אולי זה יעודד...
שלום לכולם... כבר הרבה זמן שאני מסתובבת כאן, אני לא משתתפת הרבה ,אבל קוראת ועוקבת אחרי כולכם. ורציתי לחלוק משהו,שאולי יעודד ,שאולי יראה ש..הכל פתוח. לפני שלושה חודשים ( הזמן רץ!!!!) חזרתי מטיול של שלושה חודשים באפריקה .היה מדהים, אני חושבת שבקלות אני יכולה להגדיר את הזמן הזה כזמן הכי מוצלח שהעברתי בחיים... גם זה היה בתקופה מעולה , הכל הסתדר לי טוב , התקבלתי לאן שרציתי הגשמתי את החלום של הטיסה ...מה עוד יכולתי לבקש. אבל זה נגמר . וכשחזרתי לארץ עברתי את התקופה הכי קשה שהייתה לי בחיים. חודשיים וחצי סבלתי. לא מצאתי את עצמי.. הגעתי למקומת כמו הפורם הזה ואחרים בחיפוש תשובות, תמיכה. איך שחזרתי ארצה התחילו לי התקפי חרדה. הרגשתי שאני מאבדת אחיזה בכל המציאות היפה שהייתה לי. האשמתי את עצמי, כעסתי על זה שאני חלשה כ"כ כשאין לי שום סיבה להיות. הרגשתי שנפגמתי. לא עשיתי כלום כמעט חודשיים. הייתי בבית, נלחמת עם עצמי. נאבקת להפסיק את ההתקפים. עובדת מפעם לפעם. יש פורם אחד שעזר לי מאוד . שם עברתי תהליך מאוד חזק של בדיקה עצמית. חיטטתי בפצעים שלא הייתי מודעת בכלל שהכאיבו לי . עשיתי את זה בצורה מבוקרת ואז יום אחד -הפסיקו ההתקפים. עשיתי לעצמי תקופת המתנה לראות אם יצאתי מזה -הקצבתי חודש והוא עבר חלק , במקביל התחלתי לצאת מהבועה שלי. ואז זה הגיע. אחרי שלושה חודשים- לפני ארבעה ימים , הרגשתי שנחתתי. פתאום הציעו לי עבודות, והדברים כמו מעצמם מתחילים להסתדר. היה לי נורא קשה. הרבה דברים שאתם כתבתם כאן ,דברים שהרגשתם חשתי גם.כל פעם כשקראתי הרגשתי הזדהות מתוך מצוקה לא מתוך מצב שלם. אבל דברים משתנים. לפעמים בלי שנעשה כלום ולפעמים תוך כדי מאבק קשה -בעיקר עם עצמך. אני גם מודעת לזה שיכול להיות שלא יצאתי מההתקפים לגמרי, אבל אני מרגישה שעברתי משהו. שאני קצת חזקה יותר. ושסוף סוף אני כבר לא במאבק עם עצמי. אבל אני לא יכולה להתנתק מהפורם...בגלל שעכשיו אני כל כך רוצה שאנשים יאמינו שהשינוי הזה בנמצא, שלא סתם אומרים תמיד בשביל לעודד- "הכל יכול להשתנות".. שזה באמת ככה!! מנסיון. אני אומרת לכם- שלשום כשאני עדין ישנה התקשרו אליי ושאלו אם אני מעוניינת להעביר חוג באומנות.. הרבה כסף.. אחלה עבודה.. דברים כאלו קורים. תאמינו. מאחלת לכולם רק טוב. שתצליחו במאבקים שלכם. אוהבת מאוד קיט
שלום לכולם... כבר הרבה זמן שאני מסתובבת כאן, אני לא משתתפת הרבה ,אבל קוראת ועוקבת אחרי כולכם. ורציתי לחלוק משהו,שאולי יעודד ,שאולי יראה ש..הכל פתוח. לפני שלושה חודשים ( הזמן רץ!!!!) חזרתי מטיול של שלושה חודשים באפריקה .היה מדהים, אני חושבת שבקלות אני יכולה להגדיר את הזמן הזה כזמן הכי מוצלח שהעברתי בחיים... גם זה היה בתקופה מעולה , הכל הסתדר לי טוב , התקבלתי לאן שרציתי הגשמתי את החלום של הטיסה ...מה עוד יכולתי לבקש. אבל זה נגמר . וכשחזרתי לארץ עברתי את התקופה הכי קשה שהייתה לי בחיים. חודשיים וחצי סבלתי. לא מצאתי את עצמי.. הגעתי למקומת כמו הפורם הזה ואחרים בחיפוש תשובות, תמיכה. איך שחזרתי ארצה התחילו לי התקפי חרדה. הרגשתי שאני מאבדת אחיזה בכל המציאות היפה שהייתה לי. האשמתי את עצמי, כעסתי על זה שאני חלשה כ"כ כשאין לי שום סיבה להיות. הרגשתי שנפגמתי. לא עשיתי כלום כמעט חודשיים. הייתי בבית, נלחמת עם עצמי. נאבקת להפסיק את ההתקפים. עובדת מפעם לפעם. יש פורם אחד שעזר לי מאוד . שם עברתי תהליך מאוד חזק של בדיקה עצמית. חיטטתי בפצעים שלא הייתי מודעת בכלל שהכאיבו לי . עשיתי את זה בצורה מבוקרת ואז יום אחד -הפסיקו ההתקפים. עשיתי לעצמי תקופת המתנה לראות אם יצאתי מזה -הקצבתי חודש והוא עבר חלק , במקביל התחלתי לצאת מהבועה שלי. ואז זה הגיע. אחרי שלושה חודשים- לפני ארבעה ימים , הרגשתי שנחתתי. פתאום הציעו לי עבודות, והדברים כמו מעצמם מתחילים להסתדר. היה לי נורא קשה. הרבה דברים שאתם כתבתם כאן ,דברים שהרגשתם חשתי גם.כל פעם כשקראתי הרגשתי הזדהות מתוך מצוקה לא מתוך מצב שלם. אבל דברים משתנים. לפעמים בלי שנעשה כלום ולפעמים תוך כדי מאבק קשה -בעיקר עם עצמך. אני גם מודעת לזה שיכול להיות שלא יצאתי מההתקפים לגמרי, אבל אני מרגישה שעברתי משהו. שאני קצת חזקה יותר. ושסוף סוף אני כבר לא במאבק עם עצמי. אבל אני לא יכולה להתנתק מהפורם...בגלל שעכשיו אני כל כך רוצה שאנשים יאמינו שהשינוי הזה בנמצא, שלא סתם אומרים תמיד בשביל לעודד- "הכל יכול להשתנות".. שזה באמת ככה!! מנסיון. אני אומרת לכם- שלשום כשאני עדין ישנה התקשרו אליי ושאלו אם אני מעוניינת להעביר חוג באומנות.. הרבה כסף.. אחלה עבודה.. דברים כאלו קורים. תאמינו. מאחלת לכולם רק טוב. שתצליחו במאבקים שלכם. אוהבת מאוד קיט