אוטוטו החופש הגדול..מסיבות סיום בעיצומן...
מסיבות הסיום היו נהדרות מהטעם הפשוט שלמסיבות בית הספר הרשמיות לא הופענו וכך נחסכו ממני מראות קשים. לא אוהבת להיות באיזור של בתי ספר מגרש הספורט לא סוחט ממני שום לחלוחית של נוסטלגיה מראה הברזיה בחצר אותו כנ"ל אני זוכרת את המקום הזה כמקום נורא. משפיל. אלים. אכזרי. מחוסר כל ערך מבחינתי. בזבוז זמן משווע. וזה למרות שהייתי חביבת המורים עורכת העלון וזו שמביאה מאיות בלי מאמץ. תתארו לכם אם הייתי תלמיד סתם ... יתכן מאד שהציון הגבוה שלי בפסיכומטרי נבע לא ממה שלמדתי בבית הספר אלא למרות מה שעברתי שם בעיקר סתימת מוחות ביקורת זלזול היטפלות לפרטים חסרי משמעות ללמידה ועצירה של שאלות . כמו שאני מנסה לומר למורות שנים מחברת היא אמצעי ללמידה לא מטרה. היצירתיות שלי נובעת מאימוץ התאים האפורים שלי בכל בוקר למצוא תירוץ חדש למה אחרתי ולמה בשבוע שעבר לא הגעתי שלושה ימים לבית הספר. כי סתם להגיד את האמת זה ייחשב כגסות רוח. להגיד שפה משעמם וזה מקום מתועב עלול לגרום לי לקבל את העונש החמור מכל לבלות כמה שעות רצוף בספריה. שזה עונש נוראי מבחינת המורים כנראה. שקול לכתיבת מאתיים פעם יותר לא אאחר בבוקר. שזה אגב העונש המקובל כיום בבית הספר של הבן שלי ולכן כשהמורה שאלה אותי בטלפון למה הוא לא הגיע אתמול אמרתי לה שהוא חכם במידה מספקת שלא להגיע לעונש כזה רק בגלל שפספס את האוטובוס בבוקר. המנהלת לא רוצה איחורים ולכן מקבלת ילדים עם בעיית ביקור סדיר. לעומת זאת למסיבת סוף שנה של פרוייקט המחוננים שלו כן הגענו. ראשית נתקלנו בלובי המפואר בתערוכת ציורים פיסולים כסאות בצורת ליצן קרטוני חלב ממוחזרים ועיסות נייר. ליד חלק מהעבודות היה שלט פלצני בערך בסגנון הבא השנה למדנו לעומק את נושא הליצנים אחרי מחקר שביצעתי בנושא ואחרי תצפיות שערכתי בביתי תיעדתי חלק מהממצאים במצלמה שלי לתמונות הוספתי ציורים בפסטל ועל זה הדבקתי בעזרת רוק של חיפושיות חלקים אותנטים של הקשקשים של הדג שלי אני קורא לעבודה שלי אמא את טועה אבא לא ליצן. על החתום שני עדן הר פז קסטרו לשעבר חמו. כתה דלת שניה. למזלי הבן שלי לא כתב שום שלט מהסוג הנ"ל לאחר שהזהרתי אותו שכל סימני פלצנות ייתקלו בתגובה מיידית וחריפה מצידי. הוא אמר אמא מה את רוצה? ומשך בכתפיו אלו הקיבוצניקים. אחר כך נכנסנו לאולם הכנסים שם ראש העיר עם המאבטח שלו נאמו על כמה שהם אוהבים מצטיינים ושומרים להם מקום של כבוד אצלם במשרד ורק אז נכנס ראש מנהל החינוך ואמר שהוא מצטער הוא בדיוק בא מארוע של הגננות. לא היה לו מושג על מה ראש העיר דיבר ולכן הוא אמר בדיוק את אותו הדבר. בכל פעם שמישהו מהם ירד או עלה על הבמה הפעוט שלנו מחא כפיים בשמחה רבה ושאל עכשיו אני עולה לבמה? עכשיו תורי? פעם אחת סיכלתי נסיון ריצה נועזת שלו לכיוון הבמה. הצלחתי להרגיע אותו רק באמצעות מיץ ענבים שהגנבתי לאולם. ואז הלכנו לכתות שם הגיע אחד ההורים של אחת הילדות והוא חוקר מז"פ שהקרין סרט מבהיל כולל תצלומי תקריב של כמו גופות. כל מגע משאיר סימן חזר ואמר בשלב הזה הפעוט התחיל להרגיש טוב מדיי והתחיל לשיר בקולי קולות את השיר של דורה. לכן יצאנו מהכתה ושחקנו בחוץ עם עוד תינוקת ואמא שלה אגב תכנית המחוננים, באמצע השנה התקשרה אלי היועצת של התכנית כמה מורים שמו לב שהילד צוחק מדבר בקול עושה פרצופים וכל הזמן בתנועה שאלתי אותו בבית מה קורה? הוא לא ידע על מה אני מדברת הכול נפלא בבקרי יום ראשון היה מזנק מהמיטה מתלבש בהידור שם ג`ל בשיער וטס לחכות לאוטובוס רבע שעה קודם כשהיועצת התקשרה שוב אמרתי לה חשבת על האפשרות שהילד פשוט שמח? זה לא עלה על דעתה. המורים והיועצות לא רגילים לראות ילד שמח וכשהם רואים אחד כזה הוא נראה להם מוזר. אמרתי לה הוא שמח הוא מאושר הוא מרגיש מובן אחרי השנים שבהם ראיתי אותו מנסה להבין למה הוא לא משדר על אותו תדר עם רוב הילדים סביבו סוף סוף הוא מצא חבורה שמתנהלת באותו קצב שלו מוחות ערניים זריזים מפרקים כל דבר כל אמירה לגורמים ובודקים אותה הוא פשוט מאושר. ובנימה אופטימית זו אסיים. ותודה ליוכבד ולכל הצוות ולכל מי שתרם להצלחה המבורכת של הפרוייקט השנה.
מסיבות הסיום היו נהדרות מהטעם הפשוט שלמסיבות בית הספר הרשמיות לא הופענו וכך נחסכו ממני מראות קשים. לא אוהבת להיות באיזור של בתי ספר מגרש הספורט לא סוחט ממני שום לחלוחית של נוסטלגיה מראה הברזיה בחצר אותו כנ"ל אני זוכרת את המקום הזה כמקום נורא. משפיל. אלים. אכזרי. מחוסר כל ערך מבחינתי. בזבוז זמן משווע. וזה למרות שהייתי חביבת המורים עורכת העלון וזו שמביאה מאיות בלי מאמץ. תתארו לכם אם הייתי תלמיד סתם ... יתכן מאד שהציון הגבוה שלי בפסיכומטרי נבע לא ממה שלמדתי בבית הספר אלא למרות מה שעברתי שם בעיקר סתימת מוחות ביקורת זלזול היטפלות לפרטים חסרי משמעות ללמידה ועצירה של שאלות . כמו שאני מנסה לומר למורות שנים מחברת היא אמצעי ללמידה לא מטרה. היצירתיות שלי נובעת מאימוץ התאים האפורים שלי בכל בוקר למצוא תירוץ חדש למה אחרתי ולמה בשבוע שעבר לא הגעתי שלושה ימים לבית הספר. כי סתם להגיד את האמת זה ייחשב כגסות רוח. להגיד שפה משעמם וזה מקום מתועב עלול לגרום לי לקבל את העונש החמור מכל לבלות כמה שעות רצוף בספריה. שזה עונש נוראי מבחינת המורים כנראה. שקול לכתיבת מאתיים פעם יותר לא אאחר בבוקר. שזה אגב העונש המקובל כיום בבית הספר של הבן שלי ולכן כשהמורה שאלה אותי בטלפון למה הוא לא הגיע אתמול אמרתי לה שהוא חכם במידה מספקת שלא להגיע לעונש כזה רק בגלל שפספס את האוטובוס בבוקר. המנהלת לא רוצה איחורים ולכן מקבלת ילדים עם בעיית ביקור סדיר. לעומת זאת למסיבת סוף שנה של פרוייקט המחוננים שלו כן הגענו. ראשית נתקלנו בלובי המפואר בתערוכת ציורים פיסולים כסאות בצורת ליצן קרטוני חלב ממוחזרים ועיסות נייר. ליד חלק מהעבודות היה שלט פלצני בערך בסגנון הבא השנה למדנו לעומק את נושא הליצנים אחרי מחקר שביצעתי בנושא ואחרי תצפיות שערכתי בביתי תיעדתי חלק מהממצאים במצלמה שלי לתמונות הוספתי ציורים בפסטל ועל זה הדבקתי בעזרת רוק של חיפושיות חלקים אותנטים של הקשקשים של הדג שלי אני קורא לעבודה שלי אמא את טועה אבא לא ליצן. על החתום שני עדן הר פז קסטרו לשעבר חמו. כתה דלת שניה. למזלי הבן שלי לא כתב שום שלט מהסוג הנ"ל לאחר שהזהרתי אותו שכל סימני פלצנות ייתקלו בתגובה מיידית וחריפה מצידי. הוא אמר אמא מה את רוצה? ומשך בכתפיו אלו הקיבוצניקים. אחר כך נכנסנו לאולם הכנסים שם ראש העיר עם המאבטח שלו נאמו על כמה שהם אוהבים מצטיינים ושומרים להם מקום של כבוד אצלם במשרד ורק אז נכנס ראש מנהל החינוך ואמר שהוא מצטער הוא בדיוק בא מארוע של הגננות. לא היה לו מושג על מה ראש העיר דיבר ולכן הוא אמר בדיוק את אותו הדבר. בכל פעם שמישהו מהם ירד או עלה על הבמה הפעוט שלנו מחא כפיים בשמחה רבה ושאל עכשיו אני עולה לבמה? עכשיו תורי? פעם אחת סיכלתי נסיון ריצה נועזת שלו לכיוון הבמה. הצלחתי להרגיע אותו רק באמצעות מיץ ענבים שהגנבתי לאולם. ואז הלכנו לכתות שם הגיע אחד ההורים של אחת הילדות והוא חוקר מז"פ שהקרין סרט מבהיל כולל תצלומי תקריב של כמו גופות. כל מגע משאיר סימן חזר ואמר בשלב הזה הפעוט התחיל להרגיש טוב מדיי והתחיל לשיר בקולי קולות את השיר של דורה. לכן יצאנו מהכתה ושחקנו בחוץ עם עוד תינוקת ואמא שלה אגב תכנית המחוננים, באמצע השנה התקשרה אלי היועצת של התכנית כמה מורים שמו לב שהילד צוחק מדבר בקול עושה פרצופים וכל הזמן בתנועה שאלתי אותו בבית מה קורה? הוא לא ידע על מה אני מדברת הכול נפלא בבקרי יום ראשון היה מזנק מהמיטה מתלבש בהידור שם ג`ל בשיער וטס לחכות לאוטובוס רבע שעה קודם כשהיועצת התקשרה שוב אמרתי לה חשבת על האפשרות שהילד פשוט שמח? זה לא עלה על דעתה. המורים והיועצות לא רגילים לראות ילד שמח וכשהם רואים אחד כזה הוא נראה להם מוזר. אמרתי לה הוא שמח הוא מאושר הוא מרגיש מובן אחרי השנים שבהם ראיתי אותו מנסה להבין למה הוא לא משדר על אותו תדר עם רוב הילדים סביבו סוף סוף הוא מצא חבורה שמתנהלת באותו קצב שלו מוחות ערניים זריזים מפרקים כל דבר כל אמירה לגורמים ובודקים אותה הוא פשוט מאושר. ובנימה אופטימית זו אסיים. ותודה ליוכבד ולכל הצוות ולכל מי שתרם להצלחה המבורכת של הפרוייקט השנה.