אוח אוח אוח.. ../images/Emo4.gif
תמיד זה ככה- מגיע לי ברגע שאני הכי לא מצפה. כשאני יודעת ובטוחה שהוא עדיין בראש שלי, וכנראה מתכוון להשאר שם לזמן הקרוב. -אז פתאום צץ מישהו חדש, שישר מקפיץ לי ת'לב, וישר אני מתחילה לקחת סרטים מבלוק-באסטר ושוכחת להחזיר... (אני מקווה שהבנתם את הדימוי
). לגמרי במקרה התחלנו לדבר ביום ראשון, הוא מ"כ באחד הסיורים שאנחנו עובדות איתם בשטח באזור שבו אני משרתת. הוא ניסה להסתלבט עליי ועל חברה שלי, ובסוף אני קצת ירדתי עליו הרבה יותר ממה שהוא ציפה (בצחוק כמובן). לא הייתי בטוחה שהוא באמת לקח את זה בצחוק, אז שלחתי לו הודעה וככה דברנו כמה שעות, ואז נמאס לי אז עברנו לטלפון. דברנו כמעט שעתיים והיה לי כל כך כיף. כל כך התגעגעתי לשיחות כאלה! ואוו... ביום שני דברנו בלילה שוב, איזה שעה וחצי. הוא אמר שאולי מחר הוא יבוא לבסיס שלי ונפגש, עשינו עסק שכדי למנוע אי נעימויות נגיד אחד לשני מה אנחנו חושבים. ואז אתמול הוא בא לבסיס שלי, כדי שנתראה בפעם הראשונה- לפני זה לא הכרנו... ישבתי בחוץ עם עוד כמה אנשים, והוא בדיוק בא מהחדר אוכל. זיהיתי אותו לפי תיאור קל שהוא נתן לי וקראתי לו. לקח לו שתי שניות להבין מי קראה לו. הוא בא להגיד שלום ואמר שהוא חייב לעוף. שלחתי לו הודעה: "איזה פחדן
". הוא ענה שזה לא נכון, שהוא יודע איך זה נראה, אבל הוא באמת היה חייב ללכת. אחר כך דברנו בטלפון, ניסיתי לברר מה העניינים. הוא נשמע דווקא בסדר, הסביר שהמ"פ שלו קרא לו לעוף לסיור.. שאל אותי מה אני חושבת. אמרתי לו שנראה לי סבבה, מבחינתי אפשר לנסות להמשיך משהו... הוא אמר שסבבה, הוא חושב שגם.. ספרתי לו שבסוף אני יוצאת הבייתה מחר (=היום) והוא אמר שהוא ינסה גם לצאת. דברנו עוד קצת ואז הוא היה צריך להמשיך בסיור. בלילה ניסיתי להשיג אותו שוב והוא לא ענה. שלחתי לו הודעה היום אחה"צ- מה קורה ואם הוא יצא בסוף, הוא ענה שלא, שבסוף הוא יוצא רק מחר בערב. ואז דעתי קצת נטרפה עליי, אולי קצת נלחצתי, כי אני לא ממש אוהבת להרגיש שמסננים אותי. שלחתי לו: "אוף איזה באסה... תקשיב ניסיתי לתפוס אותך אתמול ולא ענית. אני מקווה שזה לא כי אין'ך ביצים להגיד שמבחינתך זה לא זה. כי אתה יודע, עשינו עסק של לדבר דוגרי וכאלה...". ואז אחרי איזה חצי שעה כשקצת נפל לי האסימון כתבתי לו: "טוב תקשיב, הודעות זה לא הצד החזק שלי... אני די שמה לעצמי רגליים:/ תקשר כשתוכל לדבר. אני אשמח". מאז כבר עברו כמה שעות, סביר להניח שהוא בסיור או משהו, ולא ממש יכול לדבר. בטח גם הרסתי הכל.... בעעעעעעע!!!!
תמיד זה ככה- מגיע לי ברגע שאני הכי לא מצפה. כשאני יודעת ובטוחה שהוא עדיין בראש שלי, וכנראה מתכוון להשאר שם לזמן הקרוב. -אז פתאום צץ מישהו חדש, שישר מקפיץ לי ת'לב, וישר אני מתחילה לקחת סרטים מבלוק-באסטר ושוכחת להחזיר... (אני מקווה שהבנתם את הדימוי
". הוא ענה שזה לא נכון, שהוא יודע איך זה נראה, אבל הוא באמת היה חייב ללכת. אחר כך דברנו בטלפון, ניסיתי לברר מה העניינים. הוא נשמע דווקא בסדר, הסביר שהמ"פ שלו קרא לו לעוף לסיור.. שאל אותי מה אני חושבת. אמרתי לו שנראה לי סבבה, מבחינתי אפשר לנסות להמשיך משהו... הוא אמר שסבבה, הוא חושב שגם.. ספרתי לו שבסוף אני יוצאת הבייתה מחר (=היום) והוא אמר שהוא ינסה גם לצאת. דברנו עוד קצת ואז הוא היה צריך להמשיך בסיור. בלילה ניסיתי להשיג אותו שוב והוא לא ענה. שלחתי לו הודעה היום אחה"צ- מה קורה ואם הוא יצא בסוף, הוא ענה שלא, שבסוף הוא יוצא רק מחר בערב. ואז דעתי קצת נטרפה עליי, אולי קצת נלחצתי, כי אני לא ממש אוהבת להרגיש שמסננים אותי. שלחתי לו: "אוף איזה באסה... תקשיב ניסיתי לתפוס אותך אתמול ולא ענית. אני מקווה שזה לא כי אין'ך ביצים להגיד שמבחינתך זה לא זה. כי אתה יודע, עשינו עסק של לדבר דוגרי וכאלה...". ואז אחרי איזה חצי שעה כשקצת נפל לי האסימון כתבתי לו: "טוב תקשיב, הודעות זה לא הצד החזק שלי... אני די שמה לעצמי רגליים:/ תקשר כשתוכל לדבר. אני אשמח". מאז כבר עברו כמה שעות, סביר להניח שהוא בסיור או משהו, ולא ממש יכול לדבר. בטח גם הרסתי הכל.... בעעעעעעע!!!!