אולי אני עושה טעות, אבל...

[אורי 0]

אולי אני עושה טעות, אבל...

אני בעצמי, כלומר האני האמיתי שלי, נטול מגדר. נטול גוף. כולי כמיהה. כמיהה לגעת בנפש אחרת. וכל השאר (כולל הכל) זה מסביב לזה ומשרת את זה.

 

[Freeda]

בלי לגעת אין קיום

הכמיהה לגעת בנפש אחרת לעולם איננה טעות כי רק כך תוכל לדעת ולחוש שאתה קיים ולא רק בבואה המשתקפת על פני המים מאחלת לך הצלחה מכל הלב יערה

 

[גיל494]

../images/Emo4.gif

"כמיהה לגעת בנפש אחרת" - מחפש מישהו/י ? זה עניין של בדידות, מציאת בן-זוג? בנוגע למה שכתבת - אנחנו כולנו נטולי מגדר, נטולי גוף... זה רק מעטפות כאילו, משהו שמצפה אותנו בעולם הגשמי שבו אנחנו עוברים מדי פעם. הישויות שלנו הם חסרות כל קשר לעולם הפיזי, הגוף הוא חלון לעולם חסר מימדים, מלא רעיונות ומחשבות. אנחנו רק מחפשים עוד מישהו שנוכל לערבב ביחד את עולם המחשבות והרעיונות (שהוא לא זהה, וגם לא שונה יותר מדי). וביחד ניצור עולם חדש כזה (בצורה גשמית של עוד בן-אדם)... גם הפורום הזה - הוא נטול גשמיות, נטול מימד פיזי, נטול זמן (במובנים מסויימים). הוא נקודת מפגש של נק' אור שנקראות בני אדם. הוא מציג חלונות למקומות שונים - לפעמים זה רעיונות, לפעמים זה הלך רוח, לפעמים זה צילום של מחשבה בנק' זמן מסויימת... עד כאן פילוסופיה להיום. farewell

 

[אורי 0]

גם מחפשת אבל לא בזה מדובר

מדובר על התחושה שהקיום שלי הוא כולו כמיהה. ככלומר אני הכמיהה הזאת. מדובר על זה שכל עניני המגדר, כמו הענינים האחרים, באים לשרת את הכמיהה הזאת.

 

[Freeda]

זו תחושה מוכרת ובסיסית

כמו לגשת למקרר, ברצון עז לאכול משהו, לא מוגדר ושאינו בנמצא, ולהסתפק בבליסה חסרת טעם של "במקום". בלשון הכימיה - הצורך/מחסור כרוני - באנדורפינים. זהו תוצא קלאסי בגיל 40 של חיים מתוכנתים לעשות "מה שחשוב", "מה שנכון", "מה שצודק ...", ובקיצור - הכל למען האחרים, מעט מדי מאוחר מדי למען עצמנו. איך יוצאים מהמעגל המרושע הזה ? לומדים לשוחח עם עצמנו - ולך אורי פרטנר/ית מאד מעניין/ת - רק תקשיב/י לו/ה חיבוקים יערה

 

[אורי 0]

אבל יערה -זה לא

תקראי שוב. לא כתבתי שאני מחפש משהו ולא מוצא. כתבתי שהאני האמיתי, הפנימי שלי. הגרעין שלי הוא פשוט כמיהה טהורה לגעת בנפש אחרת. זה אני. כל השאר קליפה, אמצעים, תחבולה אם תרצי. זה לא תוצר של "חיים מתוכנתים למען האחרים עד גיל ה -40" כי לא ממש חייתי ככה. התרופה לזה אינה להתחיל להתידד עם עצמי. כי אני חי עם עצמי כבר שנים. לא הייתי יכול להגיע למסקנה הזאת ללא התבוננות עצמית. והטעות - הטעות היא בודאי לא שאני כמיהה, כי מהות היא לא טעות. הטעות התכוונתי, היתה אולי במה שעשיתי. להניח את הקרביים שלי על רצפת הפורום. ככה חשופים בלי עטיפה. לא יכולתי לעשות את זה במקומות אחרים, ולא רציתי. וזה אומר עליכנם משהו. יכולתן לדרוך לי קצת על הקרבים. לא דרכתם. בכנות תודה. ידעתי שלא תעשו זאת. אבל האם הייתי צריך לעשות זאת? בינתיים אני לא בטוח. אולי זה קצת לא פר מה שעשיתי.

 

[Freeda]

חידות ופתרונות

טוב *אנחה* אני ממש לא יוספה פותרת החלומות ואתה ממש לא פרעה ולדרוך על קרביים בנעלי עקב זה ממש מסוכן אז אתחמק כדרכי למה שאני כן יודעת אשלח לך

אשר לכמיהה הבלתי פוסקת - זה IMHO חלק מהאופי שלנו המחורבן/משובח שגרר אותנו לגילוי עצמנו כטרנסג'נדרים - מרבית האנשים מחפשים תמיד את השלווה והמנוחה, אנחנו מוטציות - מחפשים/ות תמיד את האתגר הבא... לטוב או לרע קרא לזה כמיהה - קרא לזה מחסור, רעב, צורך באנדורפינים. זה קיים וכך זה יישאר. השאלה IMHO אם זה ישמש כגורם מתסכל או כגורם מפרה ומדרבן. כנראה גם וגם. והתבונה להזיז את המאזן לצד החיובי. עזרתי - רוצה חיבוק. עיצבנתי - אתנצל ואחייך כפיצוי. חיבוקים יערה

 

[אורי 0]

למה יוספה- תוסף!

ואני באמת מקוה שאני לא פרעה. IMHO סליחה? לא מכיר את הר"ת. תושה על העיצות ועל הכוונות הטובות אני מעריך את זה. כאמור לא ((חוזר לא!) דרכת על קרבי. לו רצית יכולת יכולת להגיב בגסות. פשוט התבלבלת בין הקישקע'ס לכבד. ואת אמורה להיות בשלנית!(וגם לא יכולת לדעת שאני צמחוני).

 

[Freeda]

IMHO

IMHO = In My humble Opinion - אחד מני קיצורים שמקובלים בפורומים האנגלים. קשה להתבלבל בין כבד לקישקעס - האחרונים מחייבים מילוי ורגישים לטיגון ואשר לחיבוקים מול סנוקרות - מאז שעמדתי על דעתי כאשה אין לי עוד הצורך שתוכנת לתוכי במרמה לחלק סנוקרות, רק חיבוקים. גם נעים גם מועיל. בכלל - בצד של המכים והמציקים יש תמיד תור ארוך ובצד של המחבקים ממש לא. אני אוהבת בלי-תור, לא ? חיבוקים יערה אגב - אתמול בפעם הראשונה חתמתי בשם זה בעבודה. ועדיין מתה מפחד כמו הבנים כאן בפורום. וכשאפסיק לפחד - אלך לצעד הבא - ואפחד מחדש.

 

[אורי 0]

חיבוק

(אחרון בעברית)

 

[גיל494]

לגעת ולקבל

אני חושב שאתה טועה. דווקא פה אתה נוגע בהרבה אנשים. אני בטוח שאתה נוגע בהרבה אנשים גם מחוץ לפורום... אולי הבעיה היא שאתה לא מרגיש את התגובה לנגיעות שלך. אני חושב שכולנו כמהים לגעת במישהו אחר (כתבתי את זה למעלה - אולי מרוב פילוסופיה לא ראו את היער). מתישהו אנחנו מוצאים עם מי להתחבר. והכמיהה נגמרת. אל תפסיק לכמוהה, כי עוד תגיע לחוף מבטחים. אגב - ברור שהמגדר המין וכל השאר, הם רק אמצעים למטרה. אין ספק בזה בכלל. זה לא יכול להיות העיקר, אי אפשר לבנות את החיים סביב דברים כאילו...