אוטיסט, סוטה, בעל פיצול אישיות, בעל פוביה,

[yaakii]

אוטיסט, סוטה, בעל פיצול אישיות, בעל פוביה,

אובססיבי, והרשימה עוד ארוכה... -מה משותף לכולם?-הם תוצאה ממחלה אחת שיש לאנושות: הרצון לקטלג ולתת שם לכל דבר. מדוע החליט מי שהחליט שאותו אדם בעל הרצון והנטייה להתבודד ולא לתקשר עם החברה הוא "אוטיסט", כלומר, למה הוא צריך להיות בעל הגדרה מיוחדת? מדוע החליט מי שהחליט שמי שנרתע ממקומות סגורים וחנוקים הוא קלסטרופוב, למה הוא לא יכול להיות בן-אדם רגיל? למה אנחנו לא יכולים להיות פשוט אנשים רגילים, כאשר לכל אחד יש חריגות/יות מסויימת/ות מהחברה? כיצד אותם אנשים "מושלמים" רשאים לתת שמות מיוחדים לאנשים ששונים מרוב החברה בנקודה מסויימת? מדוע החברה מחליטה מה נחשב לבעייתי ויהיה לו שם מיוחד, האם כל אדם בעל מאפיין השונה מרוב האנשים כבר צריך לקבל כינוי כלשהו המקטלג אותו? חשבו על כך שברגע שיהיו יותר אוטיסטים, לדוגמא, מאשר כאלו שאינם אוטיסטים, ההגדרה "אוטיסט" כבר לא תהיה קיימת, והחריגים יהיו אלה שאינם אוטיסטים. הם יקבלו שם מיוחד. מה שמוכיח שכל אותן הגדרות וכינויים הם חסרי ביסוס רציני. האם יש ייתרונות באותה רפורמה של כיוניים? ניתן לפרש זאת כתוצאה מחשש של האדם להתמודד עם דבר הזר לו?

 

[החים של אלעד]

אנחנו מגדירים דברים

כדי שנוכל לתקשר אחד עם השני ולהשתמש בהגדרות האלה, כדי שנוכל להשתמש בהגדרות האלה - למען הסדר. אנחנו כולנו בני אדם, ויש כאלה שיש להם חריגות מסוימות, כפי שאתה אומר, וכל חריגה קיבלה שם לפי אופיה. לא סיפור גדול. אלעד

 

[yaakii]

זו בדיוק הנקודה:החריגות הללו הוגדרו כחריגות

מסיבה פשוטה: כך החליטו להגדיר אותן. אם ישתדלו מאד, יוכלו למצוא עוד מאפיינים חריגים ששייכים לפרטים בודדים ולקרוא גם להם בשם. החברה בוחרת. השם שניתן לקבוצה הוא מה שגורם הרבה פעמים לחוסר סימפטיה של החברה לאותם אנשים המשתייכים לקבוצה הזו. ברור לי שאותם כינויים הם לא עניין של סמנטיקה בלבד, אבל אני חושב שההשלכות של הכינויים הן רק שליליות. חייו של אדם אויטיסט לפני אמצע המאה העשרים (=הזמן בו החלו לתת שם זה לחברי הקבוצה) היו שונים מחייו בזמן הזה, שכן לא היו מתייחסים אליו בתור אוטיסט אלא בתור בן-אדם. ברגע שיש לו שם מיוחד, הוא דורש יחס שונה. דוגמא נוספת: ההומוסקסואליות היא תופעה שבתקופות ומקומות מסויימים בהיסטוריה הייתה לגיטימית ואף נורמטיבית. אני מניח שבאותה תקופה לא היה שם מיוחד לאותם אנשים שהיו להם נטיות הפוכות, כי הן לא היו נחשבות נטיות הפוכות... בקיצור-ברגע שאנחנו נותנים שם לקבוצה חריגה, אנחנו ממעיטים מערך חבריה.

 

[Dragonaut]

אני חושב

שאין כזה דבר, אנשים "מושלמים". לכל אחד יש פאק כלשהו. ההפרדה היא בין אלו שמפחדים להתאבחן, לבין אלו שלא. ההגדרה 'אוטיסט' מבטאת מצב מנטאלי הנגרם מפאק פיזיולוגי מסוים. זו לא הדרך של החברה להפריד אותם ממנה, זו הדרך שלה להגדיר מה קורה איתם. גם אם 90% מהאוכלוסיה היו אוטיסטים, כן, הם עדיין היו אוטיסטים. כי יש להם עוד כרומוזום או וואטאבר, שלא אמור להיות שם במצב 'תקין'. להגדיר ולקטלג, זו נטיה הגיונית, סה"כ. הכל נובע מברירה טבעית. החברה מצביעה על גורמים ההופכים אדם לשונה, פחות ממושלם, נותנת להם שמות, והופכת אותם לטאבו. לאט לאט. מעבר לכך, ניתן להסתכל על כך מנקודת מבט מדעית; נתינת שמות מתוך הרצון לקטלג, לא את האדם- את התופעה. לחקור, ללמוד, להכיר. כל עניין המדע הוא תגליות, הדבקת שמות וקטלוג ברצף כלשהו.

 

[yaakii]

אחוז האוכלוסיה משפיע על ההגדרות.

מדוע אין הגדרה כלשהי לכל מי שיש לו יצר מיני? תשובה: כי לכל בני האדם יש את היצר הזה, ולכן הוא "חיובי". רק כאשר ישנם יוצאי-דופן הם מקבלים שם מיוחד והדבר פוגע במעמד שלהם. הקיטלוג אומנם משרת את מטרת המחקר אך יש לברר האם בכך הוא לא רומס את מעמדם של האנשים.

 

[Mayhem In My Soul]

הקיטלוג הוא בהכרח פוגע במעמד?

פרופסורים מקוטלגים כאנשים שלמדו במשך זמן רב וזכו להכרה ממוסד אקדמאי. מחוננים מקוטלגים כאנשים עם יכולות גבוהות מהממוצע. ויש עוד אין סוף דוגמאות. למה לקטלג? בדוגמה שנתת, ההסבר די ברור- ברגע שאתה מסוגל לקטלג תופעה מסוימת, אתה יכול לתת לה פתרון כולל, מה שיכול לחסוך די הרבה זמן, במקום להיכנס לפרטים בכל פעם מחדש ולהגיע לאותה מסקנה. (לדוגמה- מי שמקבל אבחנה כאוטיסט, מקבל טיפול שעוזר למתן את הבעיה שלו, מי שמאובחן כחולה סרטן, בדיוק באותו אופן. כפי שכבר נאמר כאן- הרפואה מבוססת על דיאגנוזה, על אבחון- קיטלוג. זו שיטה יעילה למדי בכמעט כל המקרים, ברור שבכל קיטלוג יש יוצאי דופן)

 

[yaakii]

קיטלוג המעיד על ייתרון אינו פוגע,

קיטלוג המעיד על חיסרון כלשהו הו]ך את אותו חיסרון למשמעותי יותר (לרעה) וכך מסב צער לאותו בעל חיסרון. כמו שפרוספור, ואני שמח שהבאת את הדוגמא, מרוויח מכך שהוא מכונה בפי כל בתואר פרופסור (ולא רק בעל תעודה התלויה בביתו ומעידה על כך), כך אדם בעל מגבלה כלשהי אשר נקרא בפי כל כבעל אותה מגבלה-מפסיד מזה. נכון, הקיטלוג אכן עוזר במתן סיוע, השאלה האם זה שווה את זה.

 

[אניהואאני]

מזכיר לי כתבה ממוסף שבעה ימים של ידיעות

בסוף השבוע האחרון התפרסמה כתבה על שחקנית שחודש שלם הסתובבה עם עיתונאית כאשר היא משחקת אישה צעירה מוגבלת , צולעת וילדותית . כמובן שהכתבה מתרכזת ברגשות שלה ובאירועים ובהתיחסות של הישראלים אליה , אלה שצוחקים ודוחפים לאחור וכמובן המעטים שנותנים חום ואהבה ומקבלים אותה כמו שהיא . כתבה מומלצת , אם כי לי יש כמה הסתיגויות ממנה . בכל אופן , בהמשך לשאלתך , בי צצה שאלה אחרת שהיא דיי קשה למענה . מי מוגבל בעצם? האישה הצעירה עם הפיגור? או החברה שלא מוכנה או יודעת איך לגשת אליה גם כיצור תבוני ולא בחוסר כבוד מזוויע?

 

[yaakii]

../images/Emo45.gif אני לגמרי מזדהה עם השאלה:

ובהמשך לדבריך-מי בכלל קבע שעדיף להיות אוטיסט? החברה? לאוטיסט אמור להיות אכפת מזה? הסיבה היחידה שאוטיסט/עיוור/כל בעל שוני מסויים מרגיש רע וייאוש בגללו היא משום שהחברה בוחרת להתייחס לאותו שוני כמגבלה.