התעוררתי היום וכדור האש שבתוכי מוכן להיות מובער בכל רגע -
כבר מנצנץ אלי גיצים גיצים:
מי לא ענה לי לאסאםאס?
מי לא חזר לטלפון שלי?
מי לא התעניין בי היום?
מי שוב מזכיר לי גם היום - במה שעושה או במה שלא עושה - שאימא לא אהבה אותי?
מי גם היום מעז להגיד לי שאני לא ראויה לאהבה?
מי גם היום מנסה לרמות אותי, לתת לי חלקיקים דמויי-אהבה כדי לצוד אותי ברשתו לצרכיו האנוכיים?
החיה שבי נוהמת.
האם זאת החיה או הילדה הקטנה, העזובה, עומדת בקרן רחוב מוצף גשם או שמש, לבדה, מחכה לאימא.
החיה שבי חושפת שיניים.
אי אפשר לדעת אם זאת החיה או הילדה. הן מתערבבות זו בזו.
לחיה יש שיניים חדות, שיני שאב, מלתעות חנק.
לילדה פה קטן ומתוק, שיניים קטנות, רווח גדול בין שתי השיניים הקדמיות.
ידה של החיה פרוותית שעירה, משתלבת ביד הקטנה והרכה של הילדה, הן הופכות אחת.
החיה-הילדה המסכנה מחזיקה בידה האחת גפרור ובידה השנייה קופסת גפרורים.
היא משפשפת את הגפרור בקופסה ומדליקה אותו.
אלוהים,
בבקשה עצור את הילדה-חיה
היום
עכשיו
אנא אל תניח לה לזרוק את הגפרור שהציתה אל כדור האש המנמנם שבי.
אנא לטף את הילדה-חיה בראשה הרך, השעיר, ותבטיח לה שאתה קיים, שאתה איתה,
שרק היום
שרק עכשיו
אין צורך לצאת לקרב.
אנא בחסדך, הושיעה אותי היום מן הזעם, מן החוסר ומן השחזור.
הושיעה נא.
הושיעה נא.
אמן.
תודה
וגם אין בכוונתי לרצוח.