אולי זו הודעה שמתאימה קצת יותר
לפורום הורים ותינוקות, אבל בעצם היא עוסקת קצת בנו כהורים... היום נפגשנו עם המטפלת שהולכת לטפל בעילם עם חזרתי לעבודה (בעוד כשבועיים). אני כבר פגשתי אותה כמה פעמים (היא תטפל ביחד עם ילדה נוספת - שאיתה היא כבר התחילה, ואני ואמה של הילדה השניה ראיינו אותה, ואפילו השארתי את עילם פעם אצלה לאיזה שעתיים בזמן שהיא טיפלה בילדה השניה). ארז פגש אותה היום בפעם הראשונה ועשינו בעצם שיחת הבהרה על השעות, שכר וכו' (דברים שקודם לכן סגרנו באופן יותר כללי). סך הכל היא עושה רושם באמת טוב, האמא השניה מרוצה מהטיפול עד כה, דברים נסגרו לשביעות רצוננו ואנחנו בטוחים שהיא תתן טיפול מסור לעילם, אבל עדיין פתאום היכתה בנו המחשבה שזהו, עוד שבועיים הטיפול בו עובר לידיים אחרות
. ארז התקשר אלי לא מזמן עם התובנה הזו, ואמר שהוא מרגיש מוזר, ואיך פתאום קשה לו להרפות... והרי הוא חזר לעבודה כבר לפני זמן רב, ואני הייתי עם עילם בבית, אבל פתאום הוא מבין שזהו, סופה של תקופה ועילם יוצא מבין ידינו המגוננות והולך למסגרת נוספת. וכמה שזה אולי טבעי וברור, וצורך המציאות, הן מבחינה כלכלית, והן מבחינתי כאדם שעומד בזכות עצמו, ומי שרוצה להמשיך בעבודה ובקריירה (אני גם מתחילה תפקיד חדש, שקודמתי אליו במהלך חופשת הלידה) - עדיין זה מוזר, קשה לחשוב על זה ולעכל שפתאום הילד שלך שאתה כל כך אוהב ומגונן עליו, יהיה נתון בידיים אחרות חלק נכבד של היום, ולא משנה עד כמה אלה ידיים מקצועיות וטובות. וכמובן שזה גרם לנו להפליג במחשבות, שעוד יקרה לא מעט שהוא יצא לנו מבין הידיים, והוא ילך לגן ולבית הספר, ואפילו לצבא... אבל עכשיו זו הפעם הראשונה וזה כל כך מוזר. זהו, סתם רציתי לשתף, חווית הפרידה הראשונה שלנו כהורים...
לפורום הורים ותינוקות, אבל בעצם היא עוסקת קצת בנו כהורים... היום נפגשנו עם המטפלת שהולכת לטפל בעילם עם חזרתי לעבודה (בעוד כשבועיים). אני כבר פגשתי אותה כמה פעמים (היא תטפל ביחד עם ילדה נוספת - שאיתה היא כבר התחילה, ואני ואמה של הילדה השניה ראיינו אותה, ואפילו השארתי את עילם פעם אצלה לאיזה שעתיים בזמן שהיא טיפלה בילדה השניה). ארז פגש אותה היום בפעם הראשונה ועשינו בעצם שיחת הבהרה על השעות, שכר וכו' (דברים שקודם לכן סגרנו באופן יותר כללי). סך הכל היא עושה רושם באמת טוב, האמא השניה מרוצה מהטיפול עד כה, דברים נסגרו לשביעות רצוננו ואנחנו בטוחים שהיא תתן טיפול מסור לעילם, אבל עדיין פתאום היכתה בנו המחשבה שזהו, עוד שבועיים הטיפול בו עובר לידיים אחרות
