בוקר טוב אהובה
שבת שלום
חלום שחוזר אחת לכמה חודשים, תמיד מתעוררת ממנו בהרגשה מגעילה..ותמיד מודה על זה שאני כבר לא בביה"ס
החלום:
אני מוצאת עצמי באוטובוס בדרך לטיול שנתי
החלום כולו באוטובוס, אני לא יודעת מה קרה לפני ומה קרה אחרי.
הטיול הוא תמיד 3 ימים ו2 לילות
ואני תמיד חושבת שהוא רק לילה
אני מגיעה לאוטובוס לא מאורגנת, אחרי שמיהרתי לא לפספס את הנסיעה
בלי נעלי ספורט או בגדים שצריכים לטיול, אולי גם בלי פיגמה. חסרים לי דברים שלאחרים יש..
מרגישה דחויה
רק רוצה לחזור הבייתה
לא מכירה את האנשים שם
אין לי עם מי להיות, לבד
זה גם תמיד מרגיש שהטיול הזה הוא בכפייה
אני תמיד מוצאת עצמי שם באוטובוס ומתחרטת
אבל כאילו שאני חייבת לצאת לטיול, זו פשוט ידיעה כזו
בחלום אף אחד לא הכריח אותי, אבל יש כפייה כלשהי
זה מרגיש כמו כלא, מרגישה ממש תקועה איתם נצח
אני תמיד מתכננת להיות לילה ולחזור
ואז לא ממש יודעת איך לחזור, מי יחזיר אותי
אולי זה מרגיש כמו חוסר אונים כזה, אני תקועה ואין לי מה לעשות
כולם תמיד מאורגנים ואני לא
הם יודעים לאן נוסעים, מתי, מתי חוזרים...
מישהו באוטובוס הביא לי תכניה של הטיול
והתפלאתי איך כולם קיבלו תכניה ויודעים את תכנית הטיול ואני לא.. ותמיד באותו רגע לא מבינה איפה הייתי, מה קורה איתי, באיזה עולם אני לעומת אחרים ולמה לא קיבלתי..
בחלום אני לא רוצה להרגיש/שיידעו שאני משהו "פגום"
הרגשתי ככ לא טוב עם עצמי, שמשהו אצלי שונה, לא בסדר, בהשוואה לאחרים.
בהמשך החלום אני זוכרת שאכלתי חטיף והיה בתוכו יותר מדי גבינה בולגרית, ירקתי אותה
היה עוד מישהו באוטובוס שגם ירק את הגבינה כי היה יותר מדי
רקע
תוהה אם זה קשור לילדות.. אני כן חווה פערים ביני לעולם.
מרגישה שכולם יודעים הרבה דברים ואני לא- כי מתעמקת בנפש, לצאת ממי הבושה והאשמה שהטביעו אותי
מרגישה שהילדות היא כמו תאונת דרכים רגשית שאני עדיין משתקמת ממנה- זה ממש קשה וארוך.
זה יושב על הזהות שלי
בשבוע האחרון אני קולטת פתאום מי זו אחותי הגדולה, כאדם, לא כטייטל, לא מנק מבט של אחות קטנה. ואני בהלם
אני מגלה מישהי (בפני עצמה, בלי קשר אליי) מאוד פרימטיבית, תפיסות ישנות, לא מפותחת, יש לה תפיסות כמו דודה בת 90
כתבתי לה (בעצם ביני לביני, לעצמי) את כל מה שהבנתי, וזה ממש עוזר לי, אבל זה עוד לא מתעכל
אני בהלם עדיין
חשבתי שהיא משהו אחר
זה כאילו שאני לא באמת מכירה אותה
זה מוזר, קצת מפחיד, מרגישה זרות
הבנתי למה היא מצדדת באבא שלי כל הזמן, היא חושבת כמוהו, קורבנות.
הם לא מבינים את העניין של לקחת אחריות. הם תמיד קורבן מסכן והכל קורה להם.. זה ממש עצוב
אפילו אמא שלי מתעוררת (לאט ובהדרגה) בקצב שלה
*אחותי מאוד מעסיקה אותי כי אני משחררת מהכבלים שם את הזהות שלי. כל מה שהאשימה אותי. היא "הצילה" את המשפחה, היא המושלמת והוצדקת
אני הקטנה שטועה, שהכל בגללה
זה ככ מעוות
במשפחה לא מתפקדת יש תפקידים. אני הייתי ה'עקשנית" בקיצור משהו רע. וזהו, זו כל הזהות שלי..
ופתאום לקלוט שאני עוד הרבה דברים, שאני שלמה. זה כמו רעידת אדמה למערכת
אני עדיין בהלם, הלוואי שזה יתעכל כבר
*בחג לראשונה הבאתי את בת הזוג שלי לאחותי ולפרימיטיביים. באתי בגישה הפוכה, של כבוד ואם הם מסכימים "בטח איזו שאלה" חח אחותי רצה ישר לגיסי. חמתה אמרה ישר "בית שלי ברור"
אם הייתי פשןט מביאה היו אומרים שאני חוצפנית.
הלוואי שאקלוט מי הם ושזה לא יערער לי את הזהות
גיליתי כמה מתחת לנוקשות שלי יש פגיעות, לא ידעתי את זה.. ושאני מסכימה לרדת מהעץ
יש לי רגישות חריפה מאוד לביקורת, עובדת על זה
שבת שלום
חלום שחוזר אחת לכמה חודשים, תמיד מתעוררת ממנו בהרגשה מגעילה..ותמיד מודה על זה שאני כבר לא בביה"ס
החלום:
אני מוצאת עצמי באוטובוס בדרך לטיול שנתי
החלום כולו באוטובוס, אני לא יודעת מה קרה לפני ומה קרה אחרי.
הטיול הוא תמיד 3 ימים ו2 לילות
ואני תמיד חושבת שהוא רק לילה
אני מגיעה לאוטובוס לא מאורגנת, אחרי שמיהרתי לא לפספס את הנסיעה
בלי נעלי ספורט או בגדים שצריכים לטיול, אולי גם בלי פיגמה. חסרים לי דברים שלאחרים יש..
מרגישה דחויה
רק רוצה לחזור הבייתה
לא מכירה את האנשים שם
אין לי עם מי להיות, לבד
זה גם תמיד מרגיש שהטיול הזה הוא בכפייה
אני תמיד מוצאת עצמי שם באוטובוס ומתחרטת
אבל כאילו שאני חייבת לצאת לטיול, זו פשוט ידיעה כזו
בחלום אף אחד לא הכריח אותי, אבל יש כפייה כלשהי
זה מרגיש כמו כלא, מרגישה ממש תקועה איתם נצח
אני תמיד מתכננת להיות לילה ולחזור
ואז לא ממש יודעת איך לחזור, מי יחזיר אותי
אולי זה מרגיש כמו חוסר אונים כזה, אני תקועה ואין לי מה לעשות
כולם תמיד מאורגנים ואני לא
הם יודעים לאן נוסעים, מתי, מתי חוזרים...
מישהו באוטובוס הביא לי תכניה של הטיול
והתפלאתי איך כולם קיבלו תכניה ויודעים את תכנית הטיול ואני לא.. ותמיד באותו רגע לא מבינה איפה הייתי, מה קורה איתי, באיזה עולם אני לעומת אחרים ולמה לא קיבלתי..
בחלום אני לא רוצה להרגיש/שיידעו שאני משהו "פגום"
הרגשתי ככ לא טוב עם עצמי, שמשהו אצלי שונה, לא בסדר, בהשוואה לאחרים.
בהמשך החלום אני זוכרת שאכלתי חטיף והיה בתוכו יותר מדי גבינה בולגרית, ירקתי אותה
היה עוד מישהו באוטובוס שגם ירק את הגבינה כי היה יותר מדי
רקע
תוהה אם זה קשור לילדות.. אני כן חווה פערים ביני לעולם.
מרגישה שכולם יודעים הרבה דברים ואני לא- כי מתעמקת בנפש, לצאת ממי הבושה והאשמה שהטביעו אותי
מרגישה שהילדות היא כמו תאונת דרכים רגשית שאני עדיין משתקמת ממנה- זה ממש קשה וארוך.
זה יושב על הזהות שלי
בשבוע האחרון אני קולטת פתאום מי זו אחותי הגדולה, כאדם, לא כטייטל, לא מנק מבט של אחות קטנה. ואני בהלם
אני מגלה מישהי (בפני עצמה, בלי קשר אליי) מאוד פרימטיבית, תפיסות ישנות, לא מפותחת, יש לה תפיסות כמו דודה בת 90
כתבתי לה (בעצם ביני לביני, לעצמי) את כל מה שהבנתי, וזה ממש עוזר לי, אבל זה עוד לא מתעכל
אני בהלם עדיין
חשבתי שהיא משהו אחר
זה כאילו שאני לא באמת מכירה אותה
זה מוזר, קצת מפחיד, מרגישה זרות
הבנתי למה היא מצדדת באבא שלי כל הזמן, היא חושבת כמוהו, קורבנות.
הם לא מבינים את העניין של לקחת אחריות. הם תמיד קורבן מסכן והכל קורה להם.. זה ממש עצוב
אפילו אמא שלי מתעוררת (לאט ובהדרגה) בקצב שלה
*אחותי מאוד מעסיקה אותי כי אני משחררת מהכבלים שם את הזהות שלי. כל מה שהאשימה אותי. היא "הצילה" את המשפחה, היא המושלמת והוצדקת
אני הקטנה שטועה, שהכל בגללה
זה ככ מעוות
במשפחה לא מתפקדת יש תפקידים. אני הייתי ה'עקשנית" בקיצור משהו רע. וזהו, זו כל הזהות שלי..
ופתאום לקלוט שאני עוד הרבה דברים, שאני שלמה. זה כמו רעידת אדמה למערכת
אני עדיין בהלם, הלוואי שזה יתעכל כבר
*בחג לראשונה הבאתי את בת הזוג שלי לאחותי ולפרימיטיביים. באתי בגישה הפוכה, של כבוד ואם הם מסכימים "בטח איזו שאלה" חח אחותי רצה ישר לגיסי. חמתה אמרה ישר "בית שלי ברור"
אם הייתי פשןט מביאה היו אומרים שאני חוצפנית.
הלוואי שאקלוט מי הם ושזה לא יערער לי את הזהות
גיליתי כמה מתחת לנוקשות שלי יש פגיעות, לא ידעתי את זה.. ושאני מסכימה לרדת מהעץ
יש לי רגישות חריפה מאוד לביקורת, עובדת על זה
