אוי הגנטיקה... הגנטיקה
אם בכל פעם שאני שוכחת משהו אני נכנסת ללחץ וחוששת שהנה גם אצלי מתחיל, ומוקדם, האלצהיימר. אבל את הגנטיקה שלי ירשתי לא רק מאמא גם מאבא.הוא נפטר מסרטן לפני 16 שנה. ומאז הפכתי היפוכונדרית עם התמחות בסרטן, וכאמור עכשיו אני עושה את הדוקטורת שלי במדעי ההיפוכונדריה על אלצהיימר. בגלל אבא, ובשל העובדה שהגוף שלי נוטה לייצר פוליפים, שגדלו ויצרו בעיות בתיפקוד הגוף, אני אחת לכמה שנים עוברת בדיקה מגעילה קולונוסקופיה.הכנסת מצלמה זעירה למעי הגס והוצאת פוליפים, אם ישנם.כבר עברתי כמה פעמים, ותודה לאל הם היו לא סרטניים. הפעם, אחרי 4 שנים של שקט, אני עומדת לעבור ביום שישי שוב את הסיוט הזה.כי בחודשים האחרונים חזרו הבעיות. הפעם זה שונה מכמה בחינות. והעיקרית שבהם אמא.בדרך כלל היא היתה לצידי בבדיקות הללו, שחייבים להביא מלווה.עכשיו כשהודיעו לי לבוא עם מלווה עיקר דאגתי היתה אמא. מי ישאר איתה? מה יהיה איתה? כמובן שנפתרו השאלות המעשיות, אחותי תהיה עם אמא וידידי יבוא איתי. אבל, עכשיו, וכמו שפוליקר שר, " כשהערב אורב",מתגנבות בדלת האחורית הפחדים. מה יהיה? האם .... אבל בעיקר החששות. ואם כן, חס וחלילה, מה יהיה עם אמא?????????.. טוב ברור שבעוד 48 שעות אהיה אחרי והכל יהיה בסדר, אך, מצבים כאלה כל כך מפחידים אותי. אני כבר לא משפחה חד אדם (ניסוח שלי לרווקה מזדקנת) אני משפחה חד הורית .הרי אני אמא של אמא שלי. אנחנו המטפלים ביקירנו חייבים לשמור בראש ובראשונה על עצמינו שיהיה לנו הכוח והיכולת לשמור עליהם. שיהיה לכולנו רק בריאות.
אם בכל פעם שאני שוכחת משהו אני נכנסת ללחץ וחוששת שהנה גם אצלי מתחיל, ומוקדם, האלצהיימר. אבל את הגנטיקה שלי ירשתי לא רק מאמא גם מאבא.הוא נפטר מסרטן לפני 16 שנה. ומאז הפכתי היפוכונדרית עם התמחות בסרטן, וכאמור עכשיו אני עושה את הדוקטורת שלי במדעי ההיפוכונדריה על אלצהיימר. בגלל אבא, ובשל העובדה שהגוף שלי נוטה לייצר פוליפים, שגדלו ויצרו בעיות בתיפקוד הגוף, אני אחת לכמה שנים עוברת בדיקה מגעילה קולונוסקופיה.הכנסת מצלמה זעירה למעי הגס והוצאת פוליפים, אם ישנם.כבר עברתי כמה פעמים, ותודה לאל הם היו לא סרטניים. הפעם, אחרי 4 שנים של שקט, אני עומדת לעבור ביום שישי שוב את הסיוט הזה.כי בחודשים האחרונים חזרו הבעיות. הפעם זה שונה מכמה בחינות. והעיקרית שבהם אמא.בדרך כלל היא היתה לצידי בבדיקות הללו, שחייבים להביא מלווה.עכשיו כשהודיעו לי לבוא עם מלווה עיקר דאגתי היתה אמא. מי ישאר איתה? מה יהיה איתה? כמובן שנפתרו השאלות המעשיות, אחותי תהיה עם אמא וידידי יבוא איתי. אבל, עכשיו, וכמו שפוליקר שר, " כשהערב אורב",מתגנבות בדלת האחורית הפחדים. מה יהיה? האם .... אבל בעיקר החששות. ואם כן, חס וחלילה, מה יהיה עם אמא?????????.. טוב ברור שבעוד 48 שעות אהיה אחרי והכל יהיה בסדר, אך, מצבים כאלה כל כך מפחידים אותי. אני כבר לא משפחה חד אדם (ניסוח שלי לרווקה מזדקנת) אני משפחה חד הורית .הרי אני אמא של אמא שלי. אנחנו המטפלים ביקירנו חייבים לשמור בראש ובראשונה על עצמינו שיהיה לנו הכוח והיכולת לשמור עליהם. שיהיה לכולנו רק בריאות.