אוווו.. זה בלתי נסבל
קיבלתי התקף במקום שלא תיארתי בחיים שאני אקבל שם. זה היה במרכז גמילה, מסמים, באתי לראיון ,המנהל של המקום רצה "להתרשם ממני" אחרי כמה דקות נכנסים לחדר העובד הסוציאלי שלי ואבא שלי ומתחילים לדבר על ההתמכרויות והחרדות שלי ואני הרגשתי שאני עוד שניה הולכת להתעלף.. אמרתי "מצטערת אני לא מרגישה טוב" והלכתי לשירותים. התחלתי לרעוד, לבכות, בקושי נשמתי... הרגשתי שאני מתעלפת וזה היה כל כך נוראאאאא לדעת שהם יושבים שם בחדר ומדברים עליי ועל הבעיות שלי. איך אפשר לחיות עם החרדות המגעילות האלה.. אני לא קולטת איך לשמור על השפיות, הדחף הכי חזק שלי כרגע זה הרואין מרוב הייאוש אני כבר לא רואה מוצאת פיתרון אחר, הכל רחוק ממני. כולל השפיות.... מתלבטת עם עצמי, שוברת את הראש וסובלת לא מוצאת תשובה לשאלה האם עדיף לחיות בפראנויות ולהרגיש את הכאב או לעבור לאשליה של שלווה נפשית מושלמת.. מזוייפת
