מוכרחים להיות שמח5
New member
אולי אין לי את האופי להיות בזוגיות. כיכולת לא כזמן מתאים?
בן 33 בקרוב.לפני שנה וחצי יצאתי מזוגיות של שנתיים וחצי עם גבר מדהים.
ומאז אני מתקשה להתאהב שוב. מתקשה לרצות להיות בזוגיות באמת- אלא ברמה התיאורטית והרעיונית. לא כשזה מגיע לדייט חמישי. אז אני מתחיל לחשוב- אני רק רוצה לישון טוב. רק רוצה להיות האדון ללוז שלי.
אני אוהב לישון באלכסון. אני אוהב להחליט על רמת החיים שלי. אני אוהב לטרוף הרבה אירועים בבת אחת.
עוברת בי לעיתים מחשבה - שאם מישהו יאהב אותי עם כל השגעונות שלי - הוא בטח לא יהיה הטעם שלי. מה שמוביל לייאוש. הכל זה עניין של תזמון ומזל.
כי גם ככה הטעם שלי מוגבל ומצומצם.
כדי לפגוש את אחד הבחורים המתאימים צריך להיות כל המזן בדייטים ובחיפוש. להיות בכמה מקומות. להחצין ולפגוש כמה שיותר. כמות על פני איכות.
איך אוכל לבדוק עם עצמי- אם זו תקופה חולפת שאני רוצה עצמאות ואדונות לזמן שלי או שאולי משהו בי מעולם לא התבגר והסכים לויתורים של זוגיות באמת. ואז זו הסיבה שאני מתקשה למצוא משהו בזמן האחרון ואולי גם הסיבה של פירוק הזוגיות הארוכה (שהייתי לי מאוד נעימה ברובה).
אני רוצה להבין למה הטעם שלי בגברים הוא מאוד מסוים. גבוה. בהיר עיניים בהירות. איך אוכל לנפץ את המעגל הזה. כי כל כמה שנסיתי לצאת עם אחרים- המשיכה הייתה חסרה וזה גרם לכל התחברות לדעוך.
איך אני יכול להבין ולהפנים. להתבגר ולוותר על המשיכה הפיסית העזה.
אני מבין שמשיכה מורכבת גם מאופי. מכריזמה. אבל אצלי היא קודם כל פיסית. והיא הכרחית אבל לא מספיקה (היא לא במקום אופי שיחה. חיבור מנטלי. אבל היא החרכית עבורי. בלי ספק)
אודה לכל תשובה.
בטיפול הפרטני, אני לא מצליח לשבור את המעגלים האלה.
החובה במשיכה פיסית.
הטעם הפיסית הככ מצומצם ומדוקדק שלי.
ההבנה - האם אני בכלל טיפוס שלא מתאים לזוגיות. או שלא בוגר ובשל לזוגיות ולויתורים שהיא לפעמים עולה.
בן 33 בקרוב.לפני שנה וחצי יצאתי מזוגיות של שנתיים וחצי עם גבר מדהים.
ומאז אני מתקשה להתאהב שוב. מתקשה לרצות להיות בזוגיות באמת- אלא ברמה התיאורטית והרעיונית. לא כשזה מגיע לדייט חמישי. אז אני מתחיל לחשוב- אני רק רוצה לישון טוב. רק רוצה להיות האדון ללוז שלי.
אני אוהב לישון באלכסון. אני אוהב להחליט על רמת החיים שלי. אני אוהב לטרוף הרבה אירועים בבת אחת.
עוברת בי לעיתים מחשבה - שאם מישהו יאהב אותי עם כל השגעונות שלי - הוא בטח לא יהיה הטעם שלי. מה שמוביל לייאוש. הכל זה עניין של תזמון ומזל.
כי גם ככה הטעם שלי מוגבל ומצומצם.
כדי לפגוש את אחד הבחורים המתאימים צריך להיות כל המזן בדייטים ובחיפוש. להיות בכמה מקומות. להחצין ולפגוש כמה שיותר. כמות על פני איכות.
איך אוכל לבדוק עם עצמי- אם זו תקופה חולפת שאני רוצה עצמאות ואדונות לזמן שלי או שאולי משהו בי מעולם לא התבגר והסכים לויתורים של זוגיות באמת. ואז זו הסיבה שאני מתקשה למצוא משהו בזמן האחרון ואולי גם הסיבה של פירוק הזוגיות הארוכה (שהייתי לי מאוד נעימה ברובה).
אני רוצה להבין למה הטעם שלי בגברים הוא מאוד מסוים. גבוה. בהיר עיניים בהירות. איך אוכל לנפץ את המעגל הזה. כי כל כמה שנסיתי לצאת עם אחרים- המשיכה הייתה חסרה וזה גרם לכל התחברות לדעוך.
איך אני יכול להבין ולהפנים. להתבגר ולוותר על המשיכה הפיסית העזה.
אני מבין שמשיכה מורכבת גם מאופי. מכריזמה. אבל אצלי היא קודם כל פיסית. והיא הכרחית אבל לא מספיקה (היא לא במקום אופי שיחה. חיבור מנטלי. אבל היא החרכית עבורי. בלי ספק)
אודה לכל תשובה.
בטיפול הפרטני, אני לא מצליח לשבור את המעגלים האלה.
החובה במשיכה פיסית.
הטעם הפיסית הככ מצומצם ומדוקדק שלי.
ההבנה - האם אני בכלל טיפוס שלא מתאים לזוגיות. או שלא בוגר ובשל לזוגיות ולויתורים שהיא לפעמים עולה.