אוך

[ToryMaster]

אוך

אני מרגישה כל כך הרבה יותר חזקה לאחרונה. כל כך הרבה יותר שמחה מאשר עצובה. אני מצליחה לא ליפול לדברים, לא לגרום לאנשים להפיל אותי כשהם מנסים... אבל אני מרגישה חזק מדי. בזה זה מסתכם. אני רגישה לרגשות של אחרים. סתם אדם שאני לא מכירה ורואה ברחוב, ופתאום אני קולטת בדיוק מוחלט מה שהוא מרגיש. כשחברים שלי מרגישים טוב, אני מרחפת מאושר, וכשלמישהו רע, אני בוכה, כי אני מרגישה אתהכאב שלו בדיוק מוחלט, ונוסף על זה הכאב של עצמי כי רע לו. ואני לא יודעת לשלוט בזה. אני פשוט לא מצליחה. העצות שנתתן לי כאן בפעם שעברה היו כל כך מועילות, ואני באמת מנסה ליישם אותן, וזה עוזר. אבל זה לא עוזר מספיק :<

 

[DesertRose1]

יפה שלי...

אני כל כך שמחה לשמוע אותך אומרת את כל הדברים הללו. ובקשר להזדהות שלך עם כאבים של אנשים, וזיהוי רגשות.. אז מה? לדעתי זה דבר מדהים שאין להרבה אנשים. אני חייבת לאמר שאני מזדהה וכואבת את כאבם רק של אנשים החשובים לי ביותר. זה דבר יפהיפה לדעתי. שמרי אותו. אך כמובן, אל תזדהי עם כל ילד שנופל על הברך...

 

[יעל ניסן]

עכשיו

שאת יודעת מה עוזר לך לשמור על כוחותיך את רוצה עוד. OK - ברוכה הבאה לכיתה ב'

בכיתה ב' לומדים דבר או שניים על דיפרנציאציה. כלומר על היכולת להבדיל ולבחור. כשבוחרים, מגבירים יכולת שליטה. כמו שילד קטן כבר יודע להבדיל בין המבוגרים סביבו ויודע לבחור את ההתנהגות המתאימה מול מבוגר ספציפי משל: ממתקים לבקש מסבתא אבל לא מאמא, היכולת הזו אמורה להמשיך ולהשתכלל גם כשגדלים. למשל: לדעת מה להגיד לבוס ומה לא, איך להתנהג במסיבה עם חברים ואיך בחתונה משפחתית... הדוגמאות הללו נראות טפשיות ומובנות מעליהן, אבל אני כותבת אותן בכוונה כדי שתראי שבכל מקרה את כבר עושה דיפרנציאציה - אבל יש לך איזה באג בתוכנה שמול 'רגשות' פתאום את לא יודעת להבדיל ולזהות מה טוב לך, ולבחור התנהגות מתאימה מול הבחירות שלך. 2 שאלות לי אליך לפני שנתקדם: למה היכולת שלך לקלוט רגשות של אחרים מתפרש אצלך כ"חזק מידי" ולמה, אם זה חזק מידי, את מתנהגת בחוסר אונים מול היכולת הזו?

 

[ToryMaster]

המממ

את מכירה שאת מרגישה פתאום כאב שמשתק אותך? מעשית, אם אני עומדת ועובר בי גל של תחושה, אני נופלת לפעמים, ממש, על הברכיים. זה מין תחושות שלא מאפשרות לי להתמקד בכלום. בין אם זה טוב או רע. זה לא מאפשר לי להתרכז בלרצות להעביר אותן אפילו. הייתי רוצה להגיד שזה חזק ממני, אבל זה לא. אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם זה, איך להזיז את זה הצידה ולהתרכז בטלוויזיה, או בטלפון, או במה שזה לא יהיה שאני עושה הרגע.

 

[יעל ניסן]

מכיוון שקרוב לודאי

שמעולם לא הרגשתי מה שאת מרגישה אין לי אלא לחשוב ביחד איתך מה יכול לעזור. מהניסיון שלי, להזיז הצידה לא תמיד עובד. להיפך. לפעמים אחרי 'הזזה' שכזו דברים חוזרים ביתר שאת. מה שכן, יכול מאוד לעזור לך אם תפתחי חלון הידברות עם פיק הברכיים שלך - עם ההצפה הרגשית. כשאת מרגישה מוצפת, דברי עם ההצפה. אמרי לה משהו כמו: אהלן הצפה! אני מזהה אותך מקילומטר... שוב הגעת? את מוכנה לצאת לי רגע מהבירכיים, אני מנסה לעמוד פה ולא צריכה ממך פדיחות! כשפותחים חלון הידברות עם הרגשה או תחושה לא טובה - על המקום את תופסת ממנה מרחק. אמנם מרחק קוגניטיבי, אבל מרחק. לפעמים כל מה שדרוש הוא אותו מרחק קטן שיאפשר לך להמשיך הלאה כמו שאת רוצה בלי הפרעות. אם את מנסה וזה עובד עבורך, תוכלי לקרוא קצת. הכי כיף, לקנות את הספר "דרך האמן" של ג'וליה קמרון ופשוט ללמוד מהספר איך לפתוח דיאלוגים עם עצמך ואיך להשיג מידה מסויימת של שליטה ולהחזיק את המושכות לבד. וחזרי לעדכן, OK?

 

[ToryMaster]

אעדכן. תודה ../images/Emo9.gif

 

[sh53]

29.10.04 ההודעה הקודמת שלך../images/Emo36.gif

יחסית לא עבר המון זמן מאז שהעלית את הבעיה ועד שהתחלת לטפל בה, אני חושבת שכל התקדמות בטווח זמן כל כך קצר (לפי דעתי זה קצר - דיעה אישית בלבד), זה נפלא

אז קודם כל אני שמחה שאת מרגישה יותר חזקה לאחרונה, זה כבר טוב, זה אומר שההודעה הקודמת עזרה לך וזה נפלא. את גם יותר שמחה מאשר עצובה, עוד נקודה מחשבה שצריך לקחת אותה בחשבון, בהחלט התקדמות. לענין נפילה "לבורות" שאנשים טומנים לנו - אני חושבת שככל שאנו נכנסים לראש של האנשים ומתגברים על מכשול אחד, אז הם נהפכים למתוחכמים יותר ולומדים איך להפיל אותנו שוב בפח, כלומר מי שאמר שהחיים זה בי"ס צדק בהחלט. אני לא חושבת שאי פעם נגיע למצב שלא נפגש עם אנשים שינסו להפיל אותנו בפח, זה כמו לומר שאנו נחייה במדינה שכולם יאהבו את כולם, כולם יחיו בשלום ושלווה עם כולם וזה נראה לי קצת לא ישראלי

אני חושבת שזה נורמלי, ואוסיף שזה גם חיובי ותכונה נעלה, להרגיש מה שאחרים מרגישים, להכנס לתוך ליבם ומצפונם - ואם כואב להם, אז לכאוב את כאבם ולא לומר כמה צר לנו שהם נמצאים במצב הזה, אבל בתוך תוכנו לא להרגיש כלום. השאלה היא איך אנו "שומרים על מרחק" כדי להגן על עצמנו, מצד אחד להבין ולהרגיש מה שאחרים מרגישים, אך מצד שני לא ליפול יחד איתם ולהרגיש יותר מדיי (אולי המילים יותר מדיי לא נכונות כאן, אבל מקווה שאת מבינה את ההקשר וכיוון המחשבה שלי) את מה שהם מרגישים בפנים. לפי דעתי זה ענין של זמן ותרגול, כשמזהים מקרה שאנו הולכים להרגיש בו רע אח"כ, גם אם אנו לא חווים את המקרה אלא רק שומעים, אז אולי לנשום כמה נשימות, להעביר מחשבה בראש שאנו רוצים לעזור ולתמוך, אבל לא לעבור מבחינה רגשית את מה שהצד השני עובר.

 

[ToryMaster]

:<

אתן כאלה מקסימות