אולי ההרגשה הקצת כבדה שלי אינה במקום.

ornme

New member
אולי ההרגשה הקצת כבדה שלי אינה במקום.

הגיעו לארץ ילד שלי ואשתו. (כמובן לא ילד, איש צעיר ואני אמא שלו)
מרחוק, מתגוררים בארץ רחוקה. מתארחים כאן פעם ב, לעיתים רחוקות מאוד.
סידורי הלינה בבית שלנו סבירים, אבל אי אפשר לומר נוחים מאוד. לא ממש נעים לארח כאן זוג צעיר בסמיכות (מביכה) לילדה מתבגרת שאמנם יש ביניהם היכרות מנומסת, אבל בפועל אין ביניהם קירבה – בני כבר לא התגורר בבית כשהאיש שלי נכנס לחיי.

קבענו שיגיעו לשני לילות במהלך השבוע הקרוב. בשאר השבוע הם בערים אחרות ומיד אחרי ליל הסדר חוזרים לאותה ארץ רחוקה.
חשוב לי שיהיה כאן. יש לנו המון דיבורים שלנו, בלי מעורבויות של עוד אנשים, קרובים ככל שיהיו.

האיש שלי החליט שהילדה מגיעה אלינו לכל חופשת הפסח, חוץ מליל הסדר שהיא חוגגת עם האקסית.
כשהפניתי את תשומת ליבו לכך שבאותם יומיים שבני ואשתו ילונו כאן רצוי שהיא לא תלון כאן, לא נעניתי בתגובה מתחשבת... הוא "שקל" איזשהו פתרון, אבל אני יודעת בוודאות שזה לא פתרון ישים ושפשוט לא תהיה שום תגובה מתחשבת. נעמוד בפני עובדה קיימת וזהו.
הוא לא מסוגל לומר לילדה שלא תגיע לכאן. גם אם זה רק יומיים שלאחריהם הכל כרגיל.
חייבת לציין שהאיש לא תאם איתי מראש את שהות הילדה כאן, כי בדרך כלל אני לא מבקשת שיהיה תאום כזה – אחרי הכל זה בית של אבא שלה והיא מגיעה מתי שהיא רוצה, ונדיר שבני מגיע לארץ, לעיר מגוריי, ליותר מכמה שעות.

יש לי תחושות של הבית לא הבית שלי , שזכויותיי נפגעות.
לא חושבת שאם פעם בכמה שנים אני מבקשת שהילדה לא תגיע ליומיים מתוך כל החופשה זה מוגזם.
ויודעת בוודאות שהנוכחות שלה בבית תיפגע באיכות השהיה שלו כאן.
 
מבקשת הבהרה לפני תגובה

איך "הפנית את תשומת ליבו" לבעיה?
האם ממש דיברתם על זה והסברת לו מה הקשיים שאת צופה?
כי לפעמים הגברים האלה... איך לומר... לא ממש מבינים עד שלא מסבירים להם בפרוטרוט
 

ornme

New member
מכירה את ההבנה הגברית הזו...

דיברתי מאוד ברור. בעדינות. רק הדגשתי כמה חשוב לי להיות רק עם הבן ולכן לא רוצה שהילדה תבוא.
 

poly1982

New member
אני חושבת שאת צודקת

אם מדובר בנערה בוגרת, לא ילדונת, אפשר לצפות שתבין. הבקשה כמובן צריכה להגיע מהאיש שלך.
שווה לנסות לדבר איתו שוב אולי?
אני יכולה רק לספר בתור מישהי עם אח שחי בחו״ל, דחינו השנה שיפוץ בבית (שבמהלכו היינו אמורים להתנחל אצל אמא שלי לתקופה של בערך חודש וחצי-חודשיים) בגלל שאחי הגיע בתקופה הזאת עם הילד שלו וכמו תמיד התארח אצל אמא שלי. בתיאוריה אפשר היה להצטופף שם, אבל לא רציתי שאמא שלי תרגיש שהיא צריכה לתמרן בין כולנו. גם צפוף, גם קצת מלחיץ בשבילנו (לא סתם אומרים שיש זוגות שמתגרשים על רקע שיפוצים...) ובנוסף התינוק שלי שדורש המון תשומת לב, שפתאום ממוקדת בו ולא באחיין שלי...
מה שאני מנסה לומר זה שבשביל מי שחי בחול - לפחות אצלנו, נהוג לעשות ויתורים.
 

ornme

New member
ובמקרה הזה שלי הם לא אח ואחות

ואפילו לא קרובים. מכרים מנומסים... נראה לי שאני רגע לפני ריב.
אנחנו לא רבים הרבה, אבל כל ריב, כשקורה, הוא מלחמה.
אנסה לדבר איתו שוב, זה קשה כי הקטנה כאן ושומעת...
 

poly1982

New member
מכיוון שגם בן הזוג שלי

סובל לעיתים מ״קשיי קליטה״, (בלי קשר לבת שלו בכלל, בשלל נושאים מגוונים) אם אני רוצה למנוע מריבות אני לפעמים פשוט כותבת לו. פעם זה היה על פתק, היום במייל / וואטסאפ. לפעמים זה קל יותר כך.
 

ornme

New member
יכול להיות שהכתיבה מקילה על מצבים מסויימים,

ובהחלט אשתמש בעצתך בקשר לדברים אחרים.
כאן, בגלל שמדובר בגבול עדין בין להקל עלי לבין לדחות את הילדה, חייבים לדבר פנים אל פנים וללבן את הדברים.
נכון שהילדה בוגרת וכבר אפשר לשוחח איתה, יכול להיות שהיא תבין, אבל שיחה שכזו איתה עלולה להשאיר אצלה כל מיני תחושות שעדיף שלא יהיו - הרי כל כך פשוט לומר "אני צריך לנסוע היום ל------- אולי אקפיץ אותך הביתה לאימא ואחזור לאסוף אותך לכאן עוד יומיים? תוכלי להיפגש עם קרין ורוני כמו שרצית אתמול ובינתיים ornme תכין לך את העוגה / מרק / קציצות שאת אוהבת ". מה רע להציג את זה כך בלי כל המורכבות שלא ממש מעניינת אותה...
וכולם יצאו מרוצים.
אבל הוא חושב בצורה גברית כזו... "ניקח שקי שינה ונישן בים". ממש אופציה ראלית.
 

kisslali

New member
לא חייבים לדבר בבית

מה שאני שומעת זה ש-95% מהזמן את נותנת הרבה מעבר לחלקך בזוגיות בכל מה שקשור לילדה. מותר לך להחליט מתי זה חוזר ל-50% השקעה.
הבקשה שלך סבירה לגמרי ואם זוגך לא שש לשתף פעולה, תהיי יותר ברורה וחד משמעית.

היו מקרים בהם שלחתי את הילדים שלי לישון אצל חברים כי היו אורחים בבית, אני בטוחה שהילדים שלי לא הרגישו כמו ילדים סוג ב', לא חוו דחייה ולא נגרמה להם שום טראומה.
אולי יש מקום להזכיר שלשניכם יש ילדים, כמו ששלו מרכז עולמו, גם שלך...

שאלה: הבית בו מדובר הוא של שניכם? ובלי קשר, אתם משקיעים משאבים זהים בבית המשותף?

ללי
 

ornme

New member
אני משקיעה הרבה בליצור לילדה בית כאן. וזו הפעם הראשונה

שאני מבקשת ממנו משהו כזה.
הבית הוא על שמי ואנחנו לא משקיעים משאבים זהים בבית עצמו.
יש לנו חלוקה ברורה בענייני תשלומי חשבונות. את התחזוקה אני מממנת. בזמנו עשיתי סדר בכל העניינים הרכושיים בהנחיית עורך דין, כולל הסכמי ממון של שנינו וצוואות ואני פועלת על פי הנחיות אלו, עם רענון תקופתי. מימון התחזוקה על ידי (כולל שיפוצים, אם נדרשים) הוא בעצת עורך הדין.
האיש משלם לי מעין שכר דירה - שוב, בעצת עורך הדין.
דרך הפעולה המדוייקת שקבענו מלכתחילה, מונעת ויכוחים. הצד הכלכלי בהיר לחלוטין.
בעיני הדיוק הזה הכרחי. אני חושבת שיש לי אחריות להשאיר את רכושי לילדיי ונכדיי, ולא לילדיו של האיש שלי, וילדים משותפים לעולם לא יהיו לנו, זה היה ברור לשנינו מלכתחילה.

לעולם לא אומר לו "זה הבית שלי ואני קובעת" לגבי משהו שקשור לילדה. הפעם אמרתי :"אף פעם לא ביקשתי, מדובר רק ביומיים, בבקשה תבין."

ברגעים אלו התנהל כאן ויכוח, הקטנה ישנה בחדרה, הקולות במטבח התגברו ואני פרשתי מהויכוח בכדי לא להעיר אותה, ועוד בסוג של ויכוח שעלול לפגוע בה. האיש מבין, כמובן, הוא אומר שמבין ושיעשה מה שהוא יכול, וכאן הבעיה.
כי בעצם הוא משאיר את זה פתוח, בלי פיתרון אמיתי, ואני חוששת שאז ברגע האחרון, תוצנח עלי סוג של ברירה שתראה כמו קיפוח של הילדה. ואני כמובן אתקפל, כי המצפון ייסר אותי (בעצם בגלל זה כתבתי כאן, כי איפשהו מרגישה כאילו פוגעת בילדה וזקוקה לגיבוי רוחני...).
 

kisslali

New member
אז הנה כמה נקודות לשיחה מול האיש

בואי נתחיל מזה שכמו שכתבתי קודם, יש לך את הגיבוי שלי לבקשתך, לדעתי היא לגמרי מוצדקת.

אומרת שוב שבאמת עדיף שלא תדברו על זה בבית. ההתעקשות לנהל את השיחה במקום ובזמן נפרד, תדגיש כמה זה חשוב לך.

אני מבינה שלעולם לא תגידי לו "זה הבית שלי ואני קובעת" אבל המחיר הוא שכשזה מתאים לו, לפחות בכל מה שקשור לביתו, זה הבית שלו טיפונת יותר משזה הבית שלך. להשאיר את זה פתוח זה בעצם לא להענות לבקשתך.

אני גם מבינה את פירוט השיקולים ושואלת: האם נכון לתת לאדם יחס שהוא לא נותן לך בחזרה?

לי נראה שהוא עושה מניפולציה שהיא בעצם הפוך על הפוך. את מתקפלת בגלל המניפולציות שלו ועם כל השכנוע העצמי בעולם, הטינה כלפיה תווצר בדיוק בגלל זה והתוצאה היא שתהיי פחות אכפתית כלפי הילדה.

אני חושבת שאם ברור לך שתוותרי, עדיף מראש לא לבקש. וסליחה על העברית המבולבלת אני אחרי משמרת לילה


ללי
 

ornme

New member
ממש לא ברור לי שאוותר. והאי בהחלט מנסה\ ינסה

מניפולציות.
הוא יודע שקשה לי לעמוד בפני מסכנות, ואני חושדת בו שהוא עכשיו בונה תרחיש שכולל מנה גדושה של מסכנות, על מנת שאראה כמה שהילדה והוא מסכנים וארחם עליהם.
אבל מנגד עומדים לא רק אני ורצונותיי, אלא גם הבן שלי, וכאן כבר לא עובדים עלי כל מיני דברים. כאן עובר גבול.
זה נכון שכשמתבצעות מניפולציות בעניין הילדה, זה יוצר אצלי טינה נגדה ללא כל אשמה שלה...
ולא מצליחה לנהל שיחה מחוץ לבית כי הילדה כאן ולא נצא כשהיא כאן.
בכללי - כולה יומיים... איזו דרמה נהייתה...
 
כנראה שלעולם אהיה כאן בדעת מיעוט בעניין הזה

בעיני בית של הורה הוא בית של ילד
לא יכולה לתאר לעצמי מצב שבו אני אומרת למישהו מהילדים שלי (או של בעלי) לא להיות בבית שלו, ולא משנה מה הסיבה
אם את רוצה ליצור זמן איכות עם הבן שלך וחשוב לך שזה יהיה בלעדיה, אני חושבת שאתם אלה שצריכים לצאת מהבית. לחילופין, אפשר שבעלך ייקח את הבת שלו ליום כיף מחוץ לבית. אבל בעיני אי אפשר להגיד לה לא לבוא לבית שלה.
חייבת להגיד שזה אפילו קצת מוזר בעיני. אני חושבת על הילדה שלי מהנישואים הנוכחיים, שגרה איתי ועם בעלי 100% מהזמן, ונניח אני מתארת לעצמי סיטואציה שהבן שלי מנישואי הקודמים עבר לגור בחו"ל, ואז מגיע ליומיים. האם אני אגיד לה שתלך לישון אצל סבתא או אצל חברה ליומיים האלה? ברור שלא, הרי זה הבית שלה...
בהתחלה רציתי להגיד שבעיני אין הבדל בין השניים, אבל אני מתחרטת ואומרת שכשמדובר במשפחה מורכבת על אחת כמה וכמה ילדים צריכים להיות בטוחים שהם רצויים כל הזמן.
 

ornme

New member
פניתי לכתוב כאן על הנושא הזה מהסיבה שזה קונפליקט,

קודם כל ביני לביני, ואני זקוקה לדעות נוספות...
נכון, לא אומרים לילד לא להיות בבית שלו. גם לילדים שלי לא אומרים את זה, וגם כשהם לא ילדים.
(גם ילדיו הבוגרים של האיש שלי מגיעים לכאן כמין מקלט, אמנם לעיתים רחוקות, אבל קרה פעם פעמיים. והם מתקבלים בזרועות פתוחות)
ואם קורה מקרה שצריך לחלק לוחות זמנים - זה לא אומר שמגרשים מישהו.

אפשר פשוט לחלק את הנוכחות שלה כאן באופן שונה, מכל מיני סיבות שקשורות לסידורים של האיש.
לא בדיוק באים ואמרים לה "תלכי מכאן כי את מיותרת". בחיים איש לא יאמר לה משהו שיכול להתפרש ככזה.

וישנה העובדה הבסיסית שהילדה מגיעה לכאן מביתה של האקסית שהוא למעשה הבית בו היא נמצאת רוב הזמן. יש לה בית אופציונלי להיות בו, היא לא בדיוק "נזרקת לרחוב".
הבן שלי מגיע לבית ילדותו. הבית בו גדל. לאמא שלו. אחרי המון המון זמן שלא היה כאן - אז מה, הוא ילך לבית מלון כי בדיוק באותו זמן האיש שלי החליט באופן די שרירותי, בלי סיבה מיוחדת, שהקטנה תהיה כאן?
לא חושבת שזו התנהלות שאני מקבלת.
אבל
תוך כדי כתיבה כאן, מתבהר לי שאני צריכה להיות יותר תקיפה בעניין הזה. האופציה של הבן שלי בבית מלון ממש מרגיזה אותי...
 

poly1982

New member
תשמעי

בגדול ובאופן עקרוני - אני מסכימה איתך. בית של הורה הוא בית של ילד.
אבל... אם הוא גם הבית של הבן של ornme (אגב, איך מבטאים בעברית?), ומדובר במקרה חד פעמי, אז אני חושבת שיש מקום להראות גמישות. ומדובר בסה"כ ביומיים. אפשר למצוא סידור אחר.
אגב, הרעיון שהבעל יקח את הבת ליום / יומיים כיף מחוץ לבית הוא מצויין בעיניי. יכול להיות שזה הפתרון.
 
אני מנסה לאמץ את הגישה הזאת שלך

שבשכל מאד מאד הגיונית בעיניי, אבל בלב והמציאות פחות עובדת בינתיים
אבל מוכרחה לומר שמאז ש"קראתי אותך" בפעם הראשונה אני פועלת כך.
לפעמים מתוך שלא לשמה בא לשמה.
 

ornme

New member
האיש שלי החזיר את הילדה וכשבני

יסע היא תחזור.
השאירה בקשה למאכל שרוצה שיחכה כאן.
כשנכנסתי לחדר לסדר מיטה לבן ואשתו, קיבלו את פני מצעים ריחניים שהאיש הכין לבני.
רווח לי מאוד...
 
למעלה