אוו... כל החיים שלי זה יתקוף אותי.
קמתי עם ראש כואב ופחד בלתי נסבל מהסיוטים. בדקתי מיד אם יש לי חום - ואין. סיוטים כאלה מזמן לא היו לי, לא ברמה הזאת. חלמתי כמה חלומות באותו לילה.. בחלום הראשון הייתי במקום שאינני מכירה, ומאיזשהו מקום הכל הוצף. מים עלו ועלו, ונראה היה שכולם עומדים לטבוע בשטפון. אני הייתי למעלה, עם אבא ועם חברה של אח שלי (בת 8-9) שכנראה היתה חולה מאוד והייתי צריכה למצוא רופא שיעזור לה, לפני שהמים יעלו וישטפו את כולנו. רצתי עם אבא וזה היה לכיוון שממנו באו המים. מצאנו רופא, ורצנו איתו חזרה אל הילדה.. היא היתה כלואה בתוך תא, הוצאנו אותה והוא בדק אותה. בינתיים המים עלו ועלו וראיתי שכבר הרצפה רטובה. רצנו כולנו לאן שכולם רצו. הרבה אנשים כבר עזבו את המקום, ואנחנו נשארנו אחרונים. או, איזה פחד זה היה. בכיתי ואז קמתי. החלום השני היה די דומה, רק שבמקום מים היה אש. הייתי לבדי, בעיר שדמתה לתל אביב. האש לקחה עימה המון בתים, וכנראה גם אנשים חיים. אני רצתי, כולם רצו, זעקתי לעזרה, וזה התפשט כל כך מהר. כמו המים, הכל היה כ"כ מהר, זה ביקש להמית אותי, לרדוף אותי. רצתי עם האנשים הבודדים שנותרו, ואיש אחד הצביע לעבר תחנת רכבת. רצתי לשם וראיתי פתאום שחברה שלי רצה איתי. שילמנו לאחד שמכר כרטיסים, קנינו כרסיט לאשדוד, שכנראה היה הכי רחוק, ואולי הכי בטוח... וירדנו לתחנה. הגענו אחרי הזמן, וכנראה שהרכבת עברה... והתבלבנו בכיוון... לא היה איש. האש כבר הגיעה אל התחנה, וקמתי עם לב דופק. זעקתי בתוכי לעזרה. הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה 7 בבוקר. הייתי עייפה, רציתי להמשיך לישון. ניסיתי לשכב בכל הכיוונים, רציתי לקום לשתות משהו אבל הייתי עייפה מידי. ידעתי שזה רק חלום אבל הפחדים תקפו אותי.. כל היום זה תקף אותי.. נרדמתי כמה פעמים והסיוטים חזרו. עד שכבר הייתי בחלום אחר. רק כשאני חושבת על זה בא לי לבכות.. הפחד רודף אחרי...
קמתי עם ראש כואב ופחד בלתי נסבל מהסיוטים. בדקתי מיד אם יש לי חום - ואין. סיוטים כאלה מזמן לא היו לי, לא ברמה הזאת. חלמתי כמה חלומות באותו לילה.. בחלום הראשון הייתי במקום שאינני מכירה, ומאיזשהו מקום הכל הוצף. מים עלו ועלו, ונראה היה שכולם עומדים לטבוע בשטפון. אני הייתי למעלה, עם אבא ועם חברה של אח שלי (בת 8-9) שכנראה היתה חולה מאוד והייתי צריכה למצוא רופא שיעזור לה, לפני שהמים יעלו וישטפו את כולנו. רצתי עם אבא וזה היה לכיוון שממנו באו המים. מצאנו רופא, ורצנו איתו חזרה אל הילדה.. היא היתה כלואה בתוך תא, הוצאנו אותה והוא בדק אותה. בינתיים המים עלו ועלו וראיתי שכבר הרצפה רטובה. רצנו כולנו לאן שכולם רצו. הרבה אנשים כבר עזבו את המקום, ואנחנו נשארנו אחרונים. או, איזה פחד זה היה. בכיתי ואז קמתי. החלום השני היה די דומה, רק שבמקום מים היה אש. הייתי לבדי, בעיר שדמתה לתל אביב. האש לקחה עימה המון בתים, וכנראה גם אנשים חיים. אני רצתי, כולם רצו, זעקתי לעזרה, וזה התפשט כל כך מהר. כמו המים, הכל היה כ"כ מהר, זה ביקש להמית אותי, לרדוף אותי. רצתי עם האנשים הבודדים שנותרו, ואיש אחד הצביע לעבר תחנת רכבת. רצתי לשם וראיתי פתאום שחברה שלי רצה איתי. שילמנו לאחד שמכר כרטיסים, קנינו כרסיט לאשדוד, שכנראה היה הכי רחוק, ואולי הכי בטוח... וירדנו לתחנה. הגענו אחרי הזמן, וכנראה שהרכבת עברה... והתבלבנו בכיוון... לא היה איש. האש כבר הגיעה אל התחנה, וקמתי עם לב דופק. זעקתי בתוכי לעזרה. הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה 7 בבוקר. הייתי עייפה, רציתי להמשיך לישון. ניסיתי לשכב בכל הכיוונים, רציתי לקום לשתות משהו אבל הייתי עייפה מידי. ידעתי שזה רק חלום אבל הפחדים תקפו אותי.. כל היום זה תקף אותי.. נרדמתי כמה פעמים והסיוטים חזרו. עד שכבר הייתי בחלום אחר. רק כשאני חושבת על זה בא לי לבכות.. הפחד רודף אחרי...
