אולי חצי
- בעיה מסוג אחר בעבודה

אולי חצי
- בעיה מסוג אחר בעבודה

כפי שסיפרתי לכם, אני עובדת בימים אלו במקום שהתנדבתי בו בעבר. סיפרתי על בעיה שנוצרה בשל כך, היות שהייתי עוד לפני כן בקשר מסוג אחר עם חלק מהמתנדבים ואחרים שאנו עובדים מולם. אז עכשיו הבעיה התעצמה ומעבר לכך שיש עדיין מי שמתקשרים אלי לנייד הפרטי, גם בשעות שאני לא אמורה להיות זמינה לעניינים של אותו מקום, הבעיה עלתה שלב:

כשאני נמצאת במשרדים של אותו ארגון, אני למעשה נמצאת במקום העבודה שלי ואמורה לעבוד. בפועל, יש מספר מתנדבים שמקשים עלי בכך היות שכשהם מגיעים למשרדים לקחת ציוד/לטפל בעניינים, באופן טבעי הם מתנחלים אצלי במשרד מולי ו... לא מאפשרים לי לעבוד! היו פעמים שניסיתי להעיר בעדינות אבל לא כל כך הלך, מה גם שאני חושבת שזה משהו שדיי מובן מאליו שאם אני מולך מעדכנת פרטים במחשב ו/או משוחחת בטלפון, כנראה שאני לא ממש זמינה לשיחות חולין חבריות. אפרופו עדכונים במחשב - במקרים כאלו זה בעייתי כי אני עובדת על קבצים ומעדכנת מידע שלא אמורים להיות חשופים לכל אחד, וגיליתי בדרך לא נעימה שלא כדאי להשאיר קבצים כאלו פתוחים בזמן שיש מישהו "חיצוני" במשרד, גם אם אני ליד המחשב, וזה אחרי שמישהי כזאת שמאוד הערכתי קלטה משהו כזה ובקול רם העירה הערות בנושא. יידעתי אותה שזה משהו שהיא לא הייתה אמורה לראות ובטח שלא לצעוק אותו, אבל זה לא היה קטע חד פעמי וכבר מצאתי את עצמי נאלצת להפסיק עדכונים באמצע ולסגור קבצים כי אותם אנשים שבאו להתנחל אצלי ראו לנכון גם לנעוץ מבטים במסך המחשב (דבר שלא לעניין לעשות באופן כללי).

מקרה אחר שקרה לי פעם היה שאחד מהאנשים האלו הרגיש מאוד חופשי איתי, ברמה של לבקש ממני שאדפיס לו דברים מהאינטרנט או לשבת במקום שלי כשאני לא נמצאת ולחפש דברים באינטרנט מהמחשב שלי, וכשמצאתי את עצמי במצב בו הייתי צריכה את העמדה שלי ומצאתי אותו שם טוען שלא יכול לפנות כי לא סיים את מה שעשה, ונאלצתי להודיע לו בנחישות שאני צריכה את המקום שלי בשביל לטפל בעובדת חדשה ושלא אני ולא היא נחכה עד שהוא יסיים עם הדברים הלא קשורים שלו, וזה היה מצב לא נעים כי כאמור הייתה איתי עובדת חדשה ולא רציתי ליצור מצב של ריב לידה. היה גם מקרה אחר בו הייתי באמצע ראיון ומתנדבת ששהתה שם פנתה אלי עם דיבורים בנושא אישי לא הכי רלוונטי, בוודאי לא כזה שצריך לקטוע ראיון.

אני לא סגורה כל כך מה אני יכולה לעשות. הדוגמאות שלי נשמעות נקודתיות, אבל בפועל אלו דברים שחוזרים על עצמם כל פעם במתכונת אחרת. ברור לי שאין פה כוונה רעה אבל זה יוצר מצב בעייתי ואני גם לא רוצה לפגוע באנשים.
 

lilo4

New member
הזוי משהו...

אני לא מכירה את האופי של הארגון, אבל יכול להיות שמתנדבים שמגיעים למקום מגיעים מנקודה שהם מתנדבים, לכן הכול הרבה יותר קליל מבחינתם, והם פשוט משליכים את זה גם עלייך, שגם את עושה דברים בצורה קלילה ופחות מחייבת כמו שעובד עושה.
לדעתי את צריכה להיות מאוד ישירה ואסרטיבית במקרים כאלה, אבל לנסות למצוא דרך להעביר את זה בנעימות. לא ברמיזות, פשוט להגיד דוגרי שאת באמצע המון דברים ואת לא פנויה כרגע.
אם יש לך אפשרות לשבת ולעבוד במשרד עם דלת סגורה אולי זה פיתרון.

ולגבי המחשב- יש לך אפשרות לנעול אותו עם סיסמא? [או שזה מחשב שמשמש עוד אנשים וזה לא נהוג?] כי זה יכול להיות פיתרון לכל מיני מקרים שאנשים משתלטים על המחשב שלך
 

Alm0st Happy

New member
מאד מאד מזדהה

כבר סיפרתי בעבר שאנחנו משרד די מקומבן אצלינו בארגון. זה נובע מכך שהמשרד צריך להיות מאוייש 24/7, כך שיש לנו כל מיני פינוקים שאין במשרדים אחרים כאן.
כנראה שאנשים מסוימים חושבים שעצם העובדה שיש לי פלזמה 50" עם יס או מכונת אספרסו וכו' הופכת את המשרד שלנו לזולה שכל פעם שאין מה לעשות, אפשר לבוא ולהתנחל.
(יש לציין שאנחנו עובדים מאד קשה על כך שהמשרד יהיה ביתי ומזמין [גם משתדלים לעקוץ את החברה כשיכולים וגם תורמים הרבה מעצמינו]- קנינו ספלים וכוסות לכולם שיהיה נעים ולא נשתה בח"פ, כל שבוע יש לנו תורן מאנצ' שאחראי למלא את הארונות בנשנושים כאלה ואחרים, אירגנו מפזרי חום וכמה שמיכות מפנקות לימי חורף קרים וכו' וכו'. העניין הוא שאנחנו דואגים שהמשרד יהיה ביתי ומזמין *בשבילנו*, כי אנחנו סוג של חיים פה)
הדבר נכון על אחת כמה וכמה בשעות הלילה, בהן כל מי שעוד עובד מניח שאם כולנו כאן ב-2 בלילה אז גיבשנו סוג של אחווה ואנחנו צריכים לשבת כולנו יחד- המאבטח, תורן חדר מחשב, תורני לילה בכל מיני מחלקות שונות ומשונות... אז לא. זה שאני כאן לבד בלילה לא אומר שאני אוטומטית דורשת חברה. כנראה שאם הגעתי לעבוד כאן זה כי אני אוהבת לעבוד לבד, בלי לסבול אף אחד שיושב איתי באותו מרחב מחיה. ולא, זה שאני בחורה לבד בלילה כאן לא אומר אוטומטית שאני אשמח שגבר (שעוד נושא נשק עליו) יעביר איתי כאן את הלילה. או לפעמים 5 גברים. תודה, אבל לא תודה.
כל כך הרבה פעמים למדתי כאן למבחן או כתבתי עבודה, ואנשים הרשו לעצמם להתפרץ לכאן, לאכול אוכל ששייך לנו, לשתות לנו בכוסות וכו'..
בהתחלה לא הייתי אומרת כלום אבל היום אני לא נשארת חייבת- כשהחברה נעימה לי אני כמובן מזמינה ומארחת כאן אנשים הכי בכיף בעולם, אבל כשלא מתאים לי אני מסלקת מכאן את כל מי שמנסה להיכנס. או במקרי ביניים (אנשים שאני מאד אוהבת שרוצים להתנחל כאן בשעה שלא מתאימה לי), אני מציבה תנאים. לרוב זה יהיה שאפשר להישאר רק בשקט/רואים מה שאני רוצה בטלויזיה/לא מפריעים לי ללמוד.
כבר היו מקרים בהם כשלמדתי למבחן ביקשו כאן להדליק טלויזיה או לכבות את האור ולישון, או מקרים אחרים בהם ביקשו ממני לא לעשן במשרד (שלי!!!!!!!!!) כי זה מאד מפריע להם לשרוץ כאן. במקרים אחרים ראיתי טלויזיה ופתאום עלתה דרישה להעביר למשחק של מכבי, בטענה שהם רוב וזה מה שהם רוצים לראות. גם יצא לי לחטוף עצבים על כך ששמתי את הטלויזיה על מיוט כשהתקבלה שיחה נכנסת למשרד, בטענה שזה גם ככה לא היה בווליום גבוה (כל ווליום שהוא- כשלקוח מתקשר אלי ושומע את השיר של friends ברקע זה לא לגיטימי, ללא קשר לווליום).

במחשב שלי, לעומת זאת, אני לא נותנת לאף אחד לגעת. זה הגבול. האמת שזה די קל, כי יש עוד בערך 10 מחשבים במשרד. הדפסות אני מאפשרת בטעם טוב (לא 200 עמודים עכשיו, אבל 5-10 זה סביר).

עצה טובה אין לי לתת לך, מעבר לכך שנחמדות זה לגמרי overrated ואת חייבת ללמוד להעיף אנשים מהמשרד שלך..
 
נשמע הזוי מה שאת מתארת

מזכיר לי קצת את תקופת התורנויות בצבא, כשאנשים מענפים אחרים שאצלם התורנות הייתה רגועה ומשעממת, באו להתנחל בחמ"ל שלנו שם לא היה רגוע לרגע, ולכו תסבירו שאתם לא יכולים לנהל שיחות חולין ו/או לערוך ארוחת שחיתות בזמן שאתם צריכים לעבוד, כשגם אצלנו הייתה את בעיית הטלויזיה - אנשים באו לראות אצלנו טלויזיה ופעם חטפתי קריזה על מישהי שבזמן שנאבקתי בדברים... חשובים, היא שיגעה אותי איפה השלט.

לגבי המחשב - הוא נעול עם סיסמה, אבל מה שקרה עם אותו בחור היה שהוא ניגש למחשב בזמן שהייתי שם והמחשב לא הספיק להינעל (הלכתי לטפל במשהו במשרד אחר, לא חשבתי שבינתיים ישתלטו לי על המשרד). במקרים אחרים כאמור אנשים ישבו מולי/לידי ולא ראו שום רע בנעיצת מבטים במסך המחשב בזמן שאני עובדת, וזה מה שמקשה עלי - כי במצבים כאלו אני צריכה לבחור בין לא לעבוד לבין לגרש את אותם אנשים מהמשרד. דלת סגורה זה פיתרון שלא תמיד עובד - אני תמיד מקפידה לסגור את הדלת ותמיד פותחים לי אותה אנשים שרוצים "להגיד שלום" או להתנחל, וכבר קרה לא אחת שפתחו לי אותה כשהייתי בזמן שיחת משוב/טיפול מול אדם אחר וגם במקרים של ראיונות כפי שתיארתי. היו פעמים שהערתי לאותם אנשים, הסברתי להם שדלת סגורה לרוב יש לה משמעות אז שידפקו לפחות לפני שהם נכנסים אם הם רואים שהדלת סגורה, אבל זה לא הכי עוזר מה גם שמדובר באנשים שונים.

רק אותי חינכו שאם אני רואה דלת סגורה זה לא מנומס לפתוח אותה?!
 

1Shir

New member
יש לי שאלה אליך כי הייתי במצב דומה + למרציפן.

ראשית מרצי - נראה שאנשים פשוט לא מבינים את מהות התפקיד שלך שם, אולי גם בעקבות השינוי. לדעתי פשוט להגיד משפט חותך כמו:"אני מצטערת אבל אני באמצע העבודה כרגע ומשלמים לי על הזמן הזה כדי לעבוד אז לא נוח לי לדבר כרגע. אני עסוקה." אם זה לא רמז מספיק ברור, אז מה כן?!


+ לאולמוסט הפי - האם הרגשת בנוח להגיד לאנשים שהם מפריעים לך לכתוב עבודה / ללמוד למבחן כאשר משלמים לך כדי שתעבדי בשעות האלה?
גם לי לפעמים הפריע כשהתנחלו לידי בדיוק כשקראתי בפורום
אבל לא היה מוסרי מבחינתי להגיד שמפריעים לי במשהו אישי שלי - בזמן העבודה... בזמן העבודה אני אמורה להיות זמינה ראשית למקום העבודה. מה שכן יכולתי לעשות ואכן עשיתי זה פשוט לא להתייחס / להגיב בקיצור כאשר לא התחשק לי "להתחבר". אנשים ידעו שאני לא דופקת חשבון ולא תמיד משתפת פעולה, אז הבינו שאני עסוקה והתייאשו בסוף... כן, גם אלה שפחות רגישים לדקויות, לקח להם עוד כמה שאלות והם עזבו. אולי נתפסתי לפעמים בתור אנטיפתית / חסרת סבלנות אבל זה המחיר שצריך לשלם כשאתה לא מוותר על עצמך רק כדי לצאת נחמד ומרצה את הסביבה תמיד.
 
הם מאוד מבינים את מהות התפקיד שלי

והם מודעים לכך שאני עובדת במקום ולכן יש לי משרד ומחשב משלי שם. אותם אנשים גם היו בקשר מול קודמתי והם יודעים שאני במקומה עכשיו - חלקם גם אותה שיגעו בצורה דומה, אם כי פחותה.

אני לא חושבת שיש צורך להגיד משפט חותך כזה, כי ברור לאותם אנשים שאני עובדת - מי שרואה לנכון לנהל איתי שיחות חולין בזמן שאני משוחחת בטלפון ו/או כשיושב מולי מישהו שאני מראיינת או מטפלת בו, קשה לי להאמין שהסבר של מה שהוא רואה ישנה משהו. במקרה של אותה בחורה שראתה לנכון באמצע ראיון לדבר איתי על חנויות בגדים, אמרתי לה שנדבר על זה אחרי שאסיים את הראיון והיא התנצלה והלכה, אבל לא ברור לי מה היה הקטע מלכתחילה.
 

Alm0st Happy

New member
בהחלט מרגישה בנוח.

מותר לי לנצל את הזמן האישי שלי בעבודה לכל תועלת שהיא, גם ללמוד. אני לא עושה את זה בסתר או בניגוד לנהלים. הנהלים אומרים שכשיש זמן פנוי מותר ללמוד/לראות טלויזיה/להיות בפייסבוק. אנחנו אפילו בעד שאנשים ינצלו את הזמן הפנוי כאן לצורכי לימודים או דברים אחרים ברומו של עולם. זה הייתרון בעבודה שלי, ואנחנו מעדיפים למשוך לכאן סטודנטים איכותיים שלא ירצו לעזוב אחרי כמה חודשים בגלל היכולת ללמוד כאן תוך כדי עבודה.
 
באמת לא פשוט.

אני חושבת שבגדול מדובר פה בנושא של גבולות.
ייתכן והצבת גבולות יותר נוקשה מצידך תגרום לאנשים האלו להתנהג בצורה יותר מותאמת בנוכחותך.

חלק מהדברים שכתבת נחווים על ידי כחוצפה של ממש.. לשבת לך על המחשב כטובה אישית ואז לא לקום כשאת צריכה?? הזוי..
 
נראה שזה חלק מהעניין

אבל יש אנשים שלא מבינים איפה הגבול.

יש למשל עוד קטע שמפריע לי למרות שלא נוגע לי אישית: יש מטבח במשרד שמשמש את עובדי המקום + כשיש ישיבות והתכנסויות מישהו מהעובדים מארגן כיבוד ושתייה ומוציא לאולם הישיבות. כשבאים אורחים או מתנדבים יש להם אפשרות להכין לעצמם שתייה בעמדת קפה נפרדת, שתמיד יש שם גם עוגיות ונשנושים, אבל יש את אלו שמרשים לעצמם להיכנס למטבח, לפתוח את המקרר ולקחת דברים - ולא רק שתייה. יש עובד שחלק מהגדרת התפקיד שלו זה תפעול בתחום הכיבוד שמשתגע מזה כל פעם מחדש. יש את אלו שחושבים שהם "עוזרים" אבל למעשה הם בעיקר מפריעים + זו התנהגות לא הכי מנומסת לדעתי, זה לא שונה מלפתוח מקרר בבית של מישהו אחר, ועוד מישהו שהוא לא חבר טוב שלך.
 
הייתי שמה שלט על השולחן או הדלת

וכותבת בו משהו רציני ומצחיק "אני כאן כי אני עוובדת" או כל דבר אחר משעשע מחד אבל מעביר מסר ברור מאידך.
 
רעיון מצוין!

ושקלתי אותו ביתר רצינות אתמול, לאור בלאגן שהיה - שיא חדש:

אתמול הייתה לנו פעילות בשטח, ובמקביל הייתה ישיבה של מתנדבים בתחום מסוים. לפני ואחרי הישיבות האלו יש לאנשים נטייה להישאר ולהריץ צחוקים שזה סבבה, אבל כשזה כולל ניסיון להכניס לצחוקים עובדים שמנסים לעבוד, זה קצת פחות סבבה, ואתמול זה היה אפילו בעייתי כי הפעילות בשטח כללה כמה בעיות בגלל מזג האוויר ובעיות נוספות שנדרשתי לטפל בהם "און ליין" בזמן אמת. סגרתי את הדלת כהרגלי, ובאופן לא הכי מפתיע היו את אלו שפתחו אותה ובאו "לשבת" איתי או סתם לדבר, ומצאתי את עצמי במצב... מישהו דיבר אלי בזמן שהייתי בשיחת טלפון עם נציגה בשטח וניסינו לפתור בעיות: הוא ראה אותי עם טלפון צמוד לאוזן מקלידה דברים במחשב ובכל זאת חשב שזה הזמן הכי טוב להתעניין בשלומי ולשאול מה דעתי על תוכנית טלוויזיה מסוימת. הוא המשיך לדבר גם אחרי שלא עניתי לו וסימנתי לו כמה פעמים שאני לא יכולה לדבר, עד שנאלצתי להגיד לו במפורש שאני בטלפון ומתקשה לשמוע את הצד השני כשהוא מדבר אלי. בשלב הזה הוא הלך ו-נראה לי שהוא נעלב (למרות שבאמת לא הייתה שום סיבה).

בעיה נוספת הייתה עם חבורה אחרת שאני באמת מחבבת מאוד את כולם (נו טוב, את רובם), אבל נוצר מצב שהייתי קרובה לצעוק עליהם: זה התחיל באחד מהם שבאמצע הטיפול באותו קרייסס פנה אלי עם שאלות לגבי מסיבה שמתקיימת הערב (לא מסיבה של הארגון), אם אני באה ואיך אני מגיעה ואיך מתארגנים בכלל מבחינת הגעה. עניתי לבחור החביב שאני באמצע עבודה ואשמח לדבר איתו על המסיבה מאוחר יותר. זה לא הכי עבד, וכמה דקות לאחר מכן הוא שלח אלי מישהו אחר עם שאלות לגבי המסיבה ואם לשמור לי מקום ברכב ומתי אני מגיעה וכו'. אני מאוד מעריכה את זה אבל... זה בהחלט היה יכול לחכות שעה ויותר, ובשלב הזה הודעתי שעם כל הכבוד למסיבה אני מנסה לעבוד, יש כמה בעיות שאני מנסה לפתור ולכן המסיבה לא ממש מעניינת אותי עכשיו!

הנציגים בשטח שהתנהלתי מולם מאוד הבינו אותי, ואמרו שנראה שאצלי יש לא פחות בלאגן מאשר אצלם... רק שאצלם ההפרעות היו בעיקר מגורמים חיצוניים ובלת"מים, לא מאנשים שאמורים לחשוב עם הראש
 
למעלה