והציפיות אכן הגשימו את עצמן. ישבתי הרבה זמן בראיון האישי, בילבלתי לאותה בחורה את המוח (כנראה שדיי נהניתי שמישהו מקשיב לי, אז קפצתי על ההזדמנות), ולא התפלאתי שקיבלתי קב"ן. אחרי הקב"ן נשלחתי לפסיכיאטר צבאי, והוא החליט שאני כשיר לשירות... ודפק לי פרופיל 72. בקיצור, לא ממש היה איכפת לי. כשהתקשרו אליי מהצבא כדי להיות נהג, אמרתי לא. אל המנילה (ככה קוראים לזה?) התייחסתי בזלזול. אחרי זה החלטתי להוציא פרופיל 21, והלכתי לפסיכולוג אזרחי וסיפרתי לו את כל תולדותיי ומחשבותיי... הוא המליץ לדחות לי את הגיוס בשנה ורשם שיש לי בעיות נפשיות כאלה ואחרות. בנתיים, התעלתי על עצמי והחלטתי להתגייס. אחרי שליחת המכתב, הוזמנתי לפסיכיאטר שוב, וסיכמתי איתו להתעלם מהמלצת הפסיכולוג בכלל. ו...זה לא הכל. בנתיים קיבלתי הצעה מהצבא להתגייס לתפקיד שנראה בעיניי טוב ומתאים ולא גו´בניקי. אבל פה בדיוק מתחילה הבעיה! עכשיו, כשאני כמה ימים לפני הגיוס, אני אומר לעצמי את מה שניסיתי להדחיק: אני הולך להיות ג´ובניק. כן, בטלפון תיארו לי את התפקיד בצורה משכנעת והדגישו שאני לא אהיה ג´ובניק (גם השם של התפקיד, גם האופי שלו ועוד כמה פרטים הופכים אותו לתפקיד שנשמע ונראה תפקיד רציני), אבל אני אומר לעצמי שגיוס בחודש אפריל, לטירונות רובאי 02, פלוס ההיסטוריה שלי עם הלשכת גיוס = ג´ובניק! אני מתוסכל, זאת הרגשה של חוסר אונים. הימים הולכים וקרבים ואני לא יודע מה לחשוב. הצבא "מכר" לי סיפורים? אני העדפתי לא לדעת? ואולי באמת (עוד קיימת אצלי תקווה) פשוט התפקיד העתידי שלי דורש רק טירונות 02? האופציה השלישית יכולה להיות הגיונית. טירונות כזאת היא לא רק לג´ובניקים, אני יודע שגם כאלה שהולכים לתפקידים פקידותיים (ואני לא, אגב) עושים אותה, כמו אנשי מחשבים. כדאי לי להאחז בתקווה הזאת? ובכלל, איך אני אשרוד, אפילו חודש, בטירונות עם אנשים שמיועדים להיות ג´ובניקים? הלא הורידו לי את הפרופיל ל-72 בגלל העניין החברתי, אז בייחוד איתם יהיה לי בעיות. במילא אני לא בנוי לצחוקים ולטיפוסים שמנסים לשחק אותה ולהרשים ולעשות פוזות... עכשיו אני אקבל את זה במנות גדולות. אני כל הזמן מדמיין אנשים שהיו איתי בכיתה, אלה שידעתי שהם הולכים להיות ג´ובניקים. אני מסתכל על אנשים ששירתו בצבא כג´ובניקים, ומה אני רואה? זה אוליי יישמע כמו הכללה, אבל אלה בדיוק האנשים המטומטמים שחולמים בהקיץ, ומתנהגים כמו אידיוטים, ומתגאים בזה שהם מפריעים בשיעורים, או שהגאוות חיים שלהם היא זה ששוטר לא תפס אותם על מהירות מופרזת. וואו. לא רוצה להיות איתם! אני מתכוון לא להוציא מילה, לעבור את החודש הזה בשקט... אבל איך אני אשרוד עם השקט הזה? איך אני אתמודד, אפילו כשאני סופר את הימים וידוע שזה לא נמשך לנצח? ואיך אני אסתכל על עצמי במראה, בידיעה שאני דפוק בדיוק כמוהם? עזרה תעזור, מאוד.
אני יתחיל ברקע קצר על עצמי... כשהגעתי ללשכת גיוס, ציפיתי להגיע למקום מגעיל, והציפיות אכן הגשימו את עצמן. ישבתי הרבה זמן בראיון האישי, בילבלתי לאותה בחורה את המוח (כנראה שדיי נהניתי שמישהו מקשיב לי, אז קפצתי על ההזדמנות), ולא התפלאתי שקיבלתי קב"ן. אחרי הקב"ן נשלחתי לפסיכיאטר צבאי, והוא החליט שאני כשיר לשירות... ודפק לי פרופיל 72. בקיצור, לא ממש היה איכפת לי. כשהתקשרו אליי מהצבא כדי להיות נהג, אמרתי לא. אל המנילה (ככה קוראים לזה?) התייחסתי בזלזול. אחרי זה החלטתי להוציא פרופיל 21, והלכתי לפסיכולוג אזרחי וסיפרתי לו את כל תולדותיי ומחשבותיי... הוא המליץ לדחות לי את הגיוס בשנה ורשם שיש לי בעיות נפשיות כאלה ואחרות. בנתיים, התעלתי על עצמי והחלטתי להתגייס. אחרי שליחת המכתב, הוזמנתי לפסיכיאטר שוב, וסיכמתי איתו להתעלם מהמלצת הפסיכולוג בכלל. ו...זה לא הכל. בנתיים קיבלתי הצעה מהצבא להתגייס לתפקיד שנראה בעיניי טוב ומתאים ולא גו´בניקי. אבל פה בדיוק מתחילה הבעיה! עכשיו, כשאני כמה ימים לפני הגיוס, אני אומר לעצמי את מה שניסיתי להדחיק: אני הולך להיות ג´ובניק. כן, בטלפון תיארו לי את התפקיד בצורה משכנעת והדגישו שאני לא אהיה ג´ובניק (גם השם של התפקיד, גם האופי שלו ועוד כמה פרטים הופכים אותו לתפקיד שנשמע ונראה תפקיד רציני), אבל אני אומר לעצמי שגיוס בחודש אפריל, לטירונות רובאי 02, פלוס ההיסטוריה שלי עם הלשכת גיוס = ג´ובניק! אני מתוסכל, זאת הרגשה של חוסר אונים. הימים הולכים וקרבים ואני לא יודע מה לחשוב. הצבא "מכר" לי סיפורים? אני העדפתי לא לדעת? ואולי באמת (עוד קיימת אצלי תקווה) פשוט התפקיד העתידי שלי דורש רק טירונות 02? האופציה השלישית יכולה להיות הגיונית. טירונות כזאת היא לא רק לג´ובניקים, אני יודע שגם כאלה שהולכים לתפקידים פקידותיים (ואני לא, אגב) עושים אותה, כמו אנשי מחשבים. כדאי לי להאחז בתקווה הזאת? ובכלל, איך אני אשרוד, אפילו חודש, בטירונות עם אנשים שמיועדים להיות ג´ובניקים? הלא הורידו לי את הפרופיל ל-72 בגלל העניין החברתי, אז בייחוד איתם יהיה לי בעיות. במילא אני לא בנוי לצחוקים ולטיפוסים שמנסים לשחק אותה ולהרשים ולעשות פוזות... עכשיו אני אקבל את זה במנות גדולות. אני כל הזמן מדמיין אנשים שהיו איתי בכיתה, אלה שידעתי שהם הולכים להיות ג´ובניקים. אני מסתכל על אנשים ששירתו בצבא כג´ובניקים, ומה אני רואה? זה אוליי יישמע כמו הכללה, אבל אלה בדיוק האנשים המטומטמים שחולמים בהקיץ, ומתנהגים כמו אידיוטים, ומתגאים בזה שהם מפריעים בשיעורים, או שהגאוות חיים שלהם היא זה ששוטר לא תפס אותם על מהירות מופרזת. וואו. לא רוצה להיות איתם! אני מתכוון לא להוציא מילה, לעבור את החודש הזה בשקט... אבל איך אני אשרוד עם השקט הזה? איך אני אתמודד, אפילו כשאני סופר את הימים וידוע שזה לא נמשך לנצח? ואיך אני אסתכל על עצמי במראה, בידיעה שאני דפוק בדיוק כמוהם? עזרה תעזור, מאוד.