אוטיזם ופחדים.

[חייבתלהגיב]

אוטיזם ופחדים.

כולנו יודעים שיש דברים מסוימים שאוטיסטים רבים חוששים מהם, כמו שינויים ודברים נוספים שקשורים לאינטראקציה חברתית. טמפל גרנדין גם קישרה בין אוטיזם לבין פחדים.
הייתי רוצה לפתוח שרשור על פחדים אצל ילדים (או בוגרים) אוטיסטים.
*אילו פחדים יש לילדים שלכם? (בין אם הם פחדים "טיפוסיים/צפויים" כשמדובר בילדים עם אוטיזם ובין אם לא)
*האם רמת הפחד מדבר מה נראית לכם חריגה במיוחד?
*אם יש אירועים שזכורים לכם בהקשר של הפחד של הילד שאתם מעוניינים לחלוק.
*האם הייתם מתארים את הילד/ים עם אוטיזם שאתם מכירים כפחדן במיוחד?
*אם הילד שלכם באמת מרבה לפחד - אילו דברים מרגיעים אותו?
*בוגרים/הורים לבוגרים - האם רבים מהפחדים "עוברים עם הזמן" (/לומדים לעקוף אותם/להסתדר איתם) או שהמצב בבגרות לא מאוד שונה מהבחינה הזאת?
*או אולי נראה לכם שהילד שלכם (/אתם) לא פחדן במיוחד. אולי הוא מפחד רק מאותם דברים ש"צפוי" יחסית שהוא יפחד? אולי אפילו מהם לא?

בקיצור, אשמח לשמוע כל מה שאתם מעוניינים להביע בנושא ילדים עם אוטיזם ופחדים.

 

[arana1]

הפחדים לא חולפים אף פעם

גם כי זה לא בדיוק פחד משינוי או מאינטראקציה חברתית אלא מסוג מסויים של שינוי הנכפה כדרך יחידה כמו גם מסוג מסויים של אינטראקציה שגם אותה החברה כופה כחובה שכל מי שלא מסתדר איתה מוקצה מיידית מחמת מיאוס.

החרדה המתמדת היא תוצאה של קיום שלא רק שאין לו אחיזה ושיקוף ותיקוף בחברה אלא שהוא נתקל ביחס מאוד קשה ומקשה מצד כולם,
אז ברור שזה מחריד מאוד, ומערער מאוד, וקשה ומדכא נורא.

ולצערי זה לא תלוי גיל כי החברה לא משתנה תוך כמה עשרות שנים,
אז אוטיסט די נועד לאכול חרא לנצח

אבל לומדים לעקוף עם הזמן, ליצור מציאות אלטרנטיבית לנורמה שגם מתמצקת עם הזמן בצורה שלפחות מונעת לא מעט קריסות והתנגשויות אלימות מדי עם הנורמה

מה שמרגיע זה הבנה, אדם שמבין אותך, הסיכוי שאוטיסט יפגוש כזה הוא אפסי

 

[חייבתלהגיב]

תודה על התשובה אראנה,

אבל, כאמור, אני לא מדברת רק על פחדים שקשורים לאחרים - זה יכול להיות גם פחד מבלונים, נניח. אני מדברת על פחדים באופן כללי. לגבי עצמך - כשהיית ילד היו לך פחדים מיוחדים או עזים במיוחד? ועכשיו? ואולי לבת שלך?
אני, למשל, לא סובלת תיפוף (סטייל מיומנה נניח) ואם יהיה כזה בסביבתי אני אתרחק - אבל התגובה שלי לא תהיה של פחד, ואני לא מפחדת מזה. אפילו אם ירסנו אותי בכוח ויכריחו אותי לשמוע את זה (ואז יהיה לי כאב ראש וכו'), התגובה שלי תהיה התנגדות, אבל לא פחד. אבל אני מדברת על תגובות של פחד - פחד נואש ועצום ורצון לברוח כאילו החיים שלך תלויים בזה. זה מוכר לך? ממך או מהבת שלך או מאחרים עם אוטיזם שאתה מכיר?

 

[arana1]

מוכר לי

מאוד חרדתי, לא יודע מה לומר בקשר לזה, לתחושתי זה קיים גם אצל ביתי.

שאלת ספציפית על פחד משינויים ומאינטראקציה חברתית אז לדעתי אלה בוודאי נובעים מ"אחרים" שכופים תפיסה מאוד מסויימת של שינוי גם על מי שתפיסה כזאת משתקת אותו,

ונדמה לי שבדידות קיומית מאוד מעצימה חרדות.

את מדבר על מה שהפסיכולוגיה מתארת כהתקפי חרדה ? דווקא בגיל מבוגר היו לי כאלה הרבה יותר והרבה יותר חזקים

 

[schlomitsmile]

אם כוונתך להצפה של חרדה, לא להעדפה להמנע ממשהו
לפיצקי יש קטע כזה, מינקות,
לשני האחים הגדולים שלו, דוקא לא.
&nbsp
נראה לי שזה קשור לרגישות רבה מאד,
הן חושית והן רגשית.
כשהיה קטן, אמר לי פעם:"כשמישהו צועק, זה מבהיל לי באזניים..."
&nbsp
מה מרגיע אותו?
הכי מרגיע אותו להתעטף בשמיכה שלו, סוג של לחזור לרחם.
&nbsp
ולא חושבת שהוא פחדן, להיפך, חושבת שהוא אמיץ מאד
כי הוא מתמודד כמעט כל יום עם תחושות כאלה
ובכ"ז נשאר סקרן לעולם ושמח רוב הזמן.

 

[חייבתלהגיב]

תודה! את יכולה

בבקשה להזכיר לי מה האבחונים שלהם? גם המנעות מדברים רלבנטית, במיוחד אם היא קשורה, לדעתך, לפחד. יש דברים שהגדולים נמנעים מהם במיוחד, או 'לא נראה לך שהם נבדלים מילדים בלי אוטיזם מבחינת.פחדים והימנעות?

 

[schlomitsmile]

שלושתם על הספקטרום
הגדולים כבר לא ילדים

ברור שהם נבדלים מנ"טים, הרי הם א"סים.
גם בדברים שהם מעדיפים להמנע מהם, ניכרת הא"סיות שלהם,
אבל לבחור להמנע ממשהו שאינו נכון לי
זו בחירה נבונה, לא הייתי מתייגת את זה כבעיה או כפחד.
כמו בדוגמא שלך עם תיפוף בסגנון מיומנה.
יש צורות, נסיבות ודרכי אינטראקציה שאינן נכונות להן,
הם ימנעו מהן.
&nbsp
ומה מביא אותך לשאלה הזאת?
איפה העניין פוגש אותך?

 

[נתנאל6589881]

מקומות סגורים

כמו קניון או סופר יכול לגרום לי לרצות לנפץ תקאש בזכוכיות קרה כבר שכמעת נפצתי תראש שלי בזכוכית בית חולים שהיה לחץ היום הורי נבינים זאת לעומת הילדות שפשוט רצתי לכביש בכל מקרה לחץ ונותנים לי חופש בחירה לא ללכת לאירועים הומי אדם ואני שמח בכך וגם לא יוצא כמעת בכלל מהבית בגלל זה .

 

[חייבתלהגיב]

תודה, נתנאל