אוי אוי אלוהים

[שירה כמים 1959]

אוי אוי אלוהים
גם אנחנו נורא עצובים
גם אותנו עליך לראות
ממרומים
זרוק מבט

 

[שירה כמים 1959]

אוי, היא כל כך צעירה ומטומטמת
ממש כמו שהייתי אני
ממש כמו שעודי
(מטומטמת - כן
צעירה - לא עוד)

 

[שירה כמים 1959]

היא ניסתה להציל אותך, זה הכול, בסך הכול
את שני הריונותייך, את העצב שלך
היא ניסתה להציל - כשכולם התעלמו
היא הייתה הגשם היורד משמייים
היא הייתה טיפת המים הניגרת אל פיך
כשהיה שרב שרב שרב
בארץ קדם, כשהיה איש מפחיד מפחיד מפחיד
בסך הכול היא ניסתה להציל אותך
את שני הריונותייך
את ימייך העצובים

כן, גם כך אפשר להביט על זה

 

[שירה כמים 1959]

אש הגשם דוהרת במקצה השיפורים
גשם גשם בוא אלינו בלי האש שבתוכך
רד עלינו כמו פעם כשהיינו ילדים
עם ריח של אדמה לחה
ועצים ירוקים
ועלים ירוקים

 

[שירה כמים 1959]

שיז כולם
אני נחה בירוק ובלבן
בירוק ובלבן וטיפת כחול
שגשם השמיים יבוא לפעול
מעדנות בכל הארץ
על פני הארץ
הגשם הלבן והשקוף
שאימא כה החתירה
לעזעזל הכול
אני נחה בירוק ובכחול

 

[שירה כמים 1959]

הם עדיין יושבים בתוכי ואומרים "משוגעת משוגעת"
הם עדיין מתרוצצים בתוכי ונדים "משוגעת משוגעת"
הם עדיין מאווששים עם הרוח שבין הצמרות, היכן שהשמיים תכולים ומבהיקים
ושולחן המטבח מזמין -

אלוהים,
מה אתם אומרים?

הקול שלהם ספוג במערכת הנשימה שלי
שאיפה נשיפה שאיפה נשיפה
איך זה לספוג אויר עם חרה
כל החיים
תעשו על זה מחקר אלוהים אלוהים
לאחר לכתי אבל בינתיים
עזרו לי להפריד כל כך
חפצה נפשי במעט - לא, בשפע
של אוויר נקי
היישר אל תוך ריאותיי המזדקנות
חברותיי לחיים

 

[צללית_לבנה]

הם עדיין יושבים בתוכי ואומרים "משוגעת משוגעת"
הם עדיין מתרוצצים בתוכי ונדים "משוגעת משוגעת"
הם עדיין מאווששים עם הרוח שבין הצמרות, היכן שהשמיים תכולים ומבהיקים
ושולחן המטבח מזמין -

אלוהים,
מה אתם אומרים?

הקול שלהם ספוג במערכת הנשימה שלי
שאיפה נשיפה שאיפה נשיפה
איך זה לספוג אויר עם חרה
כל החיים
תעשו על זה מחקר אלוהים אלוהים
לאחר לכתי אבל בינתיים
עזרו לי להפריד כל כך
חפצה נפשי במעט - לא, בשפע
של אוויר נקי
היישר אל תוך ריאותיי המזדקנות
חברותיי לחיים

קשה להתמודד עם הקולות האחרים. מבינה את הצורך לנשום אויר נקי שמטהר ומאזן את הנפש...

 

[שירה כמים 1959]

תודה יקירתי

 

[שירה כמים 1959]

לא לחזור אל קירות הלבנים
אל המדרכות המטונפות
אל אקדח השמש הטעון

 

[שירה כמים 1959]

אקרא "מולדת" לכנפי הרוח -

כשאדאה עליהן אצמיד אליהן את שפתיי ואלחש:
"אתן המולדת שלי
אתן המולדת שלי".

 

[שירה כמים 1959]

איפה הציפורים?
הם הבריחו את הציםורים
הם הבריחו את הציפורים
בקולותיהם הגסים, בחוסר הסבלנות שלהם
כך חשבתי לעצמי
אבל כשפתחתי את התריס
נהרת ציפורים נהרה לעברי
וחשבתי -
אפילו באושויץ יתכן שחגו ציפורים מלמעלה
מה הן חשבו על העשן שעלה מעלה-מעלה
או שכחתי ציפורים אינן חושבות
הן רק חגות מעלה ומטה
מדברות ביניהן ואינן מבינות הטפשות
עד כמה אנחנו נזקקים להן

 

[שירה כמים 1959]

אקרא "מולדת" לכנפי הרוח -
אנא קחו אותי
הלאה, הלאה מפה

 

[שירה כמים 1959]

אין במה להיאחז
אומרת גברת בודהיזם
אומר אדון בודהיזם
אני צונחת אל לילה
מלא כוכבים וריק
מלא זוהר ואין

 

[שירה כמים 1959]

לנצח את ושתי
ביום האישה הזה
האישה הזאת עדיין רוצה להיות
טובה מכל הנשים
להיות המלכה
המלכה אסתר המוצלחת
מלכת היופי
ללבוש את הקומבניזון התכלכל השקוף של אימא
עם האודם האדום-אדום הזה
ושכל הבנים יסתכלו
רק עליה

 

[פילוסוף רוחני33]

לא מספיק מעניין. ידוע שאנשים רוצים יחס וטובה מאלוהים ולפעמים לא מקבלים אותו. צריך לפתח ולהביע רעיון יותר מקורי.