אולי הלילה, אולי החושך, אולי השקט
אולי כל אלה ביחד, יש בהם משהו שמאפשר להיות עם הכאב של הגעגועים שחורצים חריצים עמוקים בתוך הנשמה. כאב שאיש לא רואה אותו, איש לא מבחין בו, הוא פנימי כזה, הוא שקט וללא קול. לכאב הזה כאילו יש חיים משלו. הוא בא מאיזה מקום עמוק עמוק, שעדיין לא כוסה בשום שיכבה מגנה, מהמקום שנפער, הוא מציף, הוא עושה שיהיו דמעות, ובשעה כזו אני כמעט יכולה לגעת בו, בכאב הזה, כל כך מוחשי ומכאיב, ומציף ואולי כי חושך, אני נותנת לו מקום ולא נלחמת בו, ויודעת שככה זה בסדר, שאי אפשר אחרת, שזה חלק מהעניין הזה של לאבד מישהו שאני אוהבת בכל נימי נפשי ויודעת שעוד זמן הוא יניח לי ויבחר שוב את הזמן מתי לשוב בעוצמות כאלה.
אולי כל אלה ביחד, יש בהם משהו שמאפשר להיות עם הכאב של הגעגועים שחורצים חריצים עמוקים בתוך הנשמה. כאב שאיש לא רואה אותו, איש לא מבחין בו, הוא פנימי כזה, הוא שקט וללא קול. לכאב הזה כאילו יש חיים משלו. הוא בא מאיזה מקום עמוק עמוק, שעדיין לא כוסה בשום שיכבה מגנה, מהמקום שנפער, הוא מציף, הוא עושה שיהיו דמעות, ובשעה כזו אני כמעט יכולה לגעת בו, בכאב הזה, כל כך מוחשי ומכאיב, ומציף ואולי כי חושך, אני נותנת לו מקום ולא נלחמת בו, ויודעת שככה זה בסדר, שאי אפשר אחרת, שזה חלק מהעניין הזה של לאבד מישהו שאני אוהבת בכל נימי נפשי ויודעת שעוד זמן הוא יניח לי ויבחר שוב את הזמן מתי לשוב בעוצמות כאלה.