אולי זה הרגשנות ואולי זה לא המקום אבל...
הבחור שלי טס לחו"ל מהעבודה שוב.
אני דווקא מפרגנת מאוד, הוא עובד קשה ולא נהנה מהטיסות האלו בעצמו אז חשוב לעודד, ותכלס אחרי פעמיים שזה כבר קרה זה לא מפחיד או מטריד אותי יותר מדי במובן היומיומי. מה גם שיש לי עיסוקים משלי אז זה לא כאילו אני יושבת בבית ומחכה שישוב.
אבל...
ההתראה על הטיסה הייתה מהיום למחר, כלומר ביום הזיכרון דיברו איתו והיום בלילה הוא כבר על המטוס. הוא היה כזה מקסים והתקשר לשאול אותי אם לומר להם כן או לא כי הוא לא זכר אם קבענו עיסוקים לסופ"ש - כאילו שהייתי אומרת לו שיישאר! אז מה אם יש עיסוקים? דוחים, זה עבודה זה לא הנאות, זה חשוב!
היום היינו אצל המשפחה שלו במנגל ומפה לשם יצא שרצנו מהר הביתה, הזמנתי לו מונית, ארגנו לו את המזוודה והופ! הוא טס לי מהעיניים (תרתי משמע). פתאום נהיה לי שקט בבית ורק החתולה מארחת לי חברה וגם היא קצת אבודה פה בכל המרחב הזה ולא מבינה לאן הוא הלך... פתאום העזיבה נעשתה ממשית.
בטח מחר אני ארגיש פחות נסערת מזה, אבל עכשיו הלבד הזה נהיה מאוד מוחשי, שמתי מוזיקה אבל גם זה לא ממלא את החלל. בדרך כלל בשעה הזו אנחנו יושבים איש למחשבו אחד מול השני בשולחן, הוא משחק או עובד או לומד ואני משוטטת וקוראת, אבל היום הכיסא ריק והמחשב שלו כבוי...
אני לא יודעת אם זה המקום לדבר בו על זה אבל הרגשתי צורך לחלוק.
הבחור שלי טס לחו"ל מהעבודה שוב.
אני דווקא מפרגנת מאוד, הוא עובד קשה ולא נהנה מהטיסות האלו בעצמו אז חשוב לעודד, ותכלס אחרי פעמיים שזה כבר קרה זה לא מפחיד או מטריד אותי יותר מדי במובן היומיומי. מה גם שיש לי עיסוקים משלי אז זה לא כאילו אני יושבת בבית ומחכה שישוב.
אבל...
ההתראה על הטיסה הייתה מהיום למחר, כלומר ביום הזיכרון דיברו איתו והיום בלילה הוא כבר על המטוס. הוא היה כזה מקסים והתקשר לשאול אותי אם לומר להם כן או לא כי הוא לא זכר אם קבענו עיסוקים לסופ"ש - כאילו שהייתי אומרת לו שיישאר! אז מה אם יש עיסוקים? דוחים, זה עבודה זה לא הנאות, זה חשוב!
היום היינו אצל המשפחה שלו במנגל ומפה לשם יצא שרצנו מהר הביתה, הזמנתי לו מונית, ארגנו לו את המזוודה והופ! הוא טס לי מהעיניים (תרתי משמע). פתאום נהיה לי שקט בבית ורק החתולה מארחת לי חברה וגם היא קצת אבודה פה בכל המרחב הזה ולא מבינה לאן הוא הלך... פתאום העזיבה נעשתה ממשית.
בטח מחר אני ארגיש פחות נסערת מזה, אבל עכשיו הלבד הזה נהיה מאוד מוחשי, שמתי מוזיקה אבל גם זה לא ממלא את החלל. בדרך כלל בשעה הזו אנחנו יושבים איש למחשבו אחד מול השני בשולחן, הוא משחק או עובד או לומד ואני משוטטת וקוראת, אבל היום הכיסא ריק והמחשב שלו כבוי...
אני לא יודעת אם זה המקום לדבר בו על זה אבל הרגשתי צורך לחלוק.
