אוויר של כאב..נשימה עמוקה, חריטה

[ערפל של סתיו]

אוויר של כאב..נשימה עמוקה, חריטה

ערפל של סתיו..מן הסתם זה לא השם שלי..וזה גם לא הכינויי השגור שלי מעל דפי האתרים..אבל זו ההרגשה אצלי בלב..הרגשה של סתיו, של אפור..רוח קרירה וחוסר חיים..החיפוש אחר חום, אחר נקודת אור שתהווה את המפלט שלי..הכל אפור..לפעמים הגוון מתכהה והסתיו הופך לתקופת חורפית סוערת, אני חיה בתקופה הזאת רוב חיי..פלא שאני אוהבת את הגשם? את סערת היצרים? את החורף? פלא שאני נמלטת מהקיץ? מהחום? מהליבלוב של כל הדברים שחיים.. אני מתה כבר שנים, רק שאף אחד לא יודע את זה.. המכתב הזה הוא דיי עבור עצמי, לנסות להבין מה קורה איתי, למה אני סובלת עכשיו, למה נתתי ללב שלי לההרס שוב..למה אני דועכת.. חשבתי לעצמי אותו יום שזה מצחיק איך אנשים עסוקים במרדף אחרי הפיסה החסרה של הפאזל ופתאום במקום הכי לא צפויי העניים נפגשות..פתאום המבט בוער והתמונה מתמקדת בפרט אחד קטן..באותו בחור חמוד ..אותו אחד שלא יצא לי מהראש גם למחרת..חשבתי שזה מצחיק..איך אני קופצת מבליינד דייט אחד לשני במרוץ ביולוגי מטורף ופתאום אני פוגשת אותך במקום הכי לא צפויי עם האדם הכי לא צפויי...אבל הייתי צריכה לצפות את הסוף..הרי זה לא הגיוני.. נתתי לזמן לזרום לאט..למדתי להיות מאוד זהירה..במילים, במעשים, ברגשות.. תראו, עבר כבר המון זמן מאז שהלב שלי הרשה לעצמו לאהוב מישהו, ובכנות, הרגשתי שאני מוכנה לנסות שוב, הסתחררתי, ונפלתי..השתחררתי ונפלתי, כמו ציפור קטנה שמנסה לעוף..חיכיתי שיבוא הבחור שימקד לי את הראיה..שיחזק את הברגים בכנפיים המדומות שלי כדי שהן לא יקרסו..וזה אבסורד, הוא בא מתוך האופל,נקודה בחולצה ירוקה..עם אור בעניים, אור שאצלי כבויי זה שנים..עם חום בידיים..באצבעות,במגע, איפה שאצלי הקור והמוות שולט..וזה חישל אותי.. זה חיזק אותי, חיבק אותי..זה השלים אותי. למרות שניגודים אמורים ליצור ריק. יצרת אצלי שלם.. הרשתי לעצמי לאהוב אותך, הרי אני תמיד אומרת, תהני מזה כל עוד זה כאן, בלי פחדים..פשוט תזרמי, כשתגיע המכה היא תגיע, ואז נראה מה עושים איתה.. חשתי את המכה מגיעה שבוע לפניי..כך שהיה לי זמן להכין את עצמי למשפט המפורסם "זה לא זה"..אבל אולי ההכנה הזאת היא זאת שהרחיקה אותך..ואולי אני משלה את עצמי ואלו דברים לא נועדו להיות מעולם.. קשה לי עם זה, הרגש, המשיכה..פתאום דיברנו, בלי מחסומים, ושנינו יודעים, שזה לא סתם מה שקורה ביננו, זה חזק, אבל אני לא הנכון בשבילך..ואתה לא הנכון בשבילי..אבל הייתי מוכנה להתפשר רק כדי לחוש את החום שלך לצידי, את העניים היוקדות מביטות בי בחום..מלטפות אותי באהבה..בדימיון... את הלהט המשתולל בין רגליך עם כל נגיעה שלי, כל נשיקה..ולפעמים כל מבט רווי תשוקה.. חשקתי בך..הכתרתי אותך כמלך שלי..אבל ויתרת על כס המלכות, וכך בקלות, ויתרתי גם אני.. לבטים? לא היו לי..ידעתי שזה הסוף..אותו בוקר שקמתי לצידך לפני כמה ימים..אותו בוקר שענן כיסה את הלב שלי כשישנת..ובהיתי בך שוכב שם עירום לצידי..ואני מלטפת..מנסה לשאוב טיפות אחרונות של חסד.. טיפות של חום..והמגע שלי שוב היה קפוא..כי חשתי קור זורם מגופך..ובחשש המשכתי לאהוב אותך..למרות שידעתי שהגיע הקץ.. וידעתי נכון. תודה על החום..על הרגש..

 

[tairon]

נגיעות של אהבה..

וגם שידעת מראש שהוא אינו בשבילך כשם שאת לא בשבילו ידעתם אהבה.. ואהבה היא חוויה שממנה כולנו לומדים ממנה על היכולות שלנו לאהוב... ובכל זאת שמגיע הקץ למרות הידע שזה לא אמור היה להתרחש בכלל ישנו כאב של פרידה..ערפל של סתיו הוא לא שמך זו היא תחושה שמתקיימת בתוכך.. אותה תחושה תתפוגג עם הזמן..ואת תדעי אהבה אחרת חדשה וזה התחבר לי לשיר... גלי עטרי -שיר שיביא לך אהבה לא תפסיקי לקוות איך תצליחי לשנות את עצמך לכסות בקולות אחרים כאילו אין איזה דבר שאת רוצה. את יודעת זה מזמן כשהיית ילדה שיחקת אחת שלא צריכה ולא אכפת לה מאף אחד מאף אחד. את רוצה לשיר את השיר שיביא לך אהבה להלחם, ומה שמפחיד אותך תהיי חזקה לבטא את השמחה שבך שנדחקה. זה מאז וזה עכשיו את יודעת מה חסר ותגלי איך להביא את זה עכשיו, בשבילך בשבילך. את רוצה לשיר את השיר שיביא לך אהבה להלחם, ומה שמפחיד אותך תהיי חזקה לבטא את השמחה שבך שנדחקה כאילו אין איזה דבר שאת רוצה...