אוטוסוגסטיה כולם מכירים?

[Ron W]

אוטוסוגסטיה כולם מכירים?

כשמדברים על מוטיבציה משתמשים גם בכלי הזה שבעברית משמעותו פשוט שכנוע עצמי
שכנוע עצמי הוא כלי חזק מאוד שניתן ליישם אותו לטוב ולרע.
לדוגמא הרלוונטית לדיון הקודם: משכנעים את עצמנו תוך הטפה שרלטנית, שאיננו רעבים באמת ואלו רק רגשות...
בהמשך המסוכן צריך להביא צידוק לרגשות,אז מחפשים שעיר לעזאזל: בני זוג, מקום עבודה, אפילו הורים
כאילו הם אלו שעוררו בנו את הרגש לאכול יותר - כמה שזה מופרח, השכנוע העצמי יעמוד כצוק איתן
גם אחרי שנרד במשקל כי במקום לפתח מודעות לרעב פיתחנו שיטנה - זו על שן אחת המהתלה של רעב ריגשי.

 

[מרגריטה80]

מה לגבי הפרעות אכילה מוכרות ע"י הרפואה

כמו אנורקסיה נרבוזה, בולימיה ואכילת יתר כפייתית, בה אנשים מגיעים למשקל עודף של עשרות ולעיתים גם מאות של ק"ג.
גם בהפרעות האלה לא מעורב אלמנט רגשי/פסיכולוגי?
את ההפרעות האלה עולם הרפואה כן מקבל.
איך אתה מסביר את ההפרעות האלה ללא הסבר רגשי ופסיכולוגי?

 

[Ron W]

לא כל מה שאין לו הסבר הוא פסיכולוגי/ריגשי

ציינת מיני הפרעות שונות באופן קיצוני שמוכרות ע"י תסמינים- לא ע"י סיבה שניתן להוכיח מדעית
לכן אין להן גם טיפול אפקטיבי . אבחון התנהגותי הוא מאוד בעייתי כי הגבול בין הנורמטיבי לחריג הוא שרירותי
כפי שנמצאו כנ"ל סיבות גנטיות להשמנת יתר ולתאבון מוגבר ושרלטנים ראו בהם הפרעות רגשיות (ווילי פרדר)
פעם גם הפרעת קשב וריכוז נחשבה פסיכולוגית / ריגשית היום יודעים שהסיבה היא ביוכימית.
הרוב שסובל מהשמנת יתר כמגיפה מערבית - מודע היטב שהסיבות הן בסוג המזון באפקט ההורמונלי
בגודל המנות ובהעדר פעילות פיזית.

 

[מרגריטה80]

לא מסכימה איתך

בשום משפט שאמרת.
במקום להכנס לסתם ויכוח שלא נראה לי שנשכנע אחד את השני, אשמח לשמוע עליך אישית.
אני אתחיל, ואספר על עצמי שלי זה ברור כשמש שהאכילה שלי היא רגשית מאוד, ואני מרגישה שההתמודדות שלי בכלים רגשיים היא מאוד אפקטיבית ונכונה עבורי.
מה לגביך? אתה שמן? אתה נאבק במשקל? באילו כלים אתה עושה זאת?

 

[Ron W]

ברור שאין הסכמה כשכל אחד משוכנע בדרכו

ננסה ליישר קו לנושא השכנוע העצמי, כל שתביני (אולי עדיין לא תסכימי)
אנשים שונים חיים לפי תפיסות שונות ומצליחים בקלות יחסית
הדוגא הקלאסית -דתיים לא מתפתים רגשית לאכול אוכל לא כשר - אין להם רגשות?
יותר אקטואלי צמחונים/טבעונים יכולים להיות אף מהדרים ומחמירים כדתיים בלי שמץ רגש.
אנשים במצב רפאוי שנמנעים ממאכלים אלרגיים או בדיאטה רפואית - משכנעים את עצמם בצורך
בכל המקרים (ויש רשימה ארוכה מאוד) האדם בניגוד לאכילה ספונטנית משתכנע למגבלות בלי מאמץ רב.

אישית מעולם לא הבנתי מה הקשר בין רגש לאוכל. יותר קישרתי בין הצורך בבריאות אנרגטיות ובמידת מה הנאה צרופה
עשיתי דיאטה קטנה בשנות ה20 לאחריה השמנתי יותר ואחת גדולה בשנות ה 40 שהיתה מוצלחת יותר שמרתי כ7שנים.
בכל התקופה שנויים רגשיים לא גרמו לי לשנות משהו דרסטי.
הגישה שעזרה לי בשכנוע עצמי כנ"ל להוריד את מוקד ההנאה מהאוכל - זו היתה הסיבה להשמנה
רבים מייחסים לאכול בילוי ואם ניתן לבלות עוד ועוד בקלילות למה לא?
ברגע ששיניתי את התפיסה (בזמן שהתאים ועם טיפה מוטיבציה) היה לי קל לחבר לעצמי תפריט די קבוע ומספק
סדר יום לאוכל הוא פתרון שמרחיק צרות ועוזר להתייצב לשמירה ובתוספת פעילות הצלחתי מעל המשוער.

כמה מאיתנו יסכימו לאמץ את הדת שלי, שאוכל לא אמור להוות בלוי בפני עצמו?
אלו הכלים שאני מנסה לחזור אליהם: ויתור על כל בלוי (בבית/בחוץ) שמטרתו להנות מאוכל נטו
הכרה בתחושת רעב לפני מועד הארוחה ופעילות יומיומית אירובית כשעה ליום (יום אחד מנוחה)

בשורה תחתונה, כל ההטפה לכך שקשה לרזות - פשוט שגויה ומגמתית - אסור בתכלית האיסור להאמין שקשה לשמור.
או לקשור בין רגשות לאכילה (מיותר לחלוטין). שכנוע עצמי = אמונה עצמית הם הבסיס להצלחה ועדיף בדרך בריאה ונכונה.

 

[מרגריטה80]

אכילה רגשית

היא כל אכילה שלא נובעת מרעב גופני.
לא רק הקשר הטהור בין רגש ואוכל, אלא גם הקשרים כמו תרבות (אוכלים ארוחה גדולה יותר ממה שהגוף רגיל בחגים),
מסורת-לאכול עוגה ביום שישי בארוחה המשפחתית, או הרגל-כמו שנפגשים עם החברים אוכלים במסעדה ואוכלים אחרת ממה שהגוף רגיל ודורש.

כשאתה מדבר על "שכנוע עצמי", על "אוכל כבילוי", על "להוריד את ההנאה מאוכל"-אתה מדבר בשפת הרגש!

הרי אנו אוכלים לא רק כשאנו רעבים פיזיולוגית, אמרת שבעבר היית מפיק הנאה מאוכל- הנאה היא סוג של רגש שמוביל לעוד רגשות.
היה לך צורך בשכנוע עצמי-שילוב של קוגניציה ורגש. היית צריך לעשות עבודה עם עצמך, כלומר לא מדובר פה רק ברציונל, היו לך עמדות רגשיות לגבי אוכל.

מה זאת אומרת "הטפה שקשה לרזות" , "אסור בתכלית האיסור להאמין שקשה לשמור".
אנחנו בוחרים שיהיה לנו קשה לרזות?
אולי לא הבנתי אותך, ואתה מדבר על האידיאל-כלומר המצב האידיאלי הוא שהאוכל לא יהיה קשור לרגשות, והוא צריך להיות מענה לתחושות גופניות בלבד. באידיאל אני מסכימה איתך-כך זה צריך להיות.
אבל זה לא המצב הקיים אצל רבים
.בשטח האוכל קשור אצל רובנו למגוון רגשות, זכרונות, הרגלים ודימויים שונים. כדי להגיע למצב האידאלי של ניתוק האוכל מרגשות, צריך להבין מהו כל העולם הרגשי שסובב סביב האוכל. אבל להגיד שזה לא קיים...לא יכולה להסכים עם כך.

 

[Ron W]

זו מנטרה ללא שום בסיס

מררגריטה, לשם שנוי נסי גם לענות לעצמך מי מסוגל להוכיח לך שלא מדובר ברעב גופני? אף אחד.
אכילה רגשית יכולה גם להקרא אכילה טיפשית או אכילה אלהית היא מפרנסת רק פסיכולוגים..
שכנוע עצמי הוא לא רגש - אלא ההיפך מושלם. שכנוע הוא תודעה עמוקה.
הרי אנחנו כן אוכלים רק מסיבה פיזיולוגית
כתתי רגלייך למחלקה אונקולוגית וראי איך לאף חולה אין רגש לאכול למרות שבמצבו זה מתבקש
"שטפו" לך ולרבים את המח בשטות הנקראת אכילה רגשית
למה לא צעידה ריגשית. דיבור ריגשי. התלבשות ריגשית. כל פעולה יכולה לבטא רגש

אבל אוכל במוצהר מבטא צורך גופני יותר מכל יצר שאנו משרתים.

הנאה היא הנאה אין בינה שום קשר לרגש. בדיוק כמו במין שהוא הנאה ויש אהבה שהיא רגש
בהחלט אנחנו שטופים ע"יהמדיה שקשה לרזות יש תוכניות לרזות בגדול יש דיאטניות פסיכו
וכולם צריכים להתפרנס.
מררגריטה אם אין לך הוכחה את לא יכולה שלא להסכים אבל לקבוע אקסיומות שמזיקות?
אולי קוראת כאן חולת תסמונת תאבון מוגבר גנטי, תגידי לה שיש לה בעיה ריגשית?
זוהי פיקציה מוזרה אופנתית שלא היתה מעולם. בתנך קראו לזה בן זולל וסובא
היום יש מגיפת השמנה שהיא ממש לא מגיפת רגשנות

ותודה שעזרת לי להגדיר מחדש גם את הגישה

 

[מרגריטה80]

מי יכול להוכיח לי?

אני בעצמי!
אני בעצמי יודעת מתי אני רעבה פיזית ומתי לא.
אכלתי ארוחה דשנה ומלאה, הקיבה על סף פיצוץ. יחד עם זאת כשיציגו בפני קינוח אוכל בכל זאת. בפירוש לא מדובר כאן על רעב פיזי.
כשאני מבואסת בא לי משהו מתוק. למה לא מלפפון? כי מתוק שעתיר בסוכרים ושומנים מעורר את מרכז התגמול וההנאה במוח, ומפריש סרוטונין. כך שכל פעם שאני מרגישה מדוכאת ממשהו, במקום להתמודד עם רגשותי אני פונה לאוכל.
גם כשאני מודעת לדפוס הזה שלי, כשרציונלית אני יודעת שזה לא טוב לי. מתעורר בי החשק לאכול הרבה מתוקים, אני מנסה לשכנע את עצמי, להזכיר לעצמי כמה זה לא טוב לי, ובכל זאת הרבה פעמים אני נכנעת לרצון למתוק.
פרסמתי באחת ההודעות פה, מאמר המסביר כיצד אכילה היא מנגנון לויסות רגשי.

במחלקה האונוקולוגית החולה מוצף מן הסתם במגוון רגשות שליליים, בעלי קווים דכאוניים, ואין רצון לאכול, הרגש כלפי אוכל במצב כזה הוא שלילי מן הסתם, איך זה סותר את מה שאני טוענת?

הרבה דברים קשורים אצלנו לרגש. סקס הוא צורך פיזיולוגי ,אך אצל חלק מהאנשים הוא גם מענה לצרכים רגשיים, ואצל רוב האנשים הוא קשור למגוון רגשות. זה לא רק שיש צורך בסקס =עושים סקס=נהנים וזהו. סקס קשור אצלנו לאהבה, לתחושה שרוצים אותנו, לדימוי עצמי, לערך עצמי, אצל חלקנו הוא קשור לאשמה, לתוקפנות אפילו לגועל.

אני קובעת אקסיומות באותה מידה שאתה קובע.
אני מניחה דברים לגבי אכילה ורגשות מתוך עולם שלם שמחבר בין השניים-כפי שאמרת ,עשו לי "שטיפת מוח".
את הטענה שלך לעומת זאת,שאין קשר בין השמנה ואוכל, ואין דבר כזה אכילה רגשית, אני שומעת לראשונה.

תסלח לי שאסיים את הדיון שלנו פה? הבנתי את הטענות שלך ומה שאתה רוצה להגיד, הבהרת אותם מצוין, ואני בטח שלא מחדשת לך.
באמת ששקלתי את דבריך, ואני פשוט לא מתחברת.
אני מאחלת לך בריאות טובה וכל טוב

 

[Ron W]

גם כשהקיבה מפוצצת יש החווים רעב פיזיולוגי

כפי שמצויין במחקר הגנטי שצרפתי
לאבותינו הקדמונים היה צורך לאכול בסגנון בולמוס כדי לעבור תקופות רעב
בולמוס הוא סגנון אכילה קדום שאיפשר למלא את הקיבה למקסימום
כל אכילת היתר היא גנטית. אגב הגעת עד הלום בזכות אותה נטיה גנטית לאכול יותר...
כל אכילה נובעת מצורך פיזיולגי .
מדעי ההתנהגות חוטאים בהמצאת הפרעות למי שסובל מנטיה גנטית לאכילת יתר
זהפשוט פשע בל יתואר.

 

[Ron W]

תפוז מחק לי אז אסיים בהתיחסות

וודאי שיש קשר בין השמנה לאכילת יתר, להוציא מקרים של הפרעות בחילוף חומרים.
העלאת סרוטונין - גם זהו צורך פיזיולוגי, מתוק נדרש לעזור לעיכול - שהוא פעולה מתישה..
אם חולה מוצף רגשות שליליים הרי היה רוצה לשמח את עצמו - אבלהפיזיולוגיה שלו נעצרת בגלל המחלה.

רגשות מוכרים היום כמצב ביוכימי. אפילו אהבה היא מצב ביוכימי.
אם נוצר צורך במערכת הביוכימית שלנו לאכול הוא פיזיולוגי ב100%

 

[Ron W]

ועוד תיקון. תרבות והרגלים אינם סוג של רגש

האוכל כן קשור לשטיפת מח כשרואים תוכניות בישול נון סטופ ופרסומות
הן לא פונות לרגשות אלא לדמיון שרוצה להידמות למפרסמים
גם כשצריך להזמין למסעדה - זה כי כך מקובל אין בכך קמצוץ רגש

מחשבה וכושר החלטה אכן מערבים רגש - שהוא יותר אינטואיציה ואינו קשור לאוכל.
זה לא אותו רגש שמיחסים כביכול במינוח אכילה ריגשית בה האוכל מפיק אצלנו רגש
זו פשוט עבודה בעיניים ליחס או לנחס לתחושת השובע והרעב רגש שקשור למחוזות אחרים
יותר מכך כפי שחזרתי הרבה פעמים בהרזיה ואחריה יש תהליך הורמונלי שגורר אכילה מוגברת
חיייבים להסביר זאת כמו חינוך מיני לצעירים: מכל דיאטה שמרזים בה יש נטיה חוזרת הורמונלית להשמין מחדש.
זה לפחות מוכח בהמון מחקרים ובניטור הורמונלי של המעיים. עכשיו כולם יודעים למה הם רעבים ...לא בגלל רגש.