..אוכל זה לא הכל...
בשלהי הצהרים , החלטתי שהגיע הזמן לממש עוד מקום הסטורי של אוכל, (רגע לפני שהוא נעלם לי מול העיניים, בלחצי מחבלים מתפוצצים ודור חדש שלא ידע את יוסף..
) ולחוות את מרק הגולש ההונגרי.. ..השניצל הווינאי של קישון.. שטרודל תפוחי העץ המסורתי .. ומוסד הסטורי וותיק . וכך קרה , ששמנו פעמינו אל המקום המוסתר ההוא בלב הבירה, ברחוב ההסתדרות 2... למרות שהיינו רק שניים, מלאנו חמישית מקיבולת המקום האינטימי הזה..והעסקנו את כל עובדיו, בערך.. התחושה הזו שהמלצר כולו שלך..שהוא מחובר למקום ולאוכל שבו ..שאיכפת לו מהמוסד הזה היקר לו כל כך..לא תסולא בשום אוכל שבעולם.. ..מוסיקת רקע מתונה...בר עשיר... ..והרבה הרבה סיפורים היסטוריים המלווים את האוכל... ..כשבסוף הארוחה ניסיתי להציע, לנכד הקסום של מייסד המקום, כמה שינויים מעשיים העשוים, אולי,להחזיר עטרה ליושנה, הסביר לי שהייחוד של המקום הזה היא היציבות שלו בעובדים ובאוכל. ..כך קרה,הוא סיפר.. שאותו בעל אשר הציע לחברתו נישואים, הגיע לשם בשנית, לחגיגת העשור לנישואיו, ורגע לפני שהספיק להציג את עצמו,זיהה אותו הסבא, ושלף עבורו מכספת היין , את אותו ליקר דובדבנים נדיר, בו כיבד אותו אז, תוך שהוא שואל אותו, אם הוא מעוניין באותו התפריט שהזמין בפעם ההיא.... ...
בשלהי הצהרים , החלטתי שהגיע הזמן לממש עוד מקום הסטורי של אוכל, (רגע לפני שהוא נעלם לי מול העיניים, בלחצי מחבלים מתפוצצים ודור חדש שלא ידע את יוסף..
