אולי זה לא המקום..? אבל בכל זאת:
רציתי לשתף במה שאני מרגישה.... שום דבר לא שווה כלום. אני שום דבר. איך יכול להיות שמשהו מרגיש כל כך נכון, כל כך צודק ומתברר בסוף כטעות? למה רצון ויכולת לא הולכים תמיד ביחד? תמיד חשבתי שכן! אורנה אומרת לי תמיד ללכת עד הסוף. גם הפעם לא הלכתי ממש עד הסוף אבל אני חושבת שעשיתי הרבה יותר מהרגיל וזה לא הספיק, אפילו לא קצת. החיוכים של לילך, הצחוק הרועם של כל המורים איך נתפסתי לתוך האשליה המתוקה הזו שאני באמת יכולה? שאני באמת שווה? שהחלום באמת יכול להתגשם? חלומות מתגשמים? אולי לאלה שיכולים, אבל לא לאלה שרק רוצים. זה לא כמו שלימדו אותי, כל התבוסתנים, כל האלה שמספרים לעצמם סיפורים כדי להצליח לחיות ולא להישבר. אפילו פיגמליון לא היה לצידי. אני ההוכחה הקיימת שפיגמליון לא תמיד עובד. אולי אני צריכה לא להיות קיימת כדי לא להרוס את התיאוריה. כדי שתישאר לאלה שמאמינים בבולשיט הזה התקווה. השנה אני מגלה שוב ושוב, ובכל פעם עוד יותר את משמעות האימרה הידועה של וילי: להיות או לא להיות. אני לא רוצה להיות איפה שאני וגם לא מסוגלת להיות בשום מקום אחר. בעצם, אם חושבים קצת יותר, אני לא רוצה להיות איפה שאני אבל לא יכולה להיות בשום מקום אחר. יכולת - זה מה שאין לי. אומרים תמיד שאדם חייב להאמין בעצמו. אם אין לך אמונה בעצמך - הכל לא שווה, הכל לא עובד. אבל מה אם האמונה הזו שאני מנסה כל יום לבנות, מתנפצת לי בפרצוף? איך אפשר להמשיך הלאה אחרי שמגלים שהאמנתם לשווא? באמת, האמנתי שאני יכולה, שאני מסוגלת, שיש לי את זה, שזה ממש בפתח, ממש קרוב! יכולתי כבר להרגיש את הריח, לחוש את הבמה. תחושת בטן, אינטואיציה הכי חזקה. זה קורה! זה פה! הנה זה מתחיל! ובשניה אחת, הכל נפל הכי נמוך שיש. זה לא מספיק להאמין. זה לא מספיק לקוות. זה לא מספיק להרגיש עמוק בבטן שהכל בהישג יד אם רק מנסים, אם רק רוצים ממש ממש חזק ונותנים ממש את הכל. ולמה הוא נתן לי רק חלום אחד מתוק ולא נתן לי יחד איתו את הכשרון, את הקסם, את האור המיוחד הזה בעיניים שיש רק למי ש"יש את זה"? עכשיו אני רק צריכה אומץ - לא להמשיך הלאה, לא להתגבר. אני לא רוצה להתגבר כי אין לי תכלית אחרת ולא רוצה גם שתהיה. מעדיפה לאבד את הכל. מעדיפה יותר מכל את האומץ לגמור עם הכל. אני לא רוצה להרגיש עוד אבודה בעולם הזה. אני מעדיפה להאמין לא בי, אלא בכך שיש עולם אחר, עולם טוב יותר וללכת לשם, להיאבד שם. Asleep/The Smiths Sing me to sleep Sing me to sleep I'm tired and I I want to go to bed Sing me to sleep Sing me to sleep and then leave me alone Don't try to wake me in the morning cause I will be gone Don't feel bad for me I want you to know Deep in the cell of my heart I will feel so glad to go. Sing me to sleep Sing me to sleep I don't want to wake up on my own anymore Sing to me Sing to me I don't want to wake up on my own anymore Don't feel bad for me I want you to know Deep in the cell of my heart I really want to go There is another world There is a better world Well, there must be Well, there must be........
רציתי לשתף במה שאני מרגישה.... שום דבר לא שווה כלום. אני שום דבר. איך יכול להיות שמשהו מרגיש כל כך נכון, כל כך צודק ומתברר בסוף כטעות? למה רצון ויכולת לא הולכים תמיד ביחד? תמיד חשבתי שכן! אורנה אומרת לי תמיד ללכת עד הסוף. גם הפעם לא הלכתי ממש עד הסוף אבל אני חושבת שעשיתי הרבה יותר מהרגיל וזה לא הספיק, אפילו לא קצת. החיוכים של לילך, הצחוק הרועם של כל המורים איך נתפסתי לתוך האשליה המתוקה הזו שאני באמת יכולה? שאני באמת שווה? שהחלום באמת יכול להתגשם? חלומות מתגשמים? אולי לאלה שיכולים, אבל לא לאלה שרק רוצים. זה לא כמו שלימדו אותי, כל התבוסתנים, כל האלה שמספרים לעצמם סיפורים כדי להצליח לחיות ולא להישבר. אפילו פיגמליון לא היה לצידי. אני ההוכחה הקיימת שפיגמליון לא תמיד עובד. אולי אני צריכה לא להיות קיימת כדי לא להרוס את התיאוריה. כדי שתישאר לאלה שמאמינים בבולשיט הזה התקווה. השנה אני מגלה שוב ושוב, ובכל פעם עוד יותר את משמעות האימרה הידועה של וילי: להיות או לא להיות. אני לא רוצה להיות איפה שאני וגם לא מסוגלת להיות בשום מקום אחר. בעצם, אם חושבים קצת יותר, אני לא רוצה להיות איפה שאני אבל לא יכולה להיות בשום מקום אחר. יכולת - זה מה שאין לי. אומרים תמיד שאדם חייב להאמין בעצמו. אם אין לך אמונה בעצמך - הכל לא שווה, הכל לא עובד. אבל מה אם האמונה הזו שאני מנסה כל יום לבנות, מתנפצת לי בפרצוף? איך אפשר להמשיך הלאה אחרי שמגלים שהאמנתם לשווא? באמת, האמנתי שאני יכולה, שאני מסוגלת, שיש לי את זה, שזה ממש בפתח, ממש קרוב! יכולתי כבר להרגיש את הריח, לחוש את הבמה. תחושת בטן, אינטואיציה הכי חזקה. זה קורה! זה פה! הנה זה מתחיל! ובשניה אחת, הכל נפל הכי נמוך שיש. זה לא מספיק להאמין. זה לא מספיק לקוות. זה לא מספיק להרגיש עמוק בבטן שהכל בהישג יד אם רק מנסים, אם רק רוצים ממש ממש חזק ונותנים ממש את הכל. ולמה הוא נתן לי רק חלום אחד מתוק ולא נתן לי יחד איתו את הכשרון, את הקסם, את האור המיוחד הזה בעיניים שיש רק למי ש"יש את זה"? עכשיו אני רק צריכה אומץ - לא להמשיך הלאה, לא להתגבר. אני לא רוצה להתגבר כי אין לי תכלית אחרת ולא רוצה גם שתהיה. מעדיפה לאבד את הכל. מעדיפה יותר מכל את האומץ לגמור עם הכל. אני לא רוצה להרגיש עוד אבודה בעולם הזה. אני מעדיפה להאמין לא בי, אלא בכך שיש עולם אחר, עולם טוב יותר וללכת לשם, להיאבד שם. Asleep/The Smiths Sing me to sleep Sing me to sleep I'm tired and I I want to go to bed Sing me to sleep Sing me to sleep and then leave me alone Don't try to wake me in the morning cause I will be gone Don't feel bad for me I want you to know Deep in the cell of my heart I will feel so glad to go. Sing me to sleep Sing me to sleep I don't want to wake up on my own anymore Sing to me Sing to me I don't want to wake up on my own anymore Don't feel bad for me I want you to know Deep in the cell of my heart I really want to go There is another world There is a better world Well, there must be Well, there must be........
