אשת השמש האדומה
New member
אוטובוס חב"ד
היה האוטובוס לו חיכינו יותר מכל. הוא היה ענק והחלל שלו היה פתוח והכיל כוסאות או כיסאות מיוחדים.
הייתי יושבת ומקשיבה בשקיקה לסיפורים ולמדרשים שקסמו לי כל-כך.
שמעתי על גמילות חסדים, על צדקה, על מצוות ואהבת ה'.
הייתי מרגישה את הלב שלי נפתח כשדיברנו על המשיח תוך כדי שנשנשנו סוגריות טופי בטעמים ואיזו במבה זולה.
פעם אחת אמרו לי שהמשיח הגיע הוא ממש כבר פה.
איזו שמחה!
איזו התלהבות!
אני זוכרת שדילגתי הביתה ולא יכולתי שלא לעצור ברפת ולספר לאבי שהמשיח הגיע היום.
מאז ומעולם חיכינו לבא המשיח והנה אני זוכה לצפות בביאתו.
ואז הבנתי שזו היתה בדיחה מזויינת על חשבוני.
המשיח לא בא, אפילו לא מטלפן.
קשה לי להסביר את תחושת האכזבה המרה.
לעיתים נדמה לי שזה היה הרגע שסימן את תחילת הנטישה שלי את העולם הדתי,
למרות שזה קרה שנים לפני ש"עמדתי על דעתי".
יש לכם איזה רגע שאתם חשבים שהוא רגע מקונן בחייכם?
היה האוטובוס לו חיכינו יותר מכל. הוא היה ענק והחלל שלו היה פתוח והכיל כוסאות או כיסאות מיוחדים.
הייתי יושבת ומקשיבה בשקיקה לסיפורים ולמדרשים שקסמו לי כל-כך.
שמעתי על גמילות חסדים, על צדקה, על מצוות ואהבת ה'.
הייתי מרגישה את הלב שלי נפתח כשדיברנו על המשיח תוך כדי שנשנשנו סוגריות טופי בטעמים ואיזו במבה זולה.
פעם אחת אמרו לי שהמשיח הגיע הוא ממש כבר פה.
איזו שמחה!
איזו התלהבות!
אני זוכרת שדילגתי הביתה ולא יכולתי שלא לעצור ברפת ולספר לאבי שהמשיח הגיע היום.
מאז ומעולם חיכינו לבא המשיח והנה אני זוכה לצפות בביאתו.
ואז הבנתי שזו היתה בדיחה מזויינת על חשבוני.
המשיח לא בא, אפילו לא מטלפן.
קשה לי להסביר את תחושת האכזבה המרה.
לעיתים נדמה לי שזה היה הרגע שסימן את תחילת הנטישה שלי את העולם הדתי,
למרות שזה קרה שנים לפני ש"עמדתי על דעתי".
יש לכם איזה רגע שאתם חשבים שהוא רגע מקונן בחייכם?
