אולי אתם יכולים לעזור לי..

[Julia16]

אולי אתם יכולים לעזור לי..

שלום לכל הפסנתרנים! אוקיי,אז הבעיה שלי היא כזאת.. אני שבוע לפני אודישן מסויים בשביל להתקבל לקולג' למוזיקה. באודישן אני צריכה לנגן שתי יצירות, ואחת מהן היא fantasia imprumptu של שופן. לא יודעת אם אתם מכירים או לא, אבל זה יצירה מאוד יפה, אבל גם מאוד קשה.אני עובדת עליה כבר יותר מחצי שנה, ויכולתי לנגן אותה בצורה דיי שוטפת כבר אחרי כמה חודשים של אימונים, אבל כמובן שאחרי זה עדיין המשכתי להתאמן עליה ולשפר אותה. בכל אופן, בהתחלה, היצירה הזאת נשמעה לי פשוט יפהפיה, אבל עכשיו, מרוב שכבר תרגלתי אותה כל כך הרבה, אני מתחילה לא לסבול אותה וגם צצים לי כל מיני טעויות ואני מרגשיה שזה מתדרדר ולפעמים אני פשוט קמה מהפסנתר מאוד מתוסכלת ולא ממש יודעת איך להתגבר על זה. העניין הוא שהאודישן בשבוע הבא ואני לא רוצה להרוס את זה בדיוק עכשיו. ההפך, אני רוצה לשפר את זה עד כמה שרק אפשר, אבל אני מרגישה שאני רק עושה ההפך.... אני לא יודעת מה לעשות, מקווה שאולי תוכלו לתת לי כמה עצות. תודה מראש לכולם!

 

[נירס123]

........

טוב, קודם כל זה נישמע מאוד רציני! עבדת קשה בשביל היצירה הזאת שהיא באמת יפה ד"א... עבדת בשבילה יותר מחצי שנה לפי מה שאת אומרת ולא מגיע לך להיכשל!!! האמת היא, גם אני, אחרי שאני מנגן הרבה זמן את אותו דבר אני גם מתחיל לשנוא את היצירה למרות שבהתחלה מאוד אהבתי אותה ורציתי להגיע לרגע שאני אנגן אותה בשלמותה...! תשבי בנחת ליד הפסנתר ותנגני את היצירה הנ"ל אם יש טעות, לא נורא זה קורה תמשיכי הלאה בלי לוותר ולבי להתייאש. אני בטוח שאת מנגנת אותה יפה מאוד... אמרת שתי יצירות... מהי היצירה השנייה? שיהיה לך המון המון המון בהצלחה!!! איזה בצפר זה? את יכולה לפרט? תודה

 

[Julia16]

היי ניר! קודם כל, תודה רבה!

אני ינסה לעשות את מה שהצעת. היצירה השנייה שאני מנגנת היא The greatest love of all של וויטני יוסטון, אם אתה מכיר. יצירה מאוד חביבה ורומנטית, ואיתה אין לי בעיה ואני מאוד אוהבת לנגן אותה (בחרתי ביצירה פופולרית כי היה צריך ניגוד בין שתי היצירות). הקולג' שאני הולכת אליו הוא הקולג' למוזיקה של ניוקאסל, אנגליה, שזה איפה שאני גרה. שוב פעם תודה על העידוד, מקווה לכתוב פה בקרוב!

 

[shykedmi2]

אני מבין אותך לגמרי...

אולי את צריכה להקשיב לעוד כמה ביצועים אחרים. למצוא מחדש את היצירה, את המוסיקה שבפנים. כך או כך, בשורה התחתונה, ואת יודעת את זה גם, את צריכה לדעת את הטקסט בצורה מושלמת, וכשאת עולה על במה ומנגנת אותו, ליצור את המוסיקה הכי שמיימית שרק את יודעת איך. אין הרבה דרכים אחרות. או שפשוט, תעשי את ההפך הגמור (ואולי המסוכן, תלוי מי האדם שמבצע) ואל תגעי ביצירה עד יומיים או שלושה לפני הבחינה. תני לעצמך להתאוורר. לחנוק את עצמך לא יעזור לך בכלום. זה המקסימום שאני יכול לייעץ לך, ואני בטוח שבבחינה את תנגני מצויין. בהצלחה ענקית! שי

 

[Julia16]

היי שי... אתה צודק בקשר למה שאמרת

על לעשות הפסקה עם היצירה ולהתאוורר ממנה קצת. אני חושבת שזה מה שאני יעשה. בקשר להופעה, תמיד שאני מופיעה אני עושה את זה בצורה הכי טובה שאפשר ומנסה ליצור את המוזיקה הכי טובה שאני יכולה. אני כבר יעדכן אותכם ואספר איך היה... בה-ביי! ליבי

 

[נירס123]

את גרה באנגליה?

את גרה בניוקאסל? יש לי חבר שגר בניוקאסל! מה שמו של הקולג'? שיהיה לך הרבה הרבה הרבה הרבה בהצלחה!!!! את ישראלית? או.....?

 

[Julia16]

כן, אני גרה באנגליה, בניוקאסל

כבר 3 שנים ואני 100% ישראלית! הקולג' זה Newcastle collage למען האמת הקולג' עצמו הוא לא רק של מוזיקה אבל יש שם מחלקה מיוחדת למוזיקה. לומדים שם מלא דברים שקשורים למוזיקה- הפקה, הלחנה, תאוריה, נגינה בלהקה ועוד.. אני ממש מקווה להתקבל כי שמעתי שהמורים שהולכים ללמד שם הם מוזיקאים מקצועיים שהיו מנגנים בלהקות בשנות ה80 וכל זה..אז זה צריך להיות ממש סבבה ומעניין. ומי זה החבר שלך?? אתה יכול בבקשה לתת לי דרך להתקשר איתו? אני לא מכירה פה שום ישראלים ואני מתה לדבר עם איזה מישהו בעברית! בה-ביי ליבי

 

[נירס123]

החבר שלי הוא...

לא ישראלי... הוא אנגלי\בריטי... הוא זקן...(58)... הבצפר נשמע ממש ממש נחמד..! קוראים לך...ליבי?? למה לא בחרת ללמוד בבצפר בארץ? לא שזה ענייני לכל אחד יש את השיקולים שלו...אבל בכל זאת.? את בת 16? Julia16 מכאן הגעתי לשאלה.....

 

[Mr Peiser]

גם אני מזדה לגמרי..

אני עובד עכשיו כבר שלושה חודשים על שלוש יצירות של ג'ופלין שאני צריך לנגן בקונצרט עוד שבוע. בהתחלה ממש התלהבתי והייתה לי מוטיבציה גבוה להתאמן עליהם, ועכשיו המנגינות האלה כבר אפשר לומר יוצאות לי מכל החורים. לדעתי מה שקורה זה שפשוט אחרי זמן מסוים שכבר מנגנים את היצירה באופן הטוב ביותר מתחילים להשתעמם ממנה, ואז כשמנגנים אותה שוב והיא כבר לא מעניינת (כי שמעתי אותה יותר מידי פעמיים וכי כבר אין לי דברים להתרכז בהם כדי לשפר אותם) נכנסות כל מיני טעויות קטנות ומעצבנות, שנובעות פשוט משיעמום שגורם לאי ריכוז במנגינה. הדרכים לפתרון הבעיה שאני משתמש בהם: 1. כפי שהוצע כאן כבר פעם, לעזוב את היצירה עד כמה ימים לפני הקונצרט ורק אז לחזור לנגן אותה. 2. לנגן בפני קהל. כשמנגנים לפני קהל הדבר מוסיף הרבה יותר עניין וריכוז לנגינה. מנסים לעשות את הכי טוב שאפשר. אפשר להאתמן ככה, להביא קהל מאולתר של כמה חברים או קרובי משפחה, ולהגיד להם פשוט לשבת ולהקשיב, אני בטוח שאז תהיי הרבה יותר מרוכזת בנגינה ולא תעשי טעויות שכבר ידעת כיצד לדלג עליהן זמן רב קודם לכן. שיהיה לך בהצלחה בבחינות, ומקווה שעזרתי!

 

[shykedmi2]

יש אבל דבר אחד שאני לא מסכים איתו..

עם כל העניין של המיצוי של יצירה. אני לא חושב שאפשר למצות יצירה. גם אתה חושב שמיצית. מיצוי של יצירה בא לידי ביטוי כאשר חשבת על מעבר בין כל תו ותו שאתה מנגן, על פיסוק של כל פראזה ופראזה (בשתי הידיים כמובן!), באופי נגינה, בפרשנות. כי מה שאנחנו, המוסיקאים, אמורים לעשות עם יצירות שניתנו לנו לנגן, הוא לספר את הסיפור בצורה הטובה ביותר. זה אומר לגבש את דעתנו על הסיפור, ולבצע אותו. גיבוש דעה על סיפור יכול לקחת המון המון זמן. כמו שליבי אמרה, היא עבדה על היצירה שלה כחצי שנה. אלה טווח הזמנים, ואפילו יותר, אשר נדרשים למוסיקאי ממש "למצות" יצירה, אם יש בכלל דבר כזה. אני לא יודע מה איתכם, אבל כשאני מנגן יצירה קלאסית, תמיד אני מגלה אותה מחדש. תמיד אני מנסה להביע את עצמי מחדש בצורה שונה. אולי זה נובע מלימודי הג'אז שעברתי, והמוסיקה הקלה והאלתורית שאני מנגן בד"כ. אבל ככה זה גם במוסיקה קלאסית. הרי, אי אפשר לצפות שכל פעם מחדש אתה תרגיש אותו הדבר, תרצה לספר את אותו הסיפור. כך שזה לא תמיד רלוונטי, אותו מיצוי של יצירה שהזכרתי. אם כך, אני טוען לשני דברים. האחת, היא דרך אשר באה למצות את היצירה עד תומה, ולדעת בכל שניה נתונה מה אני אמור לעשות, ואז לבצע את זה בסופו של דבר כפי שתוכנן. האפשרות השניה, היא להיות מחובר לרגשות, ולדעת איך אתה מרגיש עכשיו, ואיך אתה רוצה לבצע את היצירה ברגע זה. אני חושב שאני מסכים עם הדרך השניה. זה לא אומר אבל שאני לא אלך ואבדוק את עצמי על כל פראזה ופראזה וכו'. כנראה שזה לא סותר את עצמו. אפשר לחתור למיצוי היצירה מבחינה טכנית ודידקטית, ואז, כאשר באים לנגן, לתת דרור לנפש ולצאת החוצה עם היצירה. לא תמיד זה מצליח כמובן, כמו שלא כל אלתור בג'אז מצליח. כי לא תמיד אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לתת משהו טוב. אז יש את אלו שעובדים לפי סכמות (מקביל לאותה הפרשנות המדוייקת של המוסיקה הקלאסית, אותה ידיעה טכנית גרידא), ואז גם כשהם מרגישים לא טוב, הם יודעים מה לעשות בשביל שזה יישמע טוב. בג'אז זה מגונה. בקלאסי האמת גם. אני בכל אופן, תמיד מנסה להמציא את עצמי מחדש, ולהמציא את היצירה מחדש. שזה לא יישמע אותו הדבר. היום, בכל אופן, אני מקשיב למורה כמובן, כדי לשלוט בטכניות של היצירה נטו. כשאני אסיים עם זה, אני אעשה עם היצירה מה שארצה.

ואגב, אם את הולכת בדרך הזאת. ליבי, לעולם לא יימאס לך מהיצירה, ואת אף פעם לא תפחדי מאודישנים, כי את הנפש שלך את מכירה, ואת הפרשנויות שלך את אוהבת, ולכן אין סיבה לחשש. אני יודע שאני מעולם לא פחדתי לפני אודישנים, כי ידעתי למה הנפש שלי מסוגלת, ומה היא מוציאה כשאני מחבר בינה לבין המוסיקה. סתם הרגשתי רצון לחלוק איתכם את השקפתי על הנושא.

 

[Noopy]

לדעתי...

את לא צריכה לנגן את היצירה מההתחלה עד הסוף כל הזמן, אלא לנגן קטע אחר קטע ואז לנגן את היצירה בשלמותה. אני בטוחה שאת יודעת לנגן אותה טוב מאוד, אבל בכל מקרה את צריכה לעבוד עלייה לאט לאט.