אויש, זה לא קפץ

[רננהלי]

אויש, זה לא קפץ

אז אני שמה לינק כאן

 

[opalit]

הי רננה

את בשלב מאוד מרגש לדעתי . אני אענה על החלק השני כי להתמודד זה לא התחום שלי..

אני לא רוצה לעסוק בניחושים, כי דעתי היא שיתכן שמשהו שעוצר אותך הוא לאו דווקא אחד הגורמים שהצבעת עליהם. אולי את צריכה לחפור יותר.

דוגמא אישית: לי קרה משהו דומה, ואני האשמתי את ההורים, ועוד הורים, ואת המחנכים שהתלוו אליהם בילדותי,(עדיף שאני אמנע מלספר כמה אנשים חינכו אותי ואיך מגיל 0,--- היום אין תלונות..)אצלי זה לא היה כך. לא במדוייק. התגלו פחדים וחששות שכמובן נבעו משם, אבל ההסתכלות עליהם הייתה שונה הם הפכו לגוף משל עצמם. במקרה שלי אחד המרכיבים הוא פחד מההצלחה. חשבתי לשתף, ויתכן שאני טועה

 

[רננהלי]

דווקא

אני יודעת שאני נשמעת מאשימה. אבל פעם הייתי, כבר עברתי את השלב הזה. אני מנסה לקחת אחריות ולשנות. אבל זה כל כך קשה. פחד מהצלחה-לא יודעת. מעולם לא הרגשתי שיש לי פחד מהצלחה. תמיד הרגשתי שיש לי פחד מהכישלון. והפחד הזה כל כך משתק אותי, שני לא מזיזה את עצמי. כשבעצם זה טיפשי. כי אם אני אנסה מלא מלא דברים ואכשל במלא דברים, אז חלק מהם לפחות יצאו טובים בסוף, לא? סטטיסטית זה נשמע טוב.. למה? למה אנחנו רוצים להצליח בכל דבר שאנחנו עושים?? למה לא מספיק לנו רק חלק?

 

[להבה ירוקה]

נכשלת אי פעם ?

 

[רננהלי]

כן

בשנה שעברה כשעזבתי את העבודה ולא הייתי מסוגלת להמשיך זה כישלון שהפך לטראומה. ועכשו בדיוק בתחום הזה אני לא מסוגלת להתקדם. לא מסוגלת לחשוב על כישלון נוסף. זה יהיה נוראי!!

 

[להבה ירוקה]

אחוות הצמר גפן ../images/Emo13.gif

רק בשנים האחרונות אני נלחמת בזה. בעקבות הטיפול, קיבלתי כלים שעזרו לי להתחיל להתמודד. אני גיליתי (עבור עצמי) שאין ברירה אלא לקפוץ למים. הרגע הראשון תמיד יהיה קר, אבל אח"כ - זה ממש גן עדן. וזה תופס לגבי כל דבר כמעט, מבחינתי. מתישהוא כבר מתרגלים לקפוץ למים. סומכים על "כושר השחייה". כנראה שאף פעם לא נגמלים מהחשש שלפני, או ממכת הקור, אבל אולי גם זה לטובה.