אולי אנחנו בכלל לא בדיכאון, פשוט מדכאים אותנו כל הזמן

[alice1803]

אולי אנחנו בכלל לא בדיכאון, פשוט מדכאים אותנו כל הזמן

אבל זה לא בדיוק ככה, כי יש אנשים שלא צריכים הרבה בשביל להיות מאושרים, בשביל להרגיש את תחושת השלמות הזו, הרוגע והשלווה, הרגע הזה שאדם אומר לעצמו : "וואוו איזה כיף, טוב לי, חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן, וזה בהחלט מגיע לי", זה משהו שאני מאחלת לעצמי ולכל מי שאני מכירה שלא חווה את זה.
שיהיה שבוע טוב לכולם

 

[ירון מקשקש]

דווקא שאלה טובה

&nbsp
אני חושב שבמובן מסויים כן מדכאים אותנו..מעצם זה שיש תוית לנפגעי נפש..שיש חוסר תקצוב משווע..ראית את הכתבה על בתי החולים הפסיכיאטריים? ישנים ברצפה אין תקציב..
&nbsp
כדורים שמורידים אותנו במידה מסויימת ( אני מקבל כאלה רידזין זה מוריד קצת )
&nbsp
יש צידוק שהחברה מדכאת אותנו..זה אמיתי. לא מובנים וחוששים מאיתנו לעיתים ועוד...
&nbsp
השאלה היא אחרת מה עושים לשנות את זה מספיק שנשנה את עצמינו? או צריך ששני הצדדים ( לצערי צדדים ) ישתנו? ...לדעתי גם וגם..
&nbsp
מקווה שתמצאי טיפול נכון וטוב ..אין לי המלצה רק שתדעי אני איתך לאורך כל הדרך ( גם שאת נעדרת ) ובעז"ה אהיה

 

[mb261414]

זה בדיוק מהששאלתי את עצמי היום

האם מדכאים אותי או שאני מדכאת את עצמי לבד. והאמת זה גם וגם. אני גם מדוכאת וגם מדכאים אותי. זה לא פשוט המצב הזה. שנים לשבת לצפות בסרטים הוליוודים, ופתאום לראות שמה שיש כאן ומה שיש פה.. אני חיה בסרט ולא מצליחה לצאת ממנו. ובינתיים, הכל פשוט מדכא אותי ממש. אז אני מדוכאת וגם מדכאת את עצמי, זה ממש מדכא.

 

[alice1803]

חחח אהבתי

הכי כיף בעולם זה לא להרגיש תחושת שיעמום, כי שאנחנו פעילים ועושים דברים בשביל עצמינו, ועסוקים בחיים שלנו, ולא בחיים של אנשים אחרים, אז יותר טוב לי.
כשאני נפגשת עם חברים, אנשים ברחוב, הרגשת הריקנות גוברת עליי.
שיעמום מביא אותי למצבי דיכאון וחוסר רצון לצאת מהבית, ואז אני נכנסת שוב ושוב לאותו הלופ הרע הזה.
&nbsp
אבל להיות משועממים ללא דאגות, זה נפלא, ונותן תחושה של חופש להיות יצירתיים, לקחת את הזמן ולהחליט החלטות נכונות, ולא לפי מצבי לחץ (כשצריך כסף) ואז נכנסים לדיכאון הזה שוב. לשבת בבית ולא לצאת, ולא להיפגש עם אנשים, לא טוב כל כך.
שיהיה לנו בהצלחה

 

[mb261414]

בזמן האחרון אני משתעממת בערך מכל

דבר, אפילו עכשיו, השתעממתי מקטע שמישהו כתב, השתעממתי. יש לי פסיכולוג, ולא אכפת לי להפגש עם מישהו שאני משלמת לו רק בשביל שהוא יקשיב לי.
האמת הייתי מעדיפה פשוט, לצאת מזה.

 

[alice1803]

זה היה יכול להיות ממש נס פשוט "לצאת מזה" וזהו

ואני עדיין מנסה להאמין באפשרות כזו.
בכל אופן, יש לי אמונה
רק אין לי הרבה ביטחון עצמי

 

[mb261414]

קראתי מאמר שאחרי גיל 40 זה נעלם או יכול להעלם

 

[alice1803]

תלוי לאיזו הפרעה את מתכוונת, דיכאון לא עובר סתם ככה

אני לא סובלת מהפרעת אישיות גבולית, אלא מדיכאון, הפרעות חרדה, או.סי.די, הפרעת קשב וריכוז, וכל מה שמתלווה לזה.
אבל אני לא בורדרליין, אז אני לא יכולה לענות לך אם זה נעלם אחרי גיל 40, בכל אופן אני בת 43 ועדיין סובלת משינויים במצבי הרוח וחרדות.

 

[mb261414]

אני דיברתי על בורדרליין

 

[ירון מקשקש]

אני 48 לא נעלם..ויש פוסט טראומה באה הולכת וחרדות ודיכאון

&nbsp
אולי אצל חלק נעלם..אולי חלק מתמתן....לא יודע. ממה שאני יודע חשוב להתמודד התמודדות ארוכת טווח....וככל שצעירים אני חושב אפשר לצאת מזה עם טיפול...מי שהראש שלו פתוח גם בגיל מבוגר סביר שיכול
בכל מקרה עם הרבה מודעות נכונות והתמדה...בטיפול נכון.
&nbsp

 

[mb261414]

אתה בורדרליין? כי אני רואה שיש כאן כאלה שהם לא

 

[ירון מקשקש]

אני בורדרליין ולא רק

יש לי איבחונים משתנים..בין הפרעת אישיות גבולית ..עם פוסטטראומה לסירוגין..פעם כתבו נרקסיסט..דיכאון...חרדה...ביטוח לאומי בכלל נתן סכיזופרניה...
כל אחד והאבחון שלו...
עקרונית זה לא משנה ממש..אני משתדל לחיות כה שאפשר טוב ונכון עם כל זה ועוד..
וגם הפורום לא מצומצם רק להפרעה...כל מי שיש לו הפרעה כזו או אחרת רצוי...
כל עוד השפה נאותה והפורום מתנהל כסדרו.. וכן מותר לשים אייקון טריגר וגם לשחרר דברים קשים...ולהתעצבן על העולם..הכל במסגרת סביר? אז אין בעיה...