האזרח דרור
New member
אולי בעצם אין שמאל בישראל
ואולי זה דווקא לא כל כך רע כמו שזה נשמע. הימין הכלכלי צודק (באופן חלקי) - המשנה הפוליטית - כלכלית של השמאל הישן - המפלגות הסוציאל דמוקרטיות - פשטה את הרגל. ברה"מ שהיתה המודל של רוב השמאל, אינה מקובלת על רוב האנשים שהם כיום שמאל. הימין נשאר עם מודל של "שוק חופשי" עד כמה שיש במודל הזה עיוותים וסתירות פנימיות (כדי שהשוק ישאר חופשי מישהו צריך להתערב בו ). השמאל נותר מבולבל - לא רק אצלנו - אלא גם בגרמניה, או בבריטינה - היכן שאין כיבוש ואפשר למקד את כל החשיבה בנושאי כלכלה ופוליטיקה (דרך קבלת ההחלטות). סקירה קצרה של מפלגות ציונית בארץ מראה שללא חד"ש - שאינה ציונית- אין מפלגת שמאל אמיתית: הליכוד והעבודה - אין להם מצע כלכלי אמיתי. הם נעים ריקוד טנגו של קודם נראה מה קורה ואחר כך נחשוב. מנסים "להצמיח" את הכלכלה, ולשרוד איכשהו. מה מסתמן בקו האופק- זה לא מעניין אותם בכלל. שינוי - זאת מפלגת ימין קלאסית. היא בשמחה תעודד את כוחות ה"שוק החופשי" לקבל נתחים גדולים יותר ויותר מהמדינה. שינוי מצהירה שהיא בעד המעמד הבינוני - אבל המעמד הבינוני נשחק הן אצלנו והן בכל שאר העולם בגלל המדיניות הכלכלית הנאו- ליברלית שמגדילה את ההכנסות של המתפרסנים מהון ואלו הקרובים אליהם (פיתוח ומחקר, ניהול, שיווק) ומורידה את ההכנסות של מי שמתפרנס מעבודה. שינוי אינה שונה בהרבה מהתאום הסיאמי שלה- ש"ס גם היא בטווח הארוך רק תפגע במצביעים שלה. מרץ - את מה ששינוי עושה בשמחה, מרץ עושה במשיכת כתפיים, ואמירת "נו טוב, מה לעשות. מרץ מצהירה שהיא בעד שוק חופשי, תוך שמירה על זכויות חברתיות מטעם המדינה. במילים אחרות, המשך ההתדרדות של המדינה הסוציאל דמוקרטית לעבר האופק הנאו - ליברלי. הטעות של הסוציאל דמוקרטים וכיום של רוב האנשים היא המחשבה שהמדינה היא כוח חזק מספיק כדי לעצור את הכוחות ההרסניים של ההון. אבל מה שהשתנה ב 20 השנים האחרונות הוא שההון גדל והתחזק, בעוד המדינות הקטינו את היכולת שלהם להתערב בכלכלה בצורה יזומה, היכולת שלהן להשפיע בתור מדינות לאומיות על כלכלה בינלאומית הלכה וירדה פלאים: הדבר דומה לכך שראש עיריית בית שאן ינסה להשפיע על המדיניות הכלכלית של נסטלה - אוסם או עלית- שטראוס. האופק הכלכלי שאליו הולך העולם כיום ברור לכל מי שאמיץ דיו להסתכל קדימה מהקטר הקידמי - כלכלה ריכוזית לא פחות מהכלכלה של ברית המועצות, עם מחוייבות קטנה מאוד של התאגידים כלפי האזרחים והמדינות , ועם מחלות דומות לאימפריה הסובייטית (קולוניליזם, הרעבה של מיליוני אנשים, אמצעי שליטה בהמון וכו´). ברית המועצות והכלכלה הסופר - קפיטליסטית אינם רק שני קטבים בין "כלכלת שוק חופשי " לבין "כלכלה ריכוזית", אלא מהווים שניהם גם קוטב אחד - של ריכוז הכוח. מה שצריך להוות את האלטרנטיבה הוא ביזור הכלכלה, הפוליטיקה והתרבות. לא מדינה דיקטטורית שתפקח על הון דיקטטורי כי אם אוסף של קהילות המקבלות החלטות בדמוקרטיה ישירה, שולטות על אמצעי הייצור שלהן, ועל אוטונומיה תרבותית. נשמע כמו חלום (או כמו סיוט)? הגידו אתם - איזו ברירה אחרת קיימת?
ואולי זה דווקא לא כל כך רע כמו שזה נשמע. הימין הכלכלי צודק (באופן חלקי) - המשנה הפוליטית - כלכלית של השמאל הישן - המפלגות הסוציאל דמוקרטיות - פשטה את הרגל. ברה"מ שהיתה המודל של רוב השמאל, אינה מקובלת על רוב האנשים שהם כיום שמאל. הימין נשאר עם מודל של "שוק חופשי" עד כמה שיש במודל הזה עיוותים וסתירות פנימיות (כדי שהשוק ישאר חופשי מישהו צריך להתערב בו ). השמאל נותר מבולבל - לא רק אצלנו - אלא גם בגרמניה, או בבריטינה - היכן שאין כיבוש ואפשר למקד את כל החשיבה בנושאי כלכלה ופוליטיקה (דרך קבלת ההחלטות). סקירה קצרה של מפלגות ציונית בארץ מראה שללא חד"ש - שאינה ציונית- אין מפלגת שמאל אמיתית: הליכוד והעבודה - אין להם מצע כלכלי אמיתי. הם נעים ריקוד טנגו של קודם נראה מה קורה ואחר כך נחשוב. מנסים "להצמיח" את הכלכלה, ולשרוד איכשהו. מה מסתמן בקו האופק- זה לא מעניין אותם בכלל. שינוי - זאת מפלגת ימין קלאסית. היא בשמחה תעודד את כוחות ה"שוק החופשי" לקבל נתחים גדולים יותר ויותר מהמדינה. שינוי מצהירה שהיא בעד המעמד הבינוני - אבל המעמד הבינוני נשחק הן אצלנו והן בכל שאר העולם בגלל המדיניות הכלכלית הנאו- ליברלית שמגדילה את ההכנסות של המתפרסנים מהון ואלו הקרובים אליהם (פיתוח ומחקר, ניהול, שיווק) ומורידה את ההכנסות של מי שמתפרנס מעבודה. שינוי אינה שונה בהרבה מהתאום הסיאמי שלה- ש"ס גם היא בטווח הארוך רק תפגע במצביעים שלה. מרץ - את מה ששינוי עושה בשמחה, מרץ עושה במשיכת כתפיים, ואמירת "נו טוב, מה לעשות. מרץ מצהירה שהיא בעד שוק חופשי, תוך שמירה על זכויות חברתיות מטעם המדינה. במילים אחרות, המשך ההתדרדות של המדינה הסוציאל דמוקרטית לעבר האופק הנאו - ליברלי. הטעות של הסוציאל דמוקרטים וכיום של רוב האנשים היא המחשבה שהמדינה היא כוח חזק מספיק כדי לעצור את הכוחות ההרסניים של ההון. אבל מה שהשתנה ב 20 השנים האחרונות הוא שההון גדל והתחזק, בעוד המדינות הקטינו את היכולת שלהם להתערב בכלכלה בצורה יזומה, היכולת שלהן להשפיע בתור מדינות לאומיות על כלכלה בינלאומית הלכה וירדה פלאים: הדבר דומה לכך שראש עיריית בית שאן ינסה להשפיע על המדיניות הכלכלית של נסטלה - אוסם או עלית- שטראוס. האופק הכלכלי שאליו הולך העולם כיום ברור לכל מי שאמיץ דיו להסתכל קדימה מהקטר הקידמי - כלכלה ריכוזית לא פחות מהכלכלה של ברית המועצות, עם מחוייבות קטנה מאוד של התאגידים כלפי האזרחים והמדינות , ועם מחלות דומות לאימפריה הסובייטית (קולוניליזם, הרעבה של מיליוני אנשים, אמצעי שליטה בהמון וכו´). ברית המועצות והכלכלה הסופר - קפיטליסטית אינם רק שני קטבים בין "כלכלת שוק חופשי " לבין "כלכלה ריכוזית", אלא מהווים שניהם גם קוטב אחד - של ריכוז הכוח. מה שצריך להוות את האלטרנטיבה הוא ביזור הכלכלה, הפוליטיקה והתרבות. לא מדינה דיקטטורית שתפקח על הון דיקטטורי כי אם אוסף של קהילות המקבלות החלטות בדמוקרטיה ישירה, שולטות על אמצעי הייצור שלהן, ועל אוטונומיה תרבותית. נשמע כמו חלום (או כמו סיוט)? הגידו אתם - איזו ברירה אחרת קיימת?